הפארסה של דיוני בג"ץ

הדברים הבאים מתייחסים לדיוני בג"ץ מ-3.5.2020, בשאלת זכותו של נתניהו להרכיב ממשלה, חרף היותו מואשם בשלושה כתבי אישום, שהדיון בהם טרם התחיל. לדיוני בג"ץ מ-4.5.2020, בשאלת ההסכם הקואליציוני בין "גוש הימין" ל"כחול-לבן", בשאלת תקפותו של ההסכם כבסיס לחקיקה רחבה בכנסת, שתספק לו את מנגנוני האבטחה והיישום הדרושים לביסוס האמון בין שותפי ההסכם לצורך הקמת ממשלת חירום לאומית. ולדיוני בג"ץ מ-5.5.2020, בהבהרות שהתבקשו מהעותרים (האגודה לאיכות השלטון ושותפיה לעתירה) והשותפים להסכם הקואליציוני בדיונים לעיל. הדברים אינם באים לסקור את השיח כולו, אלא לדון במספר סוגיות שצפו במהלכו, ומעמידות את מעמד הדיון כולו בסימן שאלה גדול. ראשית, לשם מה היה נחוץ הדיון. שנית, מעמדה של האגודה לאיכות השלטון כטוענת ייצוגית בשאלות אלה. שלישית, עמדת בית המשפט בשאלת עיתוי מסירת פסיקתו ועיתוי מסירת הפסיקה בשתי הסוגיות. רביעית, המשמעות העקרונית העולה מעצם קיום הדיון בנושאים שבמהותם הם בתחום האחריות והסמכות של הכנסת; במילים אחרות: נטילת סמכות ע"י בג"ץ לעצמו, להתערב בפעילות הכנסת, כהנחת עבודה שאינה מעוגנת בחקיקה מפורשת. האם גם לכנסת שמורה זכות דומה להתערב בעבודת בית המשפט ולבקר אותה תוך כדי ביצועה? עמדות שהביעו נשיאת בית המשפט, סגנה ואחדים מהשופטים במהלך שני הדיונים, מעוררים ספק בעצם החלטת בית המשפט לראות בעתירה פניה לגיטימית ועניינית ולהיענות לבקשה לקיים בה דיון מהותי כביכול. עמדת השופטים לאורך כל המפגש הייתה, שבית המשפט אינו דן בנושאים היפותטיים, אלא בעובדות מוגמרות. עמדה זו משרתת אינטרסים שלו אבל לא את טובת הציבור. שיקולי בג"ץ להערכתי הם שניים: בג"ץ איננו יועץ משפטי, אלא פוסק. ככזה אין זכות ערעור על קביעתו, גם כשמדובר בהחלטות הכנסת וחוקים שהיא מחוקקת. כאשר נקרית לידיו הזדמנות להכתיב את דעותיו, עמדותיו והשקפותיו כבמקרה זה, הגשת העתירה על-ידי האגודה לאיכות השלטון, היא הזדמנות להיכנס לדיון פוליטי וחוקתי שהוא עניינה של הכנסת כפוסק סופי. אסור לו להחמיץ הזדמנות להרחיב את תחומי "ממלכתו", מבלי שיזדקק לשם כך לחקיקה מהותית ואפילו ראשית. בג"ץ ממשיך כאן את המהלכים שנקט בעקבות חקיקת חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק, כלומר משתמש בפרשנות משפטית - שמותרת לו בגבולות מסוימים - בעניינים אחרים, כחלופה לחוק מפורש, ומרחיב את תחום סמכויותיו כתקדים, וכך גם תוחם אותם מחדש באופן מפורש וחד-צדדי. כלומר, בשאלה הראשונה בדבר זכותו של נתניהו בנסיבות המצב הקיים להקים ממשלה, היה והנשיא מטיל עליו משימה זו על-פי החוק ו-61 ח"כים מצהירים על תמיכתם בו לצורך זה, הוא מנצל את "הפלונטר הפוליטי" שהוליד את ההסדר המורכב בשאלת הקמת קואליציית חירום, לקידום נוסף של מעמדו. שאלה זו אקטואלית, משום שהחלטה בה חייבת להתקבל עד יום ה' בלילה, שאם לא כן, הכנסת מתפזרת על-פי החוק הקיים, והמדינה הולכת לבחירות רביעיות במספר. בשאלת הרוטציה ובשאלת הגדרת מעמדו של המועמד השני לתפקיד רה"מ בתהליך הרוטציה, ההסדר שבהסכם הוא תנאי להקמת ממשלת חירום והדברים הובהרו ע"י נציגי שני השותפים להסכם. לפיכך, ברור שכל התערבות של בית המשפט, למעט אישור נתניהו להקמת ממשלה ואישור תהליך הרוטציה, מוליכים לבחירות. מבחינה מעשית, איפשר הדיון לבית המשפט לגשש ולאתר נקודות שוליות בהסכם, שביצוע שינויים בהן, אפשר מאוד שלא יפילו את ההסכם כולו. כלומר, ההצגה שלימה; החלקים העקרוניים, שמקדמים את מעמד מערכת המשפט נמצאים "בחבילה", ולידם גם נושאי מראית-העין של התערבות למטרות טיוב ההסדר ובחינת שיקול הדעת של החותמים עליו. אני מעריך שבית המשפט יאשר את ההסכם בנקודות העקרוניות, יוצאות דופן ככל שתהיינה - מתוך הבנת הסיכון הטמון באפשרות, שהליכה לבחירות חדשות תביא לנתניהו ניצחון פוליטי מובהק ותאפשר הקמת ממשלת ימין בעלת כושר עמידה לאורך זמן. בעצם ההחלטה לדון בעתירה, מבטיח התקדים המשפטי דה-פקטו, מבלי שהחלטה זו מעוגנת בחוק המסמיך אותו להתערב בשיקולים פוליטיים, את זכותו לחזור על כך גם בעתיד. מכאן מסתמן ומסתבר גם "מעמדה" ותפקידה של האגודה לאיכות השלטון בהגשת העתירה. שינוי שגוי בחוק המגדיר את "זכות העמידה" לפני בג"ץ, הוא שמאפשר לה (ולגופים נוספים מסוגה), לעיתים מזומנות, לשמש כלי בידי מערכת המשפט בכלל ובג"ץ בפרט לקידום מעמדם ועוצמת השפעתם בדרכים עקלקלות.¹ עצם הגשת התביעה משמשת לבג"ץ עילה להידרש לנושא, משום שבג"ץ אינו יוזם דיונים עקרוניים או דקלרטיביים, אבל מנצל עתירות יעודיות (מקרים קונקרטיים) ליזום ולקיים דיונים בסוגיות מהותיות ועקרוניות. ע"י הרחבת פורום השופטים היושבים בדין, מוענק לדיון "המוזמן", מעמד מיוחד של הרכב מיוחד, שהתעלמות ממנו, או ערעור עליו הופכים כמעט אוטומטית לפגיעה בשלטון החוק. ברור שעמדות ותהליכים אלה אינם משרתים את שלטון החוק, משום שכאמור הם אינם נסמכים על חוק מפורש, אלא מחזקים את שלטון גופי המשפט והמשפטנים המפעילים אותם על בסיס פרשני ותקדימי. ברור לכל שההסכם הקואליציוני תפור "בחוטים גסים" אך רופפים, שמקורם בהבדלי דעות בין הצדדים, בסוגיות של אמון בין מנהיגי שני הגושים, בלחצים חברתיים ואחרים, בהשפעת משבר הקורונה ובלחצי הציבור. באותה מידה ברור שכל החלטה של בית המשפט שתפרום את עיקרי החיבורים, תוליך לבחירות. מאידך-גיסא, שינויים מינוריים או קוסמטיים כאלה ואחרים, שיעניקו לבית המשפט את "ליטרת הבשר" שלו אך ישאירו את התמהיל הראשי על-כנו, יאפשרו לחוקק את עיקרי התיקונים הדרושים בחוקי הקיימים, להבטחת רשתות הביטחון של שני הצדדים. הדיון השני בעיקרי ההסדרים ובשינויי החקיקה המבטיחים אותם לכל אורך הקדנציה הממשלתית, הם קרקע המו"מ של כולם עם כולם. אלא שגם כאן מבקש לעצמו בית המשפט יד חופשית לשלוט בפוליטיקה באמצעות, העמדת לוח זמנים משלו לפרסום החלטותיו בשאלת הביטחונות, כשהוא מסווה חלק מכוונותיו ע"י הפרדה בין שאלות אד-הוק לשאלות "לטווח הארוך". בעיני זהו עוד ניסיון הטעיה. כל מניפולציה, במיוחד מניפולציות משולבות בין שאלות אישיות, תפעוליות ועקרוניות, הם פתח לערעור היסוד הפוליטי המוסכם בין שותפי ההסכם. יסוד זה אמור להיות מחוץ לתחומי הסמכות של בית המשפט ואף-על-פי-כן בוחר בית המשפט לטבול רגליו גם בהם לשם חיזוק מעמדו והשפעתו, ולהעמיק את סימני השאלה הפוליטיים לרעת המדינה ותושביה, שבהירות, יציבות, וריכוז מאמצים בשיקום פוליטי, כלכלי וחברתי, הם מוקדי הצורך מבחינתם. לטעמי, אם יותיר בג"ץ מצב זה על-כנו עד יום ה' בחצות, המועד האחרון להקמת ממשלת החירום הלאומית, יטיבו הכל אך, בראש וראשונה, נתניהו לעשות, אם יפזרו את הכנסת וילכו לבחירות חדשות. משחקי בג"ץ בשלבים אלה של המו"מ להקמת קואליציית חירום וממשלת חירום, מחייבים הכרעה פוליטית ברורה. הכרעה זו, על-רקע כל מה שנאמר ונעשה כבר בנתוני השנה וחצי האחרונות, צריכה, בין היתר, להוביל לתיקוני חקיקה מהותיים שיסדירו וייצבו, אחת ולתמיד, את יחסי זרועות הממשל בישראל ואת הפרשנות החוקתית למושג היסוד: מדינה יהודית ודמוקרטית. הביטוי לכך חייב לבוא בהשלמת חקיקת חוקי-יסוד עם קביעה מפורשת שחוקים אלה נמצאים מחוץ לתחום השיפוט של בג"ץ. לצידם יש להשלים את השינויים המבניים והתהליכיים הדרושים.² המשובות התקדימיות והפרשניות מתוקף "המהפכה החוקתית" כביכול, הופכים על-רקע משחקי הכס של בג"ץ והאיום לחזור על ההצגה הנ"ל גם בשאלת חוק הלאום, ללאו אחד גדול ויש לבולמם. ממשלת מעבר תוכל להסדיר גם את שאלת הסיפוח באיו"ש, שיקבל אשרור סופי בממשלה החדשה שתקום אחרי הבחירות הרביעיות (או תדחה ממילא לזמן בלתי ידוע).