דַּאֲגָה וְשִׂמְחָה
שִׂמְחָה וְדַאֲגָה בַּלֵּב אֵינֶנָּה מַרְפָּה
יִשְרָאֵל לְמוֹעֵד טוֹב קִוָּה גָּם צִפָּה
לְקַיֵּם פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ בְּצַוְתָּא חַדָּא
בְּרַם בִּגְלָל הָ"רָעָה"הָעָם הִתְבַּדָּה
הָעִקָּר לְהַאֲמִין שֶׁלֹא אָבְדָה תִקְוָה
עוֹד נָשׁוּב לַחֲגוֹג בְּשִׂמְחָה וּבְחֶדְוָה
וִיסֻלַק מִכָּאן כֹּל נָגִיף וְכֹל פֶּגַע רַע
וּבְתֶבֶל לֹא יוֹפִיעַ ושׁוּב לֹא יִשָׁמַע
וְאֶת בְּרוּאֵי הָעוֹלָם יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ
לְמַעַן יֶדְעוּ עַמֵּי תֵּבֵל רַק ה' מֶלֶךְ
וְיִמְלוֹךְ עַל כֹּל הָעַמִּים לְעוֹלָם וָעֵד
כּי ה' בְּתֵבֵל כֻּלָּה הַיָּחִיד שֶׁשֹּוֹרֵד
קורבן ממשי בפסח שנת התש"ף
בערב יום שלישי יד' בניסן שהוא יום חג ומועד, כל בני העם בישראל יהיו מסובים לקרוא את ההגדה של פסח, והפעם כדי להזכיר לעצמנו עד כמה האדם חסר אונים מול
"הרעה", וגם כדי להזהיר את עצמנו לבל נתהדר ונתפאר בכוחנו ובעצמתנו, כי המה הֶבֶל כי הרי
"עצם בלתי נראה" חסר דמות וצורה גבר עלינו וקבע לנו סדר יומנו. היה ולא נציית לו הוא גם יכניע אותנו ויפגע ביכולתו של האדם לעשות את אשר בדעתו לעשות ויכתיב לו את סדר יומו, וגם את כל אשר עליו לעשות. והמנסה להתחכם ומנסה להתעלם מאזהרתו של ה
"עצם הבלתי נראה" משלם בחייו, ולא תועיל לאדם כל חכמתו והתחכמותו ופעלוליו כדי לגבור על ה"עצם הבלתי נראה". שמא זאת
"מכת הבכורות" שהוכו בה המצרים כמכה עשירית ולא פגעה בישראל. לפיכך בימים אלה ספור יציאת מצרים חשוב במיוחד כדי להזכיר לאדם כי הוא חדל אישים מול
"עצם הבלתי נראה" ועל מעין זה נאמר:
אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו (ירמיהו ט/כב). בערב חג יהיו חלקנו מְסֻבִּים בלי ילדינו ונכדינו ונינינו כדי לספר ביציאת מצרים למען ידעו את אשר עשה ה' לאבותינו במצרים. וגם כדי שיראו וידעו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכי ההגדה והקריאה בה מהווים תִּזְכֹּרֶת לכלנו להתנהג בצניעות ובענוה ולדעת כי האדם בעולם הזה הוא
כצל עובר וכי כל אשר אנו עושים במלחמתנו במארה זו, נעשה כלשון ההגדה
"הבה נתחכמה לו ל"נגיף". ובכך לומדים לדעת מגבלותינו ומכירים בעובדה שהאדם אינו הכל יכול וכי יש חזק ממנו, אפילו
עצם שלא נראה לעין שמצליח לגבור עליו ומפילממנו חללים והיד קצרה מהושיע. יותר מזה הוא גרם להרחיקנו זה מזה ולהתבודד ביודענו
שאין חכמה ואין עצה ואין גבורה לנגד ה' כעצת אלהנו לנו. כנראה זו
"הרעה" שדבר עליה בעתו פרעה בשלחו את ישראל מארצו ברומזו למשה ואהרן לאחר שקבל חלק מהמכות שהכה אותו הקב"ה אז אמר למשה ואהרן:
כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם"הרעה" הזאת על העולם בכלל ועל ישראל בפרט. על כל אחד להרהר בדבר.
