החזרת המשק האמריקני לפעילות עלולה לחלק את ארה"ב לאורך קו סוציו-אקונומי: אלו שיכולים לשלוט במידת חשיפתם לקורונה ואלו שייאלצו לבחור בין הסיכון הבריאותי לבין הסיכון הכלכלי. מדובר במילכוד: מי שנפגעו בצורה הקשה ביותר ממגבלות הקורונה, יהיו אלו שבסיכון הבריאותי הגבוה ביותר כאשר ינסו לצמצם את נזקיהם – מנתח ניו-יורק טיימס.
פתיחת המשק עוד בטרם מתקרבת ארה"ב לכמות הבדיקות הדרושה, ובוודאי שזמן רב לפני קיומו של חיסון, תעמיק את חוסר השוויון הקיים זמן רב. בעלי השכלה גבוהה, מבוססים יחסית ובדרך כלל לבנים – יוכלו להמשיך לעבוד מהבית ולמזער את הסיכון. הפחות-משכילים, בעלי השכר הנמוך ובדרך כלל שחורים או היספנים – אלו יצטרכו לחזור לעבודה פיזית בשטח. יותר ויותר עובדים מן הקבוצה השנייה ניצבים כעת בפני הבחירה בין הבריאות לכסף.
לא כל העסקים שהורשו להיפתח אכן יעשו זאת; רבים נשארים סגורים, מחשש שמיעוט הלקוחות יהפוך את הפתיחה לבלתי כדאית. אולם עובדים שאינם חוזרים למקומות עבודה שהורשו להיפתח, צפויים ברוב המקרים לאבד את דמי האבטלה (הרגילים והתוספת הפדרלית של 600 דולר לשבוע) – גם אם התשלום כעת לא יחזור לרמתו מלפני המשבר. הדבר נכון במיוחד במקצועות בהם יש רכיב משמעותי של טיפ, כמו למשל מניקוריסטיות.
סקר של חברת Civis Analytics העלה, כי הסבירות של מי שמשתכר עד 50,000 דולר בשנה לאבד את מקום עבודתו, או שמישהו מבני משפחתו איבד אותו, היא כפולה מאשר של מי שמשתכר למעלה מ-150,000 דולר בשנה. בעלי הכנסות גבוהות יותר ולבנים אומרים שהם יכולים לעבוד מן הבית, בשיעור הרבה יותר גבוה מאשר בעלי הכנסות נמוכות יוותר ושחורים או היספנים, מצא סקר של הטיימס. מחקר של אוניברסיטת שיקגו שפורסם בחודש שעבר הראה, כי מי שחייבים לעבוד במגע פיזי עם הלקוחות או שאין להם אפשרות לעבוד מן הבית, הם הרבה יותר לא-לבנים, בעלי הכנסות נמוכות, נולדו מחוץ לארה"ב ואינם בעלי השכלה גבוהה.
שחורים והיספנים מתקשים הרבה יותר מאשר לבנים להתמודד עם אובדן הכנסות ממושך, כי הם נכנסו למשבר במצב הרבה יותר פגיע. נכסיו של משק בית שחור חציוני עמדו בשנת 2016 על 18,000 דולר, של משק בית היספני על 21,000 דולר – ושל משק בית לבן על 171,000 דולר. בשנת 2018 הסתכמו הכנסותיו של משק בית היספני ממוצע ב-75% מאלו של משק בית לבן; משק בית שחור הגיע ל-60% בלבד מזה הלבן.
הקורונה רק העמיקה את הפערים, כאשר בני מיעוטים סובלים יותר הן מהפגיעה הפיזית והן מהפגיעה הכלכלית. שחורים והיספנים מתים מהקורונה בקצב מהיר יותר מהלבנים, והם גם מאבדים משרות והכנסות ביחס בלתי פרופורציונלי לחלקם באוכלוסייה. במינסוטה, למשל, שיעור השחורים המבקשים דמי אבטלה גבוה ב-50% משיעור הלבנים. במקביל, שחורים והיספנים מהווים חלק משמעותי מהעובדים בשירותים חיוניים – כמו עובדי חנויות מזון ושליחים – שאמנם לא פוטרו, אך נותרו חשופים לסכנות הקורונה. אחד מכל חמישה עובדים שחורים בארה"ב מועסק בשירותי הבריאות, לעומת אחד מכל שמונה עובדים לבנים.
חוקרים במכון ג'יי.פי מורגן-צ'ייס צופים, כי המיתון בשל הקורונה יפגע בצורה קשה במיוחד במשפחות שחורות והיספניות, אשר יאבדו הכנסות וייאלצו לצמצם את הוצאותיהם בצורה משמעותית יותר מאשר משפחות לבנות. ויליאם דריטי מאוניברסיטת דיוק, חוקר מוביל בתחום האפליה הכלכלית, מזהיר שהמיתון הקרוב עלול לגרום לפערים הרסניים – וזה לאחר שהפערים כבר התרחבו בשנים האחרונות.
הפעיל הרפובליקני אוויק רוי העלה החודש תוכנית לפתיחה מחדש מהירה של הכלכלה, כולל חידוש הלימודים לצד בדיקות מקיפות ואיתור מי שבאו במגע עם חולי קורונה. הוא אמר לטיימס, כי יוזמתו באה בין היתר מתוך הכרה בכך שסגירה ממושכת של בתי הספר פוגעת בעיקר בלא-לבנים ממשפחות בשכבות הנמוכות, שיש להם פחות נגישות לחומרי לימוד ביתיים. "הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא להגדיל עוד יותר את הפערים בין ילדינו", הוסיף.
ואולם, כלכלנים רבים חוששים שהפתיחה מחדש המהירה רק תגדיל את הסיכון שבפני העובדים הפגיעים מבלי לייצר צמיחה מספקת. קיים חשש רחב לפיו הלקוחות לא יסעו ולא יוציאו ברוחב יד, כל עוד אין בדיקות נרחבות, תרופה יעילה או חיסון מוכח. רבים מהם יישארו בבית, וכך הפעילות הכלכלית תישאר במידה רבה משותקת. עסקים קטנים ושכירים בעלי הכנסות נמוכות ייאלצו לעבוד בכל זאת – ולסכן את עצמם ואת משפחותיהם.