תחילה היה הפרופסור יורם לס מאוניברסיטת תל אביב. הוא דחה בתוקף את המדיניות הממשלתית בסוגיית הקורונה ונענה בגידופים. עזי מצח אמרו שהוא אדיש למותם של רבים. אחר כך הגיע הפרופסור
יצחק בן-ישראל (גם הוא בין השאר מאוניברסיטת תל אביב) וסולק מאולפן ערוץ-12, ולאחר לכתו אף נעקץ בידי אחד המשתתפים הקבועים.
אך כלשונו של יוס בעת עלייתו על המוקד "האמת תנצח", ונוספו עוד 60 רופאים, וראשי איגוד רופאי הילדים, ורשימה נכבדה שכללה חתני פרס נובל ופרס ישראל, וכולם סברו כי הממשלה שוגה (איני מוצא את רשימת הרופאים, אבל למען הגילוי הנאות גם מי שהציל אותי בעת משבר רפואי חמור הפרופסור סמי ויסקין).
לעומת זאת מצאתי את חותמי הכרוז ב
הארץ: מרדכי שני, יורם לס,
פרץ לביא,
רבקה כרמי,
אהרון צ'חנובר, מנחם יערי, דינה בן יהודה, איילון אייזנברג,,
עמוס כץ,
רפי ביאר,
מנואל טרכטנברג,
צבי אקשטיין, אנג'ל פורדגור, דן גרינברג, מיכאל אלקן, עמוס קורצ'ין, עמוס פנט, אמנון להד, אפרת לוי-להד, מרגלית לורבר, ישי עופרן, רפי ולדן, קובי רכטר, רון בבקוף, צבי בנטואיץ'.
שמנה וסלתה של האקדמיה הישראלית, שרק נבערים מדעת מזלזלים בהם ואף האשימו אותי בשקר בכותבי על עשרות פרופסורים המתנגדים למדיניות הממשלה. בין אלה חתני פרס נובל, פרס ישראל ומנהלי מרכזים רפואיים גדולים.
כולם אנשים אחראיים. ברור להם שצריך לפעול נגד הקורונה בסגר על מבוגרים ובבדיקות ובמסיכות, אבל לא לשתק את כל המדינה - מהלך אשר עלה ב-1.2 מיליון מובטלים וכ-100 מיליארד שקלים.
בין אלה היה גם מאמר של אקדמאים בכירים מחוגים שונים כאודי קימרון ואריאל מוניץ' ומוטי גרליץ, ועדי פאוזנר ועידו יוסף, אבל הממשלה בשלה. יש לה נאשם שהוא גם מנחה טלוויזיה מוצלח, שדבק במדיניות השגויה.
הם תקפו בחריפות כל מי שחלק עליהם. "מתי תמות כבר"? כתבו נגד מי שסבר כי ביבי רוכב על גב הקורונה לטובת האינטרס הפוליטי האישי שלו. אבל אפילו נניח שעשה זאת
בתום לב מוחלט - אין ספק כי טעה (ה-economist פרסם השבוע מאמר איך שליטים ברחבי העולם רוכבים על-כנפי הנגיף הזעיר לפגוע בדמוקרטיה ובזכויות האזרח.)
ביבי דיבר על רבבות מתים. או-קיי, זה היה בתום לב? בסדר. אבל תאמרו לפחות שאתם מתנצלים וטעיתם, ואילו גם לא שחקתם ושיתקתם את המשק והחברה שיעור התחלואה לא היה מגיע כדי כך. אל תגידו אשמנו. נכון. אבל אימרו: טעינו. זה הכל. "מודה ועוזב ירוחם".