|
גילח לשווא את שפמו [צילום: זיו קורן]
|
|
|
|
|
|
|
ממשלת הענק הזאת משרתת היטב שני אנשים: בנימין נתניהו ובני גנץ. לא רק שההסכם הקואליציוני מעניק להם סמכויות חסרות תקדים מול הממשלה והכנסת, אלא שחיי היום-יום יובילו לכך שכל הכרעה משמעותית תהיה של שניהם בלבד. באופן אבסורדי, הממשלה המנופחת ביותר בתולדות המדינה עלולה להוביל לשלטון הרודני ביותר בתולדות המדינה. | |
|
|
|
עוד יומיים, עוד שלושה – לפי כל הסימנים תהיה לנו בשבוע הבא ממשלה. יש כאן שתי בשורות טובות: עצם הקמתה של ממשלה קבועה לאחר שנה וחצי של ממשלת מעבר, וממשלת אחדות כפי שדרוש למאבק בקורונה. אלא שלמרבה הצער, אלו שתי הבשורות הטובות היחידות. כל השאר מעורר גיחוך ואף בחילה, וחמור מכך – מהווה סכנה חמורה לעתידה של המדינה. הממשלה הזאת מוקמת על בסיס של שקרים והפרת הבטחות. כולם שם מרמים את כולם – הן זה את זה, והן ובעיקר את הציבור. בנימין נתניהו נטש את גוש הימין, הפר הבטחות לבכירי הליכוד וחזר בו בתוך דקות ממשרות שהציע. בני גנץ הפר את ההבטחה שלא להיכנס לממשלת נתניהו. עמיר פרץ הפר את אותה הבטחה (וגילח לשווא את שפמו). אורלי לוי-אבקסיס נטשה את הגוש עם העבודה ומרצ. רפי פרץ שבר את הברית של מפלגות הימין. אומרים שלשקר אין רגליים; מתברר שהוא עצמו כן יכול להיות הרגליים. בארה"ב נהוג לומר, שחייהם האישיים של ראשי המדינה רלוונטיים במישרין להתנהלותם הציבורית: אם הוא משקר לאשתו, סביר להניח שהוא ישקר לנו. אולי אין זה מקרה, ששני ראשי הממשלה בחיה הדו-ראשית הזאת, היו בשלב זה או אחר בלתי נאמנים לרעיותיהם. וברור לגמרי שהם לחלוטין לא מאמינים זה לזה – ויש להם סיבות טובות לכך. ככלות הכל, לא מדובר רק בניאופים עתיקים: הם בגדו ממש עכשיו בשותפיהם ומעלו בהבטחות לבוחריהם – ולכן הם שקרנים מוכחים. הממשלה הזאת, שני ראשיה, שריה, סגני השרים, חברי הכנסת התומכים בה – כולם מועלים באמון הציבור. הם מספרים לנו שזוהי ממשלת חרום כדי להיאבק בקורונה. וכיצד הם עושים זאת? על-ידי הקמת הממשלה המנופחת ביותר בתולדות המדינה, עם 32 או 34 או 36 שרים (המספר משתנה מיום ליום). ממשלה שאין לה שום סיכוי לתפקד בצורה סבירה. ממשלה שכל דיון שלה יכול להימשך חמש-שש-שבע-שמונה שעות; תכפילו את מספר השרים ב-20-10 דקות לכל שר. ממשלה שהשרים והמשרדים המיותרים בה יעלו בין חצי מיליארד למיליארד שקל לאורך הקדנציה, בעוד מאות אלפי ישראלים מנסים לגרד כמה אלפי שקלים כדי לשרוד.