יש וצרה מאחדת ויש שמחה מפלגת
חג המצות זה הוא חג הפסח אשר חל כאשר כל בני האדם על פני האדמה, נתונים לצרה הכופה עליהם להשאר במקומם ולהרהר במה טעו שהביאו על עצמם
"רעה" זו. מתברר שזה לא פָּסַח כמעט על יושבי תבל. בעוד סגירת שערי הארץ בראשית הופעת הנגיף גרמה לעמים לראות בכך מעשה עוין מצד ישראל, עד מהרה גם הם נהגו כך והתברר להם כי זה היה מעשה חיוני ונכון שנעשה ב
"מחשבה תחילה". בעת צרה זו העולם נראה
"מאוחד" ואילו בעת רווחה אנו עם ישראל מפולגים ושונאים זה. יש אלה "השבעים" ובועטים ויש אלה "הרעבים" הצועקים ושמתגברים על הצרה, שוב חוזרת הקנאה ורבה השנאה בתוכנו כי
"הרעה" חלפה. אלא לצרך שנאת ישראל בעמים לא דרושה סבה. כי שונאי ישראל רואים בנו עם מתבדל, ובין היתר כשמנעים מאכילת שרצים ובעלי חיים האסורים מן התורה, אשר הפעם כפי שנאמר נפתחה
"הרעה" מאכית עטלפים. גם בעניין טהרת הגוף נמצא ישראל רואֶה את הנולד כי נוטל ידים במצות נטילת ידיים וטובל במצות הטבילה, כאשר אלה מעמי תבל שלא נהגו כך פגשה בהם "הרעה" ורק אז החלו להטיף על נטילת ידים. ועוד האיסור החמור מאכילת הדם מן התורה שנאמר:
"רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש" (דברים יב/כג) אף על-פי כן הנצרות שקוראי בספר התורה תחת השם "הברית הישנה", שאוסר על אכילת הדם, הם המציאו את
"עלילות הדם", לפיה עם ישראל שוחטים ילד נוצרי או מוסלמי, כדי
ללוש בדמו את בצק המצות של הפסח. אין זאת אלא משנאת ישראל ומקנאה בו על-ידי העמים, בחכמתו ובבינתו. אין אצלם כל סיג מלהביע דברי כזב חוֹלָנִיים כעלילת הדם. והנה אנו רואה כי כשבאה
"הרעה" על כל בני אנוש בלי קשר לאמונתם וללאומיותם והחלה בהפלת חללים גרמה להם להרהר, עד כמה צדקה תורת ישראל. ובדרך זו את העמים מאוחדים בדעה על מקור
"הרעה" שפגעה בכל בלי הבדל אמונה ושיכות לאמית.
מצות חג המצות - חג הפסח
המושג
"חג" הוא גם
"קורבן" אשר הקריבו אותו בני ישראל בצאתם ממצרים, אלא ששוב אין אנו מקריבים קרבן פסח, כל עוד בית המקדש חרב. המנעות המקרבת קרבנות על-ידי ישראל החלה מיד לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים כי לא נמצא מקום שבו ניתן לעשות זאת, עד אשר משה עשה
משכן כמעין
בית מקדש נייד, שרק בו אפשר להקריב קרבנות במשך הצעידה במדבר. משמעותו השנייה של
חג זה
מועד כמחוג של שעון חוזר שוב ושוב רה חג המצות המסמל יציאה חפוזה של ישראל ממצרים על כן מצווים אנו לסלק כל במועדים קבועים, ואנו עוסקים במועד ה
"פסח" שבו מצווים אנו לאכול מצות ולהרחיק מעינינו את החמץ עד בִּעוּרוֹ ולהרחיקו למקום ששם לא יראה כפי שנאמר:
"לא יראה" "ולא ימצא" בכל גבולך. חובה
להשבית אכילת חמץ עוד במחצית יום י"ד בניסן. ואת החמץ שברשותנו צריך להיות מוסתר היטב, ונמכר על-ידי בית הדין לגוי על תנאי שאחרי החג מאפשר הקונה הגוי את פדיונו. היה ונשאר חמץ שלא נמכר לא הוסתר אסורה אכילתו או השימוש בו בכל ימות השנה. אשר לאכילת המצות, למרות שנאמר
שבעת ימים תוכל מצות, אין בכך משום חובה לאכול מצות מעבר לערב הסדר וביום ראשון של החג, בכל יתר הימים אינך חובה לאכול מצות, אלא רק לצורך ברכת המזון. הברכה תעשה אך ורק על המצות, מכאן אנו אוכלים מצות גם ביתר הימים. האמירה שבעת ימים תוכל מצות, משמעותה כי כל שבעת הימים רק מצות יהיו ולא שום לחם אחר.
נִצְטַוֵּינוּ לְקַיֵּם סֶדֶר הַפֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ
אַךְ הַפָּעָם נְקַיְמוֹ בְּזוּגוֹת בִּזְמַנּוֹ וְעִתּוֹ
נְקַיְמֶנּוּ בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְכֹּל זוּג בְּבֵיתוֹ
יְקְרָא הָהַגָּדָה כְּהִלְכָתָהּ וּבְּהַטְעֲמָתוֹ
כְּהָא לַחְמָא עַנְיָא שֶׁנֶּאֱפָה עֵת חֵרוּם
וּבְאֵין בְּרֵירָה נִקְרָאֶנָּה בִּשִׁיטַת"זוּם"
וְנַצְבִּיעַ על הַמַּצָה דִּי אָכֲלוּ אַבְהָתְנָא
שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים כְּבַר מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה
אָכַלְנוּהָ בְּצֵאתֶנוּ מִמִּצְרַיִם בְּנֵי חוֹרִין
בְּשִׁחֲרוּר עַמֶּנוּ מְעַבְדּוּת הַרְבֶה שָׁנִים
וְנַעֲשֶׂה קָרְבָּן הַפֶּסַח לֹא כְּפִי שֶׁנִּקְבַּע
נַעֲשֶׂנו מִצְוַת עֲשֶׂה מִצְוַת עֶזְרָה לַזֻּלָּת
בְּתִקְוָה שֶׁהָרָעָה תוֹלִיד לָעַמִּים טוֹבָה
וְאֶלֶּה שֶׁחָטְאוּ לְעַמֶּנוּ יָחַזְרוּ בִּתְשׁוּבָה
וְיֶדְעוּ כִּי הָרָעָה אֵינָה מַבְדִּילָה לְעוֹלָם
בֵּין אָדָם לְאָדָם כִּי הִיא פּוֹגַעַת בְכֻלָּם