רעייתי היא מורה למדעים בפנסיה אך עם נשמה של בת עשרים פלוס. היא יצאה לפנסיה בתחילת השנה, ומיד נקראה חזרה לדגל, כאשר את משכורתה משלמת עיריית רמת השרון באמצעות גוף סמך בשם מגוונים.
בואו לא נדבר על השכר ועל התנאים, לא נעים לדבר על דברים מביכים. רעייתי חזרה ללמד מסיבה עיקרית אחת. יש מחסור עצום במורות/מורים למדעים, פרישתה מהנוף הבית ספרי הייתה מותירה את בית הספר ותלמידיו במצוקה ממשית, כוח ואנרגיה יש, ולא חשבנו פעמיים, ממשיכים.
ואז באים ימי הקורונה. כולם יודעים שהמורים ממשיכים לעבוד מרחוק ולקבל שכר, אממה, מגיע במייל טופס בקשה ליציאה לחל"ת מטעם מגוונים של עיריית רמת השרון.
בניסיון טלפוני לסכל את היציאה לחל"ת מאולץ כאשר ממשיכים לעבוד, הודיעו ממגוונים, כי היציאה לחופשה היא מנדטורית, חובה להפסיק לעבוד (כלומר לנטוש את התלמידים באחת התקופות הכי קשות שלהם), וכי הוראות משרד החינוך להמשיך וללמד מרחוק אינן רלוונטיות. המעסיק הוא העירייה (באמצעות גוף סמך) ולא משרד החינוך.
מגוונים אף המליצו בחום לתבוע אבטלה מביטוח לאומי. אך כיצד נתבע אבטלה כאשר אנו ממשיכים לעבוד? מה גם שבאותה עת פנסיונרים לא היו זכאים לדמי אבטלה. בשל סירובה של אשתי לחתום על טפסי החל"ת, הם איימו עליה בפיטורים, לא פחות ולא יותר.
מורה המסרב למרוח את הביטוח הלאומי כאילו אינו עובד כאשר הוא עובד, ואינו מוכן בשום פנים ואופן לזנוח את תלמידיו בשעותיהם המורכבות ביותר, ראוי בעיירה המתקדמת רמת השרון לפיטורים, ולא ח"ו למילה טובה על יושרו ועל נאמנותו לתלמידיו. בושה בושה בושה הן Understatement לביזיון המאכזב הזה.
לא מוכנים
כאשר טובת התלמידים מול עיניה, הסכימה רעייתי לחתום על מסמכי חל"ת תחת מחאה, על-אף שלא התכוונה לצאת כלל לחל"ת, וכמובן המשיכה ללמד את מקצוע המדעים, מרחוק, בהתנדבות. מאוחר יותר הורחבו תשלומי האבטלה של הביטוח הלאומי גם לפנסיונרים. רעייתי הגישה את טפסי האבטלה לביטוח לאומי והכסף או חלקו נכנס.
אני מרשה לעצמי לומר באובייקטיביות רבה, שרעייתי וחברותיה הרימו את נטל ההוראה מרחוק בהצלחה מרובה, תוך השקעת פי 10 יותר עבודה מאשר בימים רגילים וזאת בשל הצורך להכין את כל חומרי הלימוד במתכונת אינטראקטיבית, עם כלים ושיטות שמעולם לא היו בשימוש במערכת החינוך.
הקורונה תפסה אותנו לא מוכנים. לא כולנו ידענו איך לנהוג, אך נראה שגופים רבים עשו עלינו סיבוב עם הקורונה הזו. ממשלת ישראל, אולי מחוכמה אולי מטיפשות, פתחה בלקיחת אחריות על שכר העובדים וכפי שאנו רואים לעיל היו כאלה, ובכללם ידם הארוכה של גופים מוסדיים, שהעבירו את נטל המשכורות של עובדיהם לממשלה באמצעות דמי האבטלה, תוך שהם יודעים בבירור שאותם עובדים ממשיכים לעבוד, על-אף שהמעסיק הציבורי הורה להם שלא לעשות כן, וזאת כי חובתם המוסרית והאתית כך מורה להם.
תארו לעצמם מה היו עושים רופאים אם עיריית רמת השרון הייתה מוציאה אותם לחל"ת באמצע ימי הקורונה. הם היו אומרים לה, תקפצי לי, פשוט תקפצי לי, ובימים אלה מקצועות ההוראה לא פחות חשובים ממקצועות הרפואה. אם היה זה מוכר פלאפל שכך נוהג, דיינו, לו היה זה יצרן נעליים, ניחא, אבל עיריית רמת השרון? בושה. פשוט בושה וכלימה.
נ.ב. בזמן אמת פניתי למנכ"ל מגוונים ותשובתו: "... ההודעה שלך בהחלט מובנת אך היא צריכה להיות מופנית לעירייה..." פניות לראש העירייה וראש אגף החינוך בעירייה - לא נענו.
