ישראל משותקת. ידיה ורגליה כפותות. היא קפואה במקום. ישראל מדממת. מתפוררת מבפנים ונקרעת מבחוץ. בין שמאל לימין, בין חילוניים לדתיים, בין יהודים לערבים, בין נבחרי ציבור לפקידים, בין ישראל הישנה לחדשה.
ישראל רתוקה בשלשלות משפטיות, טובעת בסבך ביורוקרטיה, צוללת בים של שנאה, גזענות נפוטיזם ושחיתות. ישראל מתרסקת. קורסת לתוך עצמה, נרקבת מבפנים. איש אוחז בגרונו של אחיו, יד אוזקת יד. אי-אפשר לדבר. כבר אי-אפשר לנשום.
היא כל כך עייפה ישראל שלנו. אין לה כוח לזוז. היא לא מבטיחה. היא לא מקיימת. ישראל צעירה בגופה, ורוחה איתנה וגועשת אבל נפשה שסועה, מחלפותיה גזוזות. כמו אישה מוכה, היא נכנעת לכאב ולפחד. גופה מתעוות באימה וקופא במקום.
ים סוער בקרבה, שדות בוערים בתוכה. מלחמת כל בכול, מלחמת עולם ולעולמים. ואף אחד מהניצים לא נכנע, לא מוותר. ואיש לא עוצר. ואין רגע של חסד או חמלה. אם נשאר משהו אחד משותף לכולנו, אני חושב בקול, הוא הרצון להשתחרר סוף-סוף מהלפיתה ההדדית הזו, החונקת. אבל כל ניסיון לזוז גורם לפקעת החוטים להתהדק מסביבנו עוד יותר.
צריך למצוא קצה חוט, או איזה מפתח, אני אומר לעצמי. משהו שיתיר את הכבלים. שיוריד את הלחץ מהבשר המדמם. ופתאום מתוך תהומות הייאוש בוקע ועולה אלי קולה של קייט בוש האלמותית (אלבום החולמים, צד ב'). שרה על אריך ווייס, הלא הוא הודיני הקוסם היהודי הגדול ומי שתמיד ידע לצאת ממצבים בלתי אפשריים, והיא קייט, בדמות אשתו, מנשקת אותו על פיו ומעבירה לו בחשאי את המפתח בעזרתו יפתח את המנעולים, ישתחרר מלפיתת החנק ויציל את כולנו מעצמנו.
הלו קייטי אני פונה אליה. - כן מתוק. - מדוע הזוגיות הישראלית התפרקה והצמיחה שטנה הדדית? אפוא טעינו, קייטי? - זו לא השחיתות, אומרת לי קייט. יש דברים גרועים ממערכת מושחתת, למשל מערכת לא מתפקדת... זו גם לא הביורוקרטיה רועם קולו של הודיני, מניסיוני, אנרכיה גרועה פי כמה ממנה. זו גם לא הווכחנות האין סופית, אני מזכיר לעצמי. מחלוקות הן סלע קיומנו, אבן הראשה של תרבותנו. אדרבה, שיתקוטטו הנציגים לפנינו.
משתררת שתיקה. הודיני מכחכח בגרונו ופוסק: הבעיה עם הדמוקרטיה שלכם היא שהיא לא מייצגת את העם. לדוגמה, הרוב המוחלט בישראל מעוניין בתחבורה ציבורית בשבת אבל הלחץ של הדתיים מונע זאת. הדמוקרטיה שלכם היא בת ערובה בידי מיעוט קיצוני...
אני מתרשם מבקיאותו וגם קצת מופתע. מה לעזאזל לקוסם ולפוליטיקה, אני משתומם? - הם כמעט אותו דבר, פוליטיקה היא אומנות האפשר כמו קוסמות. - תמיד חשבתי שהם להפך... - זה כל הקסם, מרצין הודיני, אני לא עושה דברים בלתי אפשריים, הקסם שלי הוא בעצם שאני גורם לדברים אפשריים להראות בלתי אפשריים. בדיוק כמו הפוליטיקאים.
אבל איך אפשר להשתחרר מהכבלים האלה מאסטר? - זה פשוט מאוד אומר לי הודיני, מבצע את קסם ההעלמות הסיני ונמוג כמו חתול צ'שייר. - תחזירי אותו, אני מתחנן לקייט. קייט חוזרת לשיר ובאמצע הפזמון הודיני שב משום מקום. - אפוא היינו? - בדיוק דיברת על משמעת קואליציונית ועל ועדת שרים לחקיקה.
- הא כן. הטריק הוא לגרום לנציגים שלך, חברי הכנסת, להצביע לפי צו מצפונם ולא לפי משמעת קואליציונית. - אבל איך עושים את זה? - כמו בקוסמות, תגרום להם להסתכל לצד אחד ובינתיים תסתיר מהם מה שאתה עושה בצד השני. חושפים טפח ומצניעים טפחיים. - כמו
אהרן ברק בחוק
כבוד האדם וחרותו? - בדיוק.
אבל איך? תן לי רמז. - דרך שתי נקודות עוברים אין ספור קווים. - לא הבנתי, מה אתה מציע? - דרוש רק סדק קטן כדי שמים יחלחלו דרכו... - אתה מדבר אלי בחידות. - לא צריך גרזן בשביל לחתוך עגבנייה. - אני שוב לא מבין. דמותו של הודיני הולכת ומטשטשת, קולו נחלש, נדמה שנשארו רק עוד כמה שניות עד שיעלם.
הימרתם על הסוס הלא נכון הוא מסביר, רציתם איזונים ובלמים נכון? אז הנה קיבלתם.. - תעזור לי, בעזרת השם? דמותו נעשית לרגע ברורה וקולו מתחזק, בבקשה אל תסבך אותי אתו. - בכל מקרה מה שהתחלתי לומר הוא שהחיים הם בחירה בין ערכים. משמעת קואליציונית משמעותה שהסכמים יש לכבד וזה ערך חשוב. כדי להפר חוזה אחד צריך שיתקיים חוזה אחר חזק ממנו. למשל... למשל בין חברי הכנסת לציבור.
הודיני פותח את פיו להגיד עוד משהו ואז נמלך בדעתו. משום מקום מופיע עמוד עשן והודיני נבלע בתוכו. העמוד מתרומם מעלה מעלה ונושא אותו הרחק משם. הוא הלך נאנחת קייט בקול עצוב. אני משפיל את עיני וקולי ואומר לה בביישנות, אני איתך קייט. היא מביטה בי במבט רציני. דמעות נקוות בזויות עיניה. היא מהססת ואז רוכנת לעברי ומנשקת אותי על שפתי.
אני מרגיש את לשונה מפלסת את דרכה בין שפתי ואת הטעם המתכתי של המפתח שחודר לפי ואז גם היא נעלמת ואני סוף כל סוף מבין את התשובה.