|
|
אפס כישורים [צילום: נועם ריבקין-פנטון, פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
חסרת התרבות שהפכה לשרת התחבולה עברה על החוק עוד לפני שנכנסה לתפקידה. מירי רגב הודיעה בשיחת טלפון למנכ"ל, קרן טרנר-אייל, שהיא מביאה איתה מנכ"ל משלה. נניח בצד את העובדה שלרגב אין מושג ירוק בעבודת המשרד ולכן אינה יודעת מיהו המנכ"ל המתאים. העיקר הוא, שטרנר-אייל נמצאת בחופשת לידה ואסור לפטר אותה בלא אישור מראש של הממונה על עבודת נשים. ההתנהגות של רגב שבה ומוכיחה מהו התפקיד שבאמת מתאים לה: מנהלת השירותים הווטרינריים. | |
|
|
|
המעילה באמון הציבור באה לידי ביטוי גם באיושם של משרדים ספציפיים. נכון ששרים בכל העולם הם מינויים פוליטיים ללא קני מידה מקצועיים בהכרח, ונכון שהיו גם לנו שרים בלא השכלה וניסיון בתחומי פעילותם (וחלקם אפילו היו מוצלחים, כמו איילת שקד). אך גם בתחום הזה, ה ממשלה הבאה שוברת שיאים – וממש לא לטובה. כבר עמדתי על כך שלישראל כ"ץ אין אפילו תמצית של הכישורים הדרושים לניהולו של משרד האוצר, ודאי בזמן המשבר הכלכלי ביותר הקשה ביותר מאז שנותיה הראשונות של המדינה. הכישורים של יולי אדלשטיין למשרד הבריאות פחותים עוד יותר; כ"ץ לפחות היה שר התחבורה הרבה שנים. אדלשטיין הוא מורה לשפות, ללא ניסיון ניהולי או עסקי (זו עובדה; אנחנו זוכרים ומעריצים את עברו כאסיר ציון). ל יעקב ליצמן אין שום ידע בתחום הנדל"ן. עמיר פרץ, כשר הכלכלה, יעבוד מול המעסיקים – כשכל הידע שלו הוא מצד העובדים. מירי רגב, שרת התחבורה המיועדת, אומנם מביאה תואר שני במינהל עסקים – אך אפס ניסיון בניהול מערכות כה מורכבות. המשימות החשובות ביותר של הממשלה הבאה הן בתחום הכלכלי. כל הנתונים מצביעים על משבר כלכלי-עסקי-חברתי חמור ביותר. השאלה היא כמה עמוק יהיה וכמה זמן יימשך, והתשובה תלויה בשלושה גורמים. הראשון: האם תהיה התפרצות נוספת של הקורונה; השני: המשבר בעולם, שכן שליש מהתוצר הישראלי הוא בייצוא ויש לנו 4.6 מיליון תיירים בשנה; השלישי: הצעדים שתנקוט ממשלת ישראל. שני הראשונים אינם בידי נתניהו-גנץ ועשרות שריהם; השלישי – לחלוטין באחריותם. במצב הזה, החובה מספר אחת שלהם לציבור הייתה למנות אנשי מקצוע, או לפחות פוליטיקאים בעלי ידע. התפיסה כיום בתחום האזרחי חייבת להיות כמו התפיסה הקבועה בתחום הביטחון: לא ממנים רב"ט במילואים לשר הביטחון. אבל בעוד רמטכ"ל לשעבר אכן יהיה שר הביטחון, הרי שעסקנים פוליטיים יהיו שרי האוצר, הבריאות והשיכון. וזה לא שאין מועמדים מתאימים. ניר ברקת, איש עסקים מוצלח מאוד ומי שניהל את עיריית ירושלים, ניצב במקום התשיעי בסיעת הליכוד. נתניהו הבטיח לו שיהיה שר האוצר בממשלתו – אבל (כמובן) גם את ההבטחה הזאת הוא מפר. כי מה שקובע את חלוקת התיקים איננו ההתאמה והיכולת, אלא הפוליטיקה: מי מאיים יותר על נתניהו, את מי צריך להרחיק, מי נאמן לו, את מי אפשר לקרב. והציבור? חסר חשיבות.
|
|
להחליף את סידורי הישיבה [צילום: ערוץ הכנסת]
|
|
|
|
|
|
|
רשת אופטיקה הלפרין מציעה מזה שנים, באיזור יום העצמאות, הנחות בשיעור מספר שנותיה של המדינה. מי שיחכה בסבלנות עוד 28 שנים, אולי יקבל את המשקפיים בחינם. הממשלה ה-35 הולכת בדרכה, עם 36-34 שרים. אם הממשלות הבאות יאמצו את הקו הזה, אפשר יהיה להפוך את סידור הישיבה באולם הכנסת: הח"כים המעטים באמצע והמוני השרים סביבם. | |
|
|
|
