מעקב אחר פרסומים בעיתונות ומצעדי הדוברים ברשות הטלוויזיה, חושף תופעה ישראלית אופיינית, שהולכת ומתחזקת במהירות בעידן הקורונה. בעבר, מרבית האירועים המשבריים ההמוניים אצלנו, נגעו לנושאי ביטחון - מלחמה, טרור ופיגועים, ירי טילים על העורף וכו'. בנסיבות כאלה, היו דוברי צה"ל, קצינים בשירות פעיל ומילואים, פורשי אירגוני הביטחון למיניהם ומומחי אקדמיה שמשקלם הסגולי נבע בדרך-כלל מעברם הביטחוני שחקני המגרש התקשורתי העיקריים.
הפעם, בעידן הקורונה, הוכו אלה "מכה רבה", שכן האירוע המוביל הינו רפואי, וצה"ל, בעיקר פיקוד העורף, מנגן בו כינור שני בלבד. הפעם כוכבי הבמה הם הרופאים, בכירי משרד הבריאות, נציגי הסקטור ("לשעברים" בארגונים רפואיים גדולים או מנכ"לים וראשי אגפים במשרד הבריאות, או מדענים וחוקרים בתחומי הכימיה, ביו-כימיה, פרמצבטיקה ועוד). בתחילת המשבר היו הופעותיהם בגדר תוספת והרחבה להסברים המצומצמים שנמסרו לציבור ע"י הנציגים המוסמכים של המשרד. בהמשך, בהשפעת הצורך התקשורתי לקיים מצעד שידורים יומי ממושך ולשמר את הרייטינג, הורחבה מסגרת הפרשנים, וצורפו אליה אנשי צבא, מומחי ארגון וניהול מסוגים שונים כמו גם חובבי "ניחושים אינטליגנטיים" מדיסציפלינות שונות -שבאו להסביר כביכול את התופעה, דרכי הטיפול בה ורמות הסיכון שמותר או אסור לקברניטי המערכה ליטול על עצמם או להשית על הציבור.
עד מהרה הסתבר ששחקנים ראשיים באירוע הם גם אנשי האוצר, שכן מיד בתחילת הדרך נמצא שהאיום הראשון והמיידי הוא קצב ההדבקה במגיפה, והחשש שקצב אקספוננציאלי יוביל לקריסת המערכת הרפואית, שנכנסה לאירוע מוכנה מקצועית אבל בלתי ערוכה ארגונית ותשתיתית; החולשה הבסיסית של תשתיות מערכת הבריאות שלנו, הייתה עקב אכילס של המאבק וקרוב לוודאי גם של השלכותיו הכלכליות. משלב זה ואילך מתחיל מאבק בלתי-פוסק בין משרד הבריאות למשרד האוצר על השאלה מה חשוב ממה - האנשים המאוימים ע"י המחלה, או המשק המאוים ע"י השבתת הפעילות בו.
ככל שנמשך התהליך ומתרחבת מסגרת המשתתפים ושכיחות הופעתם בפני הציבור, מרחיבים הפופוליזם הטלוויזיוני ושיקולי הרייטינג את שפע המלל, וממטרה חיובית של הסברת הנושא לציבור והסיבות להתנהלות הנדרשת ממנו וחשיבותה, הופכת הופעת המומחים "להצגה הטובה בעיר". חלקם עושים עבודה רצינית וטובה במשך כל התקופה ואחרים עוברים למעמד של צופים, מבקרים, יועצים ואפילו נוזפים במי שעושים באמת את העבודה, שרבה בה אי-הוודאות וגדולה האחריות. בתחילה, מושלת הסולידריות המקצועית בכיפה, אך בהמשך הולך ומתחזק הפופוליזם ואפילו הסולידריות המקצועית אינה מצליחה עוד ללכד את השורות ולמקד את הדיונים בעיקר. עם חלוף הזמן, גדלה המצוקה התודעתית והכלכלית וגוברים גם הלחצים האינטרסנטיים. ברור שסגירת המשק מייצרת בעיות כלכליות לא פשוטות, אבל ברור באותה מידה שמלבד אסטרטגיית צימצום קצב ההדבקה, אין בידי המומחים, בשלב זה שום אמצעי אפקטיבי אחר, והשאלה האמיתית היא כסף (משק) או חיים; כשהמשבר האמיתי המבצבץ בין השיטין הוא: גם וגם.
משבר הוא תולדה של איום קיומי - האיום הראשון כאן הוא הדבקות במחלה שאינה מוכרת, שאין לה תרופה, שתכונותיה מובנות רק בחלקן ושאיש אינו יודע בוודאות "לאן היא הולכת", כלומר: האם זו מוטציה סטאטית או שגם היא נתונה לשינויים עם הזמן וחומרתה או קטלניותה אינם קבועים בזמן. ישראל למדה לחיות עם משבר צבאי, היא טרם התנסתה במשבר לאומי כולל ממקורות אחרים. מהתבוננות בטיפול במשבר זה ובאופן התגובות של הרשויות הממלכתיות להשלכותיו, ברור באחת כי הדיסציפלינות שהיו חסרות בצוות המנהל הלאומי, היא פסיכולוגיית המונים של מצב משברי. כלל ידוע בסוציולוגיה הוא שלכידות חברתית היא אחד ממרכיבי ההון האנושי החשובים ביותר להתמודדות עם משבר. לכידות גבוהה, מעלה את רף היכולת לשמר סולידריות חברתית גם תחת איומים. אולם, כאשר המשבר איננו מאיים על כלל החברה באותו אופן או אינו נתפס ע"י חלקים שונים בה באותה חומרה, האיום פועל הפוך - הוא מפורר את הלכידות החברתית וכל אחד מקצה קשב מופחת למהלכים הקולקטיביים וקשב מוגבר לאינטרסים האישיים או אלו של סביבתו הקרובה. לכן, אם הייתה עבודתו של משרד הבריאות קשה, מורכבת ועתירת סיכונים בתחילת המשבר, הרי שבהמשך הדרך, דווקא מרגע שהושגה התקדמות בבלימת התפשטות ההדבקות, הפכה זו לקשה ומורכבת עוד יותר.
