עונש אכזרי במיוחד הוא כאשר התנהגות טובה גורמת להארכת המאסר, אבל זה מה שממשלת בריטניה אמרה כמעט במפורש בשבוע שעבר: מאחר שאזרחיה התנהגו למופת בחודש הראשון של מגבלות הקורונה, הן יוארכו לפחות בשלושה שבועות. המשמעות היא – טוענת ג'נט דיילי, בעלת טור בכירה בדיילי טלגרף – שאין תאריך תפוגה למגבלות, משום שבצורה הזאת הן יוכלו להימשך עד שיימצא חיסון לקורונה, מה שעלול לקחת שנה וחצי.
אם האפשרות של הארכה כזו היא מדאיגה, הרי שסירובה של הממשלה לדון עליה היא מעליבה – ממשיכה דיילי. לדעת הממשלה, ניתן לסמוך על הבריטים שיתנהגו כמבוגרים רק אם לא יתנו להם מידע של ממש. נראה שהממשלה ויועציה מעריכים את עצמם הרבה יותר מאשר את הציבור. ככלות הכל, הם ניהלו את המסע המוצלח של "תישארו בבית, תגנו על שירותי הבריאות". כאשר נשאלו על התוצאות הכלכליות ההרסניות של המגבלות, השרים אמרו: תסמכו עלינו.
סקרים מלמדים על תמיכה גורפת במגבלות, תמיכה שניתן לזקוף לזכות העברת המסרים מצד הממשלה וליושרה הבסיסית של הבריטים – אך יש להתייחס אליהם בספקנות, כמו לכל סקר. הרי מי לא יתמוך בצעדים שעליהם נאמר לו שוב ושוב, שהם מונעים את התמוטטות מערכת הבריאות? מה שמוביל לשאלה שלדעת דיילי שוב אי-אפשר להתחמק ממנה: למי יש את הסמכות המוסרית לקבל החלטות כאלו.
הסקרים מראים, כי דווקא הזקנים – הנמצאים בסיכון הגבוה ביותר ושעליהם לכאורה אמורות המגבלות להגן במיוחד – תומכים פחות בצעדים אלו. זה לא מפתיע, כי ככל שמזדקנים – משלימים יותר עם המוות המתקרב. אם אתה בן 85, מה תבחר – את הסכנה לחלות בקורונה, או לחיות את שנתך האחרונה בלי לראות את נכדיך? דיילי עצמה מצהירה, כאמא וכסבתא, שתהיה מוכנה לסכן את בריאותה למען העתיד הכלכלי של הדור הבא, כל עוד לא תסכן אחרים.
לא מדובר בשאלות מדעיות אלא בסוגיות מוסריות, בהן כל אדם רשאי להביע את דעתו. המדענים יכולים לספק מידע אמפירי שעשוי להשפיע על הדעה המוסרית, אך אין להם תשובה לשאלה: מה חשוב יותר – תוחלת חיי או איכות חיי? הסוגיה קיימת גם בקצה השני של ספקטרום הגילאים: אם המרחק החברתי יצטרך להישמר עוד שנה וחצי, זו תהיה תקופה בה הילדים לא יוכלו ליצור קשר חברתי, וצעירים לא יוכלו ליצור קשרי אהבה וזוגיות.
האם מישהו חשב על זה? אין ספק שחובה לקיים דיון בוגר בסוגיות שמעבר למדע – אשר כשלעצמו איננו נטול פניות כפי שהפוליטיקאים טוענים – ושמעבר אפילו להשלכות הכלכליות של הקורונה. אבל ממשלת בריטניה טרקה את הדלת בפני דיון שכזה, בדיוק בנקודה בה הוא אמור להתמקד בערכים ולא בעובדות מוצקות.
יש סיבה טובה להניח, שהמגבלות מעוררות הרבה יותר כעס ואי-נוחות מכפי שהשרים סבורים, במיוחד לנוכח העובדה שסיומן אינו נראה באופק. הממשלה ודאי בטוחה שזכתה באמונו של הציבור, ובמונחים פוליטיים – אפילו זכתה בבעלות על התפקיד החשוב של הגנת שירותי הבריאות. אבל בעוד שנה ומשהו, כאשר הנזק יהיה ברור לעין, היא תהיה גם הבעלים שלו.