ברור שכאשר מציפים את ה ממשלה בשרים, צריך למצוא להם איזושהי תעסוקה – לפחות חלקית ולפחות לחלקם. מה עושים? ממציאים משרדים חדשים. זה לא שהמשרדים הקיימים נחוצים כולם; ממש לא. אמרתי ואומר זאת שוב: ממשלה מודרנית צריכה בדיוק תשעה משרדים – ראש הממשלה, אוצר, ביטחון, חוץ, פנים (כולל ביטחון פנים), משפטים, חינוך, בריאות ותקשורת. אלו הם המשרדים המפעילים מערכות חיוניות, וכל האחרים – בעיקר לוקחים כסף מהאוצר ומעבירים הלאה. סיבות פוליטיות כבר הביאו ליצירת משרדים משונים כמו ירושלים, תפוצות, הנגב והגליל, שוויון חברתי ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה עליהם. כעת מוסיפים לנו את המשרד לקידום קהילתי (ראשי תיבות: מק"ק), ושר לפרויקטים לאומיים (ראשי תיבות: שפ"ל), ואולי שר לחינוך גבוה, ואולי שר ההתיישבות והשד יודע מה עוד ייוולד בימים הקרובים. כדי להמציא את המשרדים הללו, צריך לקרוע יחידות וסמכויות מתוך משרדים קיימים, ועליהם להוסיף שכבות של לשכה ומנכ"ל וסמנכ"לים ומנהלים ופקידים. העיוותים העיקריים הכרוכים בכך ידועים היטב: עלויות מיותרות לחלוטין ובלאגן ניהולי וממשלי. אני רוצה להפנות את תשומת הלב לעוד שתי נקודות. האחת: בעמוד הראשון של ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין כחול-לבן, הן מצהירות שהממשלה "תוביל תוכניות כלכליות ותקציב מדינה המותאמים לצרכים חסרי התקדים בעקבות המגיפה" ובהם "הסרת חסמים מיותרים" – וכעת החבורה הזאת מוסיפה, לא גורעת, שכבות פקידותיות. השנייה: הקמה של משרדים חדשים מחייבת פעילות חקיקה. צריך לתקן חוקים ולשנות תקנות, כדי להגדיר את המשימות והסמכויות של המשרדים הללו, להעביר אליהם את אלו שבידי משרדים קיימים, לאשר את תקציביהם, להקצות להם תקנים. כל זה צריך לעבור את משרד המשפטים, ועדת השרים לחקיקה, מליאת הכנסת והוועדות. ואת כל זה יעשו בששת החודשים בהם התכוונו שתי המפלגות שלא לחוקק דבר, פרט לחקיקת הקורונה, בנימוק של שעת חירום. לכן, עלינו להסיק שהמינויים של שרי המק"ק, השפ"ל וכל השאר – חיוניים כדי להיאבק בקורונה. כי הרי כיצד נבריא אם האוניברסיטאות יישארו במשרד החינוך ואם משרד הביטחון ימשיך לטפל בהתיישבות?
|
האמת, שאנחנו סתם רעים. הנה, ה ממשלה הבאה חוסכת משרה – ויש לנו רק טענות על כך שהיא מוסיפה משרות. גלעד ארדן יהיה גם השגריר באו"ם וגם השגריר בארה"ב – חיסכון של משכורת. כל הכבוד. האמת היא, כמובן, שגם זה עיוות ייחודי מבית מדרשה של ממשלת נתניהו-גנץ. כל אחד משני התפקידים הללו הוא משרה מלאה. אפשר אפילו לומר, שהשגריר בארה"ב הוא שתי משרות: מול המערכת הפוליטית ומול הקהילה היהודית. למיטב ידיעתי, אף מדינה רצינית איננה מאחדת את שתי המשרות. אולי, וגם זה לא בטוח, עושות את זה מדינות פושטות רגל שאינן יכולות לממן שני שגרירים נפרדים. תפקיד השגריר בארה"ב, שהוא קריטי תמיד, הוא בעל חשיבות עצומה בשנה הקרובה. יש בהחלט סיכוי שבחודש נובמבר ייבחר נשיא דמוקרטי, או שהסנאט יעבור לידי הדמוקרטים, או אפילו שניהם. במצב הזה, ישראל עלולה להיות בבעיה קשה, בשל הידידות המופגנת בין בנימין נתניהו לבין דונלד טראמפ. השגריר בארה"ב חייב כבר כעת ליצור קשר עם ג'ו ביידן וראשי הדמוקרטים, במגבלות המתחייבות, כדי שלא נספוג את הרסיסים ממהפך בוושינגטון. מינוי שגריר במשרה חלקית, הוא ההפך הגמור ממה שנחוץ תמיד ובפרט כעת. בקיצור: בדיוק מה שהממשלה הזאת מתמחה בו.