במבט רטרוספקטיבי, נראה שהחזקנו מעמד כמערכת רציונלית בערך שבועיים. אחר-כך, "משנותרנו בחיים", התנוונו במהירות הפחד, הענווה והשותפות ואילו התחרות האינטרסנטית הפכה למוקד השיח הציבורי-תקשורתי.
1 עתה, כשהמשחק, מתחיל לטעמי לצאת מההסגרים וההגבלות מהר מדי, בצעדים גסים מדי ובפיקוח בלתי-מספיק ובלתי יעיל די-הצורך - מופיע השלב הבא ב"הפקת הלקחים האינטואיטיבית" של הציבור הישראלי ההיפר-אקטיבי: לחץ לזירוז התהליך ללא קריטריוני זהירות ראויים. אין הסקת מסקנות-רוחב ממהלכים שאין ביניהם זהות רציונלית. אחת השיטות היא לשסות רשות ברשות, למשל, באמצעות ניפוח דיספרופורציוני של קבוצת הבעיות הכלכליות תוך שיכוך חסר אחריות של הבעיות הרפואיות הבלתי-פתורות. או השלכת הלקחים מאירוע הקורונה שבתחום הבריאות, לטיפול בתאונות הדרכים שעיקר הבעיה בו נובעת מתחום המשמעת האזרחית והאחריות האישית. אין לשכוח בקונטקסט זה גם את השינויים בדרכי הארגון והניהול של החינוך הטרום-אקדמי על רבדיו השונים, עוד בטרם חזר לתפקד תפקוד מלא. נמצאות ברשימה זו גם הדרישות לאפשר פעילות משקית מקיפה, תוך התעלמות מחוסר היכולת לעצב לכך מענה בטיחותי הולם בנתוני החיים המיוחדים לנו ובכלל זה האופי הלא ממושמע של הציבור הישראלי.
2
פתאום מתברר לכולם, שהמשק האזרחי הוא מערכת מוכללת ומשולבת,
3 שלעתים מוקד העשייה הנדרשת בו היא הכלכלה ולפעמים הבריאות או החינוך; במערכות מורכבות יש תמיד סדר פעולות רציונלי, הכל או לא-כלום, אינם אופציה.
עתה משפג הפחד והתרופפה המשמעת הכפויה, החלה תקופת הטרמפיסטים - כל אלה שמנסים לתפוס טרמפ על משבר הקורונה ולהיבנות ממנו: לתקן כל מה שקלקלו לפניו, בהזדמנות זו שהממשלה מושיטה, ובצדק, יד למי שנפגע מסיבות אובייקטיביות; זהו עכשיו המבחן הראשי. תוך זמן קצר התנוונה לה הסולידריות. כל אחד דואג לדלת אמותיו ושוכח שמתן פתרונות רוחב לא אחראיים, עשוי לחולל משבר נוסף, והקושי העכשווי, יהפוך לבלתי אפשרי אחריו. בגישה השטחית שמפגינים אלה שממוקדים בעצמם, הכל נפתר כביכול בהבל פה. אבל פתיחה אמיתית של המשק, איננה "הבל פה" היא תרגיל לאומי מורכב ביותר ועתיר סיכונים. הסיכון העיקרי הוא שגיאה באיתור נכון של הנושאים ומרכזי המאמצים שבהם יש להשקיע את המקורות המוגבלים העומדים לרשותנו. גם אם יפתח המשק מבלי שיתחולל משבר נוסף, לא הכל צריכים לחזור ולפעול כבעבר.
בעיני, המסקנה החשובה ביותר העולה ממשבר הקורונה היא גם אבן פינה לכל ניהול תקין של מערכות לאומיות גדולות: מה שאינך עושה כראוי בימים כתיקונם, בכדי להתכונן למשברים לאומיים בלתי צפויים, לא תוכל לנהל כראוי כשיתרגש המשבר, והנזק התוצאתי הכולל יהיה תמיד גדול בהרבה ממה שהוערך לפניו; כשיכולותיה של הממשלה מוגבלים.
לכן על העצמאיים, בעלי העסקים הקטנים והגדולים, שכירים ופרנסי הקהילה, לחשוב ולתכנן קדימה, ליצור רזרבות ומרחבי ספיגה למשברים עתידיים, כל אחד בתחומי אחריותו.
אל תהיו "טרמפיסטים" של הממשלה אך דירשו זאת גם מהמנהיגים הפוליטיים. אין תעודת ביטוח לאומית כוללת טובה מזו. 