המגיפה המשתוללת בימים אלה בעולם מותירה אותנו המומים כיצד ביום אחד כל העולם ננעל, כיצד "איחודים" מלאכותיים כמו "
האיחוד האירופי", למשל, קורסים, וגבולות לא כל כך עתיקים חוזרים לתפקד ולהינעל, וכיצד שוב ושוב יש למה שאנחנו אוכלים קשר בלתי מנפרד ממה שאנחנו סובלים בריאותית. בפרשת השבוע שחלף - "פרשת "שמיני", עניין הכשרות - ובמיוחד של בעלי החיים שאנו אמורים לאכול, הוא הנושא המרכזי. לא לחינם מופיעה הפרשה הזו, על נושאה המרכזי, בספר "ויקרא", שהוא ספר הכוהנים. הכוהנים הם אלה הממונים על הנהגת הדת והקורבנות ועניין כשרות המאכלים הוא בעצם בסיס הנהגת התנהגותו של כל יהודי ויהודי.
חיות, בהמות, עופות ודגים נחלקים ביהדות לכשרים וללא כשרים. הבסיס לחלוקתם של בעלי החיים הוא כמובן הסימנים, אבל הסימנים הללו באים על-פי חלוקה ברורה קודמת. בעלי החיים שאין להם את הסימנים הכשרים הם בעלי חיים טורפים החיים על ציד ואכילת בשר. בעלי הסימנים הכשרים הם בעלי חיים שאינם טורפים ואינם מאוכלי הבשר. החשיבות בחלוקה הזו היא בכך שמי שאוכל בעל חיים טורף יבליע לתוכו את התכונות השליליות של הטורף, וכמובן את מנת האלימות והתוקפנות של אותו בעל חיים. אבל הכשרות הזו, של בעלי חיים, איננה מסתיימת רק בסיווג הטורף והבלתי טורף.
יש לעניין הכשרות ואכילת בעלי החיים גם המשך. חיות, בהמות ועופות אינן יכולות להיאכל על-ידי יהודי אלא אם הומלחו והוכשרו במלח, וזאת משום שהדם הוא נפש בעל החיים הלה, ועל-פי "טעמי המצוות" של הרמב"ן הרי שהדם הוא עוד יסוד לעניין קבלת תכונות אלימות מבעל החיים הנאכל. עד כמה הדברים מורכבים ביהדות נלמד מפסיקתו של ה"בן איש חי" (גדול רבני עירק בדור האחרון שחי מאמצע המאה ה-19 עד תחילת המאה ה-20) שאסר על אכילת המוח, הלב והכבד בטענה שבמוח ובלב של כל בעל חי ישנם אלמנטים שישפיעו שלילית על תכונות מי שאוכל אותם, ואילו שאריות הדם בכבד (גם לאחר הצלייה) אינם עניין של "מיץ" אלא דם ממש, שעלול להשפיע על האוכל זאת.
גם עניין אכילת ה"חלב" (חלק מהשומן שנמצא בחלק האחורי של הבהמה) של הבהמה נאסר באכילה והרמב"ן שוב מסביר גם זאת, בספרו "טעמי המצוות", שמדובר בחלק שהופך את האדם לקר ולבלתי אכפתי ובלתי אנושי. ולכול אותן בהמות וחיות יש גם דרך שחיטה ברורה המכילה סודות והסברים שאם לא כך תהיה השחיטה, אזי, האכילה תזיק נפשית לאוכל. לא לחינם לדגים הכשרים, ושאינם טורפים, ישנם קשקשים. דג בלי קשקשים חופשי לצאת לציד בהיותו גלוי ואילו דג מקושקש הוא דג שתנועתו לציד ולטרוף חסומה והוא חי ממה שאיננו בשרי. הקביעות הללו - של הכשרות, הן מוחלטות ואינן ניתנות לשינוי, ולא פעם אנחנו עדים לתופעות ומחלות קשות רק משום שמדענים כופרים ניסו לשנות את תוואי הבריאה של הקב"ה, בהשפעה על התנהגות בעלי החיים.
לפני למעלה מעשור וחצי צצה בבריטניה הגדולה מחלת ה"פרה המשוגעת". לא לחינם הופיעה המחלה הזו, שאח"כ היו לה גם השפעות בבני אדם, והרבה גם מעבר לממלכה הבריטית המאוחדת. מדענים בריטים ניסו לברר כיצד תתנהג פרה כאשר יאכילוה בשר. התפרצות המחלה הייתה משום שהפרה לא יכולה הייתה לשנות את טיב סעודותיה, אותן טבע הקב"ה. וזה אירע בכול פעם שאי אלו מדענים כופרים ניסו לשנות טבע של חיות, מבלי להבין שמה שהיה הוא מה שיהיה. גם המחלה הנוכחית פרצה מניסויים ומאכלים בחיות אסורות, והפעם באזור הבעייתי ביותר בכדור-הארץ, מבחינת ציות לדרך השם וחוקיו, בכול עניין הגסטרונומיה: באזור המזרח הרחוק.