|
|
עלול חלילה להצליח [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
תוך כדי המו"מ עם נפתלי בנט, טען בנימין נתניהו שהוא הציע לבנט "תיק כלכלי בכיר". הטענה הזאת באה אחרי שתיקי האוצר, הבריאות, השיכון, הכלכלה והרווחה כבר חולקו. בהתחשב בתיקים של גוש הימין, זה השאיר את האנרגיה, הגנת הסביבה והפריפריה. בקיצור: עוד שקר אופייני של נתניהו, ככה על הדרך. | |
|
|
|
תזכורת ל בנימין נתניהו, האיש המשתמש שוב ושוב בלקחי השואה. ממשלת בריטניה סירבה לאפשר לפליטי הנאצים להיכנס לארץ ישראל ומשכה שנים את הקמת הבריגדה היהודית, מתוך חישוב ציני: היהודים ממילא בכיס שלנו; צריך לא להרגיז את הערבים העלולים ללכת עם גרמניה. מה שעושה נתניהו למפלגות הימין הוא בדיוק אותו הדבר: אין להן חלופה, אז הוא מרשה לעצמו לזלזל בהן, לרמוס אותן ולבגוד בהן. החרדים יכולים ללכת גם עם בני גנץ; הבעיה שלהם הייתה יאיר לפיד. לציונות הדתית, לעומת זאת, אין אפשרות כזאת. היא או עם הליכוד או באופוזיציה. החלום של נתניהו הוא שמפלגת/מפלגות הציונות הדתית ייעלמו וכל הקולות שלהן יעברו לליכוד, ולכן הכי טוב מבחינתו זה לשלוח אותן למדבר בתקווה שיגוועו שם. השבוע אמר נתניהו במפורש, שהליכוד הוא שמייצג את רוב הציונות הדתית. מבחינתו, הזרם הזה צריך להישאר בתחומיו הצרים: חינוך, מורשת, התנחלויות; דובריו הבהירו זאת בימים האחרונים. הדבר האחרון שנתניהו רוצה הוא ציונות דתית חזקה, דעתנית, שותפה אמיתית בניהול ענייניה המרכזיים של המדינה – כי משם, רחמנא ליצלן, עוד עלול לצמוח כוח שיאיים של שלטונו. לכן הוא סירב לתת ל נפתלי בנט את תיק הבריאות: מה יקרה אם חס וחלילה בנט יצליח בתפקיד הקריטי הזה? הרי בנט אמר שהוא רוצה להיות ראש ה ממשלה אחרי נתניהו – ועצם המחשבה שזה יקרה מתישהו, היא בבחינת כפירה בעיקר ברחוב בלפור. התוצאה היא, שמי שהיו הכי נאמנים לנתניהו – מושלכים לכלבים. הוא זרק עצם ל רפי פרץ ויצרף אותו לממשלתו, ואילו את האנשים המוכשרים באמת עם ההצלחות המוכחות – נפתלי בנט ו איילת שקד – שלח נתניהו לשמש כחברי כנסת זוטרים באופוזיציה. בבחירות הבאות, אגב, הם שוב ילכו איתו. זוהי לא תסמונת האישה המוכה, כי אישה יכולה להתגרש. זוהי תסמונת השפחה המוכה, הנתונה כל-כולה לשעבודו ולגחמותיו של בעליה.
|
מינויו של אמיר אוחנה לשר לביטחון פנים מוכיח שוב, ש נתניהו ממנה את השרים קודם כל על-פי נאמנותם כלפיו, ורק אחר כך – אם בכלל – על-פי התאמתם לתפקידיהם. אבל אולי דווקא במקרה של אוחנה, ייצא משהו טוב מהמינוי הזה. זה לא שלאוחנה אין שום כישורים. מבחינה זו, הוא עדיף על רבים מעמיתיו הצפויים: רב-סרן במשטרה הצבאית, קצין חקירות בכיר במצ"ח, איש המוסד, פרקליט וסניגור בתחום הפלילי. הבעיה במינוי שלו היא כפולה. ראשית, יש ברשימת הליכוד אנשים בכירים, מנוסים, ותיקים ומתאימים ממנו לתפקיד – סגן הרמטכ"ל לשעבר, יואב גלנט (השמיני בסיעה), וראש השב"כ לשעבר ומי שכבר שימש בתפקיד, אבי דיכטר (מקום 11 בסיעה). אוחנה הוא רק במקום ה-21 ברשימת הליכוד. שנית, הקדנציה הקצרה של אוחנה במשרד המשפטים יצרה רושם ברור, שהוא מעדיף להרוס מערכות מאשר לתקן אותן, ושהוא עושה זאת בשליחותו של הנאשם בנימין נתניהו. שיהיה ברור: משרד המשפטים בכלל והפרקליטות בפרט זקוקים לטלטלה עזה, אך כזאת שתבוצע ממניעים ענייניים ובצורה הוגנת; זה לא הקו של אוחנה. החשש הוא, שאוחנה ישתולל באותה צורה במשרד לביטחון פנים: במינויים הבכירים (מהמפכ"ל ומטה), בהבעת דעה על חקירות, בסגירת חשבונות עם חוקריו של נתניהו, בתקצוב המשטרה, בהתערבות בסדרי עדיפות. המנגנונים הקיימים כדי למנוע התנהגות כזאת עלולים שלא להספיק, במיוחד אם הוא פשוט יתעלם מהם. מצד שני, אוחנה עשוי להפתיע לטובה. ייתכן שהוא האדם שסוף-סוף ינער את המשטרה, יעיף ממנה שקרנים ועבריינים, ויהפוך אותה למה שהיא חייבת להיות: גוף האוכף את החוק בצורה חוקית.
|
|