בהתקרב יום הזיכרון לשואה ולגבורה עולה השאלה, כיצד ניתן להסביר לבני הנוער נושא מורכב וטעון כל כך כשואת העם היהודי באירופה במלחמת העולם השנייה, עת נרצחו שישה מיליונים בני עמנו על-ידי הנאצים ועוזריהם ימ"ש?
יום זה נקבע לתאריך כ"ז ניסן. תאריך שעוד לפני שהחלה הנצחת השואה במדינת ישראל, שימש את אותם אלו שחיו בארץ ישראל כיום זיכרון מתוך מטרה ברורה לבסס את התפיסה של "היהודי הלוחם", בניגוד לגישה של "הצאן לטבח" ששררה אף היא לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה בניצחונם של בנות הברית.
קביעתו של יום זה נבעה עקב סמיכותו ליום בו פרץ מרד גטו ורשה. מרד זה היה הכי מפורסם והכי משמעותי ביותר מבין כל המרידות בגטאות. בערב חג הפסח תש"ג החל המרד, אולם לא ניתן היה לקבוע יום זיכרון לאומי לערב חג לכן הוזז התאריך מספר ימים קדימה, וכעת, הוא חל שבעה ימים לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה.
ימים אלו, שבעים וחמש שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, שרוב הניצולים אינם עמנו, ובתוך שנים ספורות ייעלם דור הניצולים ואתו ייעלמו העדויות החיות מאותה תקופה נוראה, מורים רבים נתונים בדילמה, כיצד ללמד נושא מורכב וטעון שיכול לעורר קשיים עם כל הדילמות הנוראות במצבים הקשים שבהם אחינו הקדושים היו שרויים במחנות הריכוז וההשמדה?
הלימוד של השואה כרוך בתיאורי זוועות. רוב התיאורים קשים למבוגרים לא כל שכן לבני הנוער.. וכאן חוזרת השאלה בעוצמה רבה, כיצד נוכל להעביר את סיפורי השואה בלי לעורר טראומה?
מנהגים מיוחדים
כדור שני לניצולי שואה וכבוגר מכון "שם עולם" בכפר הרא"ה הוזמנתי להעביר שיחה לפורום אנשי חינוך בנושא: "בעיות מוסר, אתיקה, הלכה ורפואה בשואה - וילנה כדוגמא". בתום ההרצאה נשאלתי, כיצד אני רואה את היום הזה בעתיד, תקופה בה הניצולים כבר לא יהיו אתנו?
האמת שלא ציפיתי לשאלה מעין זו. לאחר התלבטות קלה, בעוד אני נמצא בדילמה כיצד להעביר את הנושא הקשה לבני הנוער, העלתי את תשובתי הנובעת מלוח הזמנים היהודי לדורותיו. צום תשעה באב שנקבע בגלל חורבנם של בתי המקדש הראשון והשני לפני אלפיים שנים, ואנו שומרים על צום זה באמירת קינות ושמירת מנהגים מיוחדים ליום זה מאות רבות בשנים.
מנהג אמירת אב הרחמים לפני תפילת מוסף בשבת, תוקנה לזכר מקדשי השם שנהרגו בתקופת מסעי הצלב וחורבן קהילות שו"ם שהחלו ב-1096 שבמסגרתו טבחו הנוצרים ביהודים בפרעות המכונות "גזירות תתנ"ו". העילה לפתיחת מסעי הצלב הייתה פגיעה של הסלג'וקים - שליטי הארץ - בנוצרים שבאו לבקר בארץ. האפיפיור שהיה באותו זמן אורבנוס השני יצא לצרפת וקרא לכבוש את ארץ הקודש והמונים נענו לקריאתו. בדרכו לארץ ערך האספסוף פרעות ביהודי עמק הריינוס שהחלו בקהילות שו"ם - שפיירא, וורמייזא ומגנצא. המוני יהודים הוטבלו בכוח לנצרות וחלקם עלו על המוקד על קידוש השם. לזכר אותם הצרות חוברו קינות וסליחות, ובין השאר חוברה גם תפילת אב הרחמים הנאמרת עד היום הזה.
אירוע נוסף שלוח הזמנים היהודי מציין הוא: "גזירות ת"ח ות"ט" - פרעות שנערכו ביהדות פולין בשנת 1648 שבו נחשדו היהודים על-ידי הקוזקים כמשתפי פעולה עם הפולנים והליטאים. מעשי טבח אלו הביאו לטביחתם של אלפי בני עמנו, יש המשערים כעשרים אלף ויותר. נוכח אירוע זה נכתבו קינות הנאמרות עד היום.
הרעיון הטמון בזכירת השואה "זכור את אשר עשה לך עמלק" הוא מסר חינוכי-ערכי ראשון במעלה שאמור ללוות אותנו כחוט השני לאורך השנה. משנה לשנה לאורך שנות חיינו החינוך מטבעו הוא הליכה לטווח ארוך למרחקים ארוכים. האירועים שציינו מסייעים בידינו להעביר ולהפנים את המסורת של עמינו, לבנות ולטפח שייכות עמוקה לעמנו ולארצנו לזכור ולהזכיר את עברנו המשותף את המורשת ואת תרבותנו.
