הציונות הדתית, צמד מילים המקפל בתוכו סיפורה של תקופה אשר קורותיה שזורים בקורות העם היהודי מיום עמדו על בימת ההיסטוריה הישראלית המתחדשת. כמו מטוטלת, הייתה הציונות הדתית, פעם מרכז, פעם שמאל רך, פעם ימין, פעם ליברלי, פעם משיחי, פעם מתון, פעם קיצוני, אך תמיד הייתה נוכחת בציבוריות הישראלית.
מנהיגיה התחלפו, זה בא וזה הלך. נדמה היה כי היא לעולם נשארת הציונות הדתית תחת כנפי המזרחי, המפד"ל,
הבית היהודי. הנכיחה עצמה בעשייה הישראלית, מניפה דגלים סדרתית, ממלכתיות, חברה, גרעינים תורניים, דת, הרבה ארץ ישראל השלמה שפירושה יהודה ושומרון, חבל עזה, גוש-קטיף. בלטה בקבלת תפקידים בינוניים ומטה. משר המשטרה התקדמה התנועה לשר הפנים, שר החינוך, שר המשפטים וככל שהתכווצה הגיעה לשיאה, שר התחבורה, שר הביטחון.
הציונות הדתית היא סיפור טראגי שיש מי שאינם מבשרים לו תקומה, סיפורה של
מפלגת העבודה עם כיפה, סיפור של חלום ושברו, סיפור של נער הפלא הישראלי שנשאר נער והפלא חלף הלך לו. ברם, לא כדאי למהר להספיד את הציונות הדתית. שלבים רבים עברה מאז הוקמה, חרשה תלמים, זרעה זרעים, הנביטה, הצמיחה, שתלה בכל המרחבים חינוך, צבא פארותיה של הציונות הדתית בכל אשר תיגע במציאות הישראלית. אל מול התהפוכות הפוליטיות, אל מול הרצון להפסיק לשמש ועדת קישוט בבית ספר יסודי, אל מול הרצון להניח את שתי הידיים על הגה הספינה בשלב זה צמוד צמוד לקברניט ובהמשך להחליפו, נותרה בעינה התהייה הגדולה -
רשימה ארוכה
האם יש עדיין מקום למפלגת הציונות הדתית או שמא, אחרי 72 שנות עצמאות, ראוי לה להתערות במפלגות השונות, הליכוד, כחול לבן, יש עתיד, כמו שכבר קורה. ח"כים, שרים, מעצבי דעה דתיים לאומיים, נמצאים בסיעות אלה ופועלים משם.
זאב אלקין נאבק למען ארץ ישראל לא פחות מ
נפתלי בנט, יולי אדלשטיין דואג להתיישבות לא פחות מ
איילת שקד,
יועז הנדל חרד לגורל ההתיישבות לא פחות מ
מתן כהנא,
ציפי חוטובלי פועלת להחלת הריבונות הישראלית ביהודה, שומרון, בקעת הירדן לא פחות מ
בצלאל סמוטריץ.
הרשימה עוד ארוכה, למרות זאת ואף על-פי, מקומה של מפלגת הציונות הדתית עדיין נדרש, בתנאי, והתנאי הוא שהציונות הדתית לא תצמצם עצמה רק לדגל המאבק החשוב על יישוב ארץ ישראל אלא, תניף לצד דגל זה בגאון, לא בסקטוריאליות, את הדגלים החשובים. עשייה חברתית משמעותית, שותפות ופעילות בכל מערכות ההשפעה הישראליות, משפט, צבא, דת ומדינה, תרבות, רווחה, פריפריה, יהודי התפוצות, מיעוטים. אם חפצת חיים מפלגת הציונות הדתית, היא חייבת לפתוח את דלתותיה בין יצהר לבת עין, בין חאן אל אחמד לעופרה, ולהגיע אל שולחן המטכ"ל, משרד הרווחה, לשכת התעסוקה, לשכונות בפריפריה ועוד.
בניגוד למגזרים אחרים, ערבים וחרדים, אשר מטרותיהם ברורות, מוגדרות, נקודתיות, הציונות הדתית, כמי שמבקשת לשנות, לחולל מהפכה במגוון תחומים, אינה יכולה לצמצם עצמה, עליה לבדל עצמה משאר המפלגות, