מקארתי מול חיות

הלכתי בעקבות הקול הרועם והרחוב החסום, והגעתי לקבוצה של מקארתיסטים ומשוטים, שהפגינו בעד ביבי ונגד שלטון החוק מול ביתה של נשיאת העליון אסתר חיות. שמחתי לגלות כי הם קומץ. גזרתי על עצמי לא לפצות את פי ושמעתי הרצאה ארוכה ממפגינה שהיא נגד המסתננים ובעד מדינה יהודית ונגד חיות ואביחי מנדלבליט. אין ספק, יצאה הוראה בהשראת משפחת נתניהו בלפור 3 ירושלים, להפיל או לשחוק את מנדלבליט לפני שביבי יעמוד לדין על שלושה פשעים עם קלון. באתי כחוק עם מסכה, וברגע שזיהו אותי החלו הנאצות והקללות, ואיש אחד שנשענתי על מכוניתו דרש כי אסתלק מפני שאני "מזהם אותה". האנשים האלה באמת אינם מבינים שבג"ץ הוא השכפ"צ שלהם כאזרחים; שהוא יגן עליהם מפני זדון של כל משטר, לא חשוב אם זה ביבי או גנץ, שרון או אולמרט, פרס או רבין. זכותם להפגין אינה מוטלת בספק. גם מול הבית של נשיאת העליון (כי בארץ קיים נוהג לא ראוי של הפגנה מול בתים פרטיים ומה שמותר מול בית מנדלבליט מותר גם מול בית חיות ומול בית ראש הממשלה). בא לי לאתר אחד מהם ולבודד אותו ולשוחח איתו בגילוי לב ובלי צעקות, ולנסות לשכנע אותו ואם איכשל כי אז לפחות להבין כיצד אינו רואה שבג"ץ לטובת האזרח וביבי חשוד בפשעים ועדיין לא הגענו לעיקר - למערבולת של הצוללות המצריות. אבל הלכתי הביתה. פספסתי. לא מילאתי את חובתי האזרחית.