מזל טוב!
הודעה כל כך מרגשת על לידת בת לא קראתי מעולם. הרב איתן ושירה שנרב, ששָכלו את רנה, בתם, בפיגוע בעין דני (עין בובין), הסמוך לדולב במערב חבל בנימין, לפני שמונה חודשים, בישרו על הולדת בתם: "כה אמר ה'... שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך, הנני רופא לך [מלכים ב', פרק כ' פסוק ה' - אב"ץ]. בשמחה גדולה ובהודיה עצומה לה' יתברך, אנו שמחים לבשר על לידת בתנו. המחבלים הארורים לא ינצחו אותנו, אנו נמשיך לחיות עם אמונה גדולה ונביא חיים חדשים לעולם". בפיגוע נפצעו הרב איתן שנרב ודביר, בנו. מזל טוב ובריאות שלמה לכולכם.
מסתפק במועט
הממשלה שהוקמה (אם בג"ץ לא יתנקש בה כיוון שאינה מתאימה לטעמו ולצרכיו) אינה לטעמי, כיוון שאינה הטובה ביותר לישראל, אך היא הכי טובה שיש כיום לכנסת להציע, לאור תוצאות הבחירות בשנה האחרונה. כידוע, הטוב ביותר הנו אויבו של הטוב; ואחרי יותר משנה ללא ממשלה, במשבר חמור, שגרמה מגיפת הקורונה, כדאי להיות צנועים, ולהסתפק במועט - יש לנו סוף-סוף ממשלה (שדרך אגב, תפקדה לא רע במגיפה).
השמרטפייה הלאומית
מנהל התיכון, שבו למדו בניי, אמר לי פעם, שהוא והמורים הנם החוליה החלשה בבית-הספר; וזה היה לפני יותר מעשרים שנה בכל הקשור בטכנולוגיה, ותק̤ף גם עתה. הסגר, שהוטל פתאום עקב המגיפה, תפס את מערכת החינוך כשמכנסיה מופשלים. איש לא נערך, כנראה, למצב של השבתת לימודים (ראוי לציין - דבר, שלא נראה סביר עד לפני כחודש); ואז החלה מערכת החינוך לנוע קדימה.
תוך תנועה, תוכננה הלמידה מרחוק באין תשתית ראויה (מחשבים לכל תלמיד בביתו) ובאין הכנה מתאימה של המורים ושל התלמידים; והתוצאה (כפי שבניי מדווחים לי) - כאוס מוחלט. לא בכל בית יש מחשב לילדים; ואם יש - לא כל ילד קיבל מחשב. ואם הילדים משתלטים על מחשבי הוריהם (חלק ממקומות העבודה חילקו מחשבים ניידים לעובדיהם, כדי שיוכלו לעבוד מהבית בסגר), ישבתו הוריהם מעבודה.
יתר על כן, הוראה פרונטלית במחשב הנה דרך משעממת ביותר להעביר חומר לימודי, והאיכות הטכנית של ההוראה מרחוק הייתה בינונית ומטה בלשון המעטה. נכדיי התלוננו על שעמום מוחלט במהלכה. כפי שסיכם אחד מבניי, כשנטלו ממערכת החינוך את תפקיד השמרטף, היא נשארה עירומה.
בנוסף, שמעתי, כי נכדתנו, הגרה בניו-יורק, משתעממת בשיעורים מרחוק. לעומת זאת, אביה סבור, כי הסגר שיפר את שליטת בתו במחשב. חיוני, שבמערכת החינוך יפיקו לקחים, וישתדלו להצטרף ללוח-השנה השועט קדימה, אל סוף הרבע הראשון במאה ה-21 ואל מעבר לו.
כספי דמים
חקיקה בארצות-הברית ובארץ תאפשר תפיסת כספים, שמשלמת רשות הטרור מרמאללה למחחבלים ולמשפחותיהם, ותפליל בנקים וכל גורם, שיעסוק בהעברת הכספים הללו. איתמר מרקוס, מנהל מכון "מבט לתקשורת פלשתינית", ועו"ד מוריס הירש, מנהל המחלקה המשפטית במכון, סבורים, שתפיסת כספי הטרור (סכום המוערך ביותר מ-42 מיליון שקל בחודש) מכל מי שמחזיק בהם, מעצר המעורבים והעמדתם לדין אפשריים.
הם כתבו לכל מנהלי הבנקים, הפעילים ביהודה ובשומרון, והזהירום לבל ימשיכו לשתף פעולה עם הרש"פ ועם המחבלים, כדי שלא יהפכו לשותפים לדבר עבירה. כמו-כן, הבהירו לבנקים, כי המשך שיתוף הפעולה עם מדיניות אסורה זו יחשוף אותם לתביעות אזרחיות בגין מתן סיוע ממשי לפעילות טרור.
מאז היווסדה, משלמת הרש"פ משכורות חודשיות לכל ערבי, שנעצר בגין מעורבותו בפעילות טרור נגד מדינת ישראל ונגד אזרחיה. כך, שילמה רשות הטרור מרמאללה בשנים 2018 - 2019 למחבלים יותר ממיליארד שקל. ובה-בעת מתלוננת, שאין לה כסף לקנות מכונות הנשמה לטפל בחולי קורונה בשטחה.
נשכח
ברשימת המלחמות, שהמשתתפים בהן לא עוטרו באות מלחמה, שפרסמתי בטורי הקודם, שכחתי לציין את מבצע ליטני. אל"ם (מיל') יעקב צור כתב לי: "'מבצע ליטני' באביב 1978 היה, למעשה, מלחמה לכל דבר.
שתי אוגדות מלאות תקפו בחזית הלבנונית וכבשו במהירות וביעילות את כל השטח עד הנהר ליטני (להוציא אזור מחנות הפליטים בצור ובצידון, שהוחרגו מהמשימה). אני יכול להעיד, כי הייתי שם, כמפקד הסיוע האוגדתי של אוגדת הצנחנים, בפיקודו של אורי שמחוני. היום כמעט אין זוכרים את הפעולה, וכמובן אין אות לכבודה".
כיכר מורנובסקי
בשלט בכיכר מורנובסקי בווארשה, שאת ניסוחו קבע "יד ושם", כתוב: "במקום זה, בין התאריכים 19-22 באפריל וב-27-28 באפריל 1943, התרחש אחד הקרבות הכבדים ביותר במסגרת מרד גטו ורשה, אותו ניהלו ארגוני התנגדות יהודיים (אי"ל). לוחמים יהודים תחת פיקודו של פאבל פרנקל, מפקד הארגון הצבאי היהודי (אצ"י), הדפו את מתקפות הגרמנים במשך מספר ימים. דגל מגן-דוד היהודי והדגל הפולני שהונפו בגאון מעל הכיכר, נראו מכל רחבי ורשה והיוו עבור התושבים סמל להתקוממות כנגד הגרמנים".
אתעלם מהעברית הקלוקלת בשלט, ואצטט את חיים רבינוביץ, שכתב לי: "לאנשי 'יד ושם' יש בעיה. במשך עשרות שנים הם העלימו כליל מהציבור את אצ"י [ואת פאבל פרנקל, מפקדו - אב"ץ], וקבעו כי רק אי"ל מרד ולחם, ורק
מרדכי אנילביץ' היה מפקד המרד. עכשיו, לאחר שמשה ארנס חשף את האמת, הם ממשיכים לשקר ביודעין, ומציגים את אצ"י ככפוף כביכול לאי"ל, שכלל לא היה קשור לקרב בכיכר מורנובסקי".
בפועל, אי"ל סירב לשתף פעולה עם אצ"י, ו"יד ושם" ממשיכה לפמפם את השקר, שמרדכי אנילביץ' היה מפקד מרד וארשה. זה שקר, כיוון שלא היה מרד אחד בגטו וארשה, אלא שניים. אי"ל לא היו מניפים את הדגל הכחול-לבן, כיוון שדגלם היה אדום, ורבים מאנשי "בוּנד" (ארגון יהודי סוציאליסטי, אנטי- ציוני) שורותיו, כולל מארֶק אדלמן, סגן-מפקד אי"ל.
ורבינוביץ מוסיף, כי אצ"י ביקש למרוד כבר עם תחילת הכיבוש הנאצי של פולין (ספטמבר 1939). אנשיו היו אנשי בית"ר, שאומנו במחנות, שארגן
אברהם שטרן 'יאיר' לפני מלחמת העולם השנייה (בשיתוף הצבא הפולני. הלל צור, איש אצ"ל מנתניה, פיקד על האימונים הללו, שנפסקו עם פרוץ מלחמת העולם), והיה בידיהם נשק רב. חלק מהנשק הזה הועבר אחר כך ממחסני אצ"י לארגון המחתרת הפולני.
פשוט בושה, שממשיכה את העוול ההיסטורי לפאבל פרנקל ולאנשיו, שכמעט כולם נהרגו בקרב על כיכר מורנובסקי. דרך אגב, במשפט אייכמן דאגה התביעה הישראלית, שלא יאזכרו את אצ"י, כדי להאדיר מרד וארשה כפעולה של התנועות "החלוציות" (כלומר, של השמאל) בלבד. אחרי שמשה ארנס פרסם את ספרו, "דגלים מעל הגטו" (ידיעות ספרים, 2009), ערערו היסטוריונים מִטעם על ממצאיו, והגנו על ההתעלמות מאצ"י ומפאבל פרנקל.
נח בשבע+ שגיאות (א')
המשוטט בכבישי ישראל, גם בימי הסגר, מגחך לנוכח תעלולי כותבי השלטים בחברת נתיבי ישראל (לשעבר - מע"ץ) - בעברית, באנגלית ובערבית.
לכאורה, עוקבת נתיבי ישראל אחרי הוראות התעתיק של האקדמיה ללשון העברית, שיש בהן אבסורדים. הבולט בהם, לטעמי, הוא השימוש באות W כתעתיק של האות ו"ו - עניין הנמצא, למיטב ידיעתי, רק בגרמנית. כך, פתח-תקווה, אם המושבות, זכתה להיקרא בשלטי הדרכים - Petah Tiqwa. אולם מושב נווה ירק בשרון נקרא, לפי שלטני נתיבי ישראל -Neve Yarak .
כפר - קידומת נפוצה ליישובים בארץ - הפך בשלטי נתיבי ישראל ל-kefar; ושוב, שלטני נתיבי ישראל אינם נחרצים, ובמקומות אחדים בדרך לכפר-סבא כתבו, kfar.
בנוסף, החליטו השלטנים לוותר על האות ה"א, המסיימת שמות יישובים עבריים רבים, ואינה סרח-עודף אלא עניין מהותי. מילא באנגלית, אך בערבית, מדוע לסיים שם כמו נתניה באות אל"ף ולא באות ה"א (תא מרבּוּטה), כיאות?!