אזור מועד לפורענות האכילה
הכשרות שניתנה ליהודים זלגה עם השנים גם לדתות המונותאיסטיות החדשות שנוצרו מהיהדות, ובמיוחד לאיסלאם, שאסר על מאמיניו לאכול בשר חזיר, הוא גם אסר עליהם לאכול חיות בר, ואף העמיד תנאי שכל שחיטה תהיה עם ברכה לקב"ה. גם העולם הנוצרי החל לסווג את חיות הבר משולחנו, ובמיוחד את שרצי היבשה. אבל במזרח הרחוק, שם העבודה הזרה המשיכה להשתולל, "העסקים הטרפים" היו כרגיל. בהודו הברהמניסטית, בגלל סגידתם לפרות וכו', עברו רבים מהם לצמחונות ולטבעונות, ואילו כמה מאות מיליונים באותה הודו היו בכלל מוסלמים, אבל הזוועה הקולינארית המשיכה במדינות כמו סין, במדינות הודו-סין, במונגוליה ובחצי האי הקוריאני, ואף בפיליפינים ובפולינזיה.
כל דבר שזז היה ונותר שם בבחינת אכיל. הדברים הללו השפיעו ומשפיעים על התנהגותם של העמים הללו, ובמיוחד בתחומי אכזריות הנפש. לא לחינם יפן היא ערש משחקי ההאבקות וההתגוששות האכזריים ביותר. לא במקרה הסינים ידועים באכזריותם - אפילו כלפי בני עמם, ללא רגשות חמלה מיותרים. בתאילנד, בורמה ובויטנאם הפכו חיי המשפחה והצאצאים להפקרות עד כדי מסחר בקטינים. ולכן לא פלא הוא שהמחלה האחרונה הגיעה מסין העממית. כאן כדאי להזכיר את אכזריות השבטים המונגולים לאורך כל ימי ההיסטוריה, בכיבושיהם ובהתפרצויותיהם לרחבי המזה"ת, ולימים לאירופה עצמה.
יש להזכיר ש"המגיפה השחורה" בימי הביניים - באירופה, מקורה היה בשבטים המונגולים שפלשו לחצי האי קרים ואח"כ לאירופה, והביאו עימם את המחלה הזו. ההשפעות הקולונאריות של המונגולים פלשו גם לאירופה וגם לאמריקה והתוצאות הנפשיות והרוחניות נראות בכול פינה. המדע, השותף בתאוות היום-יומיות להווי החיים שמגיע מאסיה הצהובה, אינו מנסה לשפוט אובייקטיבית את התאוות להן הוא מכור ולכן בניסיון לעקור מחלות המגיעות מדרכי אכילה הוא פשוט סוטה מהאמת, שהיהדות מזמן עמדה עליה. התורה, הגמרא וספרי חכמינו מלאים בהסברים רפואיים אדירים לעצור ולמנוע מחלות כאלה אבל גם מדינת ישראל - החיה תחת השקפה שאיננה יהודית, היא קורבן לכול אותן מחלות ומגיפות שמתעוררות שוב ושוב.
הצד היהודי בבחינת ה"שותפות" למחדלים
"אין פורענות באה לעולם אלא בשל ישראל". זהו משפט חז"ל ידוע ומאוד מורכב, שהרי האשמה בכול אסון עולמי נופלת על היהודים, ומדוע? הבסיס התורתי למשפט הזה הוא שבגלל ההידרדרות בקרב העם היהודי בשמירת התורה והמצוות הרי שנפגע גם העולם, משום שהיהדות איננה נגלית אליהם בבחינת ייעודו של עם ישראל כ"עם סגולה". ולראיה, הרי שבארה"ב ובאירופה, בעניין הכשרות, ובמיוחד בנושא הבשר, ישנה בהחלט השפעה על העמים הנכרים, שהחלו לקנות כשר בשווקים היהודים, אבל זה עדיין בבחינת "טיפה בים".
ומה עוד אפשר לדרוש מהנוכרים כשרוב היהודים עצמם חיים כפרניים, ומתכחשים לתורתם שאיננה אלא מדע מדיוק, ובמיוחד בנושאי הכשרות והאכילה? במדינת ישראל כיהנו שלושה שרי בריאות חרדים - שניים מ
ש"ס (
שלמה בניזרי וניסים דאהן) ומ"
יהדות התורה" (יעקב נח ליצמן) אבל הם מעולם לא ניסו להוביל, דרך משרד הבריאות, לסדר קולינארי. מסעטות שרצי הים, שעל-פי היהדות מוגדרים השרצים הללו כ"מטמטמי לב" ו"פוגעי מוח", מעולם לא פוקחו כמו שצריך על-ידי השרים החרדים הללו, ובוודאי שמרכולתם לא נאסרה. בישראל, ובמיוחד בתל אביב, באילת ובעוד כמה ריכוזים חילוניים, קיימות גם מסעדות המוכרות בשר חיות בר ממש אך פועלות באופן "חצי חוקי".
המערכת הרפואית, שתחת השרים החרדים ששלטו ושולטים במשרד הבריאות, מעולם לא סגרה אותן ומעולם לא פיקחה על העניין. כל יהודי דתי יודע שפיקוח נפש הוא העיקר ואילו מה שמתחולל בעולם הקולינארי הישראלי, המביא את השפעת העולם הקולינרי הפראי של מדינות העולם, כולל אלה של המזרח הרחוק, הוא בבחינת סכנה לנפש ולגוף גם יחד. משרד בריאות יהודי אמיתי היה מפנים את הפסקת עניין אכילת בעלי החיים הללו ואת הניסויים הרפואיים בהם כיעד למיגור מגיפות באשר הן, אבל מי שחפץ לנהיות "ככל הגויים מחנה ישראל" יהיה תמיד רחוק ממה שהקב"ה מסר לנו להיזהר בו, על-ידי חכמינו הדגולים.
