הפחד המצמית, הדאגה העצומה, החרדה הממשית, כסיסת הציפורניים הגדולה בימים אלה, היא מנגיף הקורונה ומעוד דבר משמעותי, הנורמליזציה. למעלה מ-72 שנה חינכו, גידלו דורות של בני אדם על ריחוק, פילוג, סכנה, תיאורי זוועה, שנאה ומחלוקת.
72 שנים פעלו לא לחבר בין הקצוות אלא להרחיב את השסע ולהגן עליו בחירוף נפש, להתבצר, לבנות עוד ועוד מחיצות, חומות, להתרחק, לגדור גדרות, להוסיף מנעולים, לחזק סורגים.
בימי מגפת הקורונה השתנו סדרי עולם, חיילי צה"ל על מדיהם, אשר היו חוטפים קללות נמרצות בכפר ערבי, זוכים בימים אלה להוקרה והערכה, חיילות צה"ל אשר היו מסולקות בבושת פנים ברחובות מסוימים בירושלים, מתקבלות בהערכה ובהכרת תודה. צה"ל בדיר אל אסד, צה"ל במאה שערים, צה"ל עם קשישים עטויים וכאפייה, צה"ל עם צעירים לבושי חליפה ומגבעת.
צה"ל, צבא ההגנה לישראל הצליח בגדול, במלאת 72 השנים ובימים אלה, "כבש" ללא יריה, ללא מכה, ללא רימון ואיום, את לבבות האזרחים הישראלים. בין שני הקטבים, שתי הקצוות עובר צה"ל אחד, השומר על הביטחון, הסדר האזרחי, דואג לארוחות חמות, לחבילות מזון. צה"ל כגשר על מים סוערים של החברה הישראלית והשבטית.
המראות הללו מדירים שינה מעיניהם של אנשי ההנהגה היהודים במאה שערים, ערבים בכפרים ובערים. איך יסבירו לבניהם ובנותיהם שה"מפלצות", לובשות מדי צה"ל, דואגות למחסורם, מגנות עליהם, דורשות בטובתם? ברם נדמה כי זו הדאגה המשנית. החשש והפחד האמיתי הוא לא רק מנגיף הקורונה אלא בעיקר מנגיף הנורמאליות.
כשהבטתי משתאה על תמונות אחרית הימים בהם אישים נשואי פנים בחברה החרדית הנדים בראשם לאות תודה לחיילות צעירות הנושאות חבילות מזון, כשראיתי אישה חבושה בשביס פרחוני, עומדת במרפסת, מנופפת להן לשלום בפנים מאירות וחיוך גדול, הבנתי את החשש.
כשהבטתי בהשתאות בצעירה עטויה בחיג'אב המודה בסבר פנים יפות ובהוקרה לחייל צה"ל שרובה 16M מקוצר תלוי בהצלב על חזהו ובידו שקית פירות וירקות, כשצפיתי בקשיש עם מסבחה גדולה מעשן לאיטו ומתמרפק עם קצין כמנהג הימים, ידעתי, עכשיו הזמן לחיבורים, הבנתי את החשש, הדאגה והפחד.
החשש מובן מאליו, הדאגה ברורה מאליה, כמו בספרו המצוין של הסטיריקן
אפרים סידון 'אוזו ומוזו בכפר קאקארוזו', חיילי צה"ל, בימים אלה, מפילים בעדינות את החומות סביב הקטבים בחברה הישראלית, אלה גם אלה מביטים באלה ולא מוצאים לא זנב שד ולא חד קרן. הדאגה של מי שמבקשים להנציח את הדמוניזציה, את השנאה, את הפלגנות, מובנת, אך נדמה כי בימי מגיפת הקורונה צה"ל מנצח, הסובלנות והכבוד ההדדי מנצחים.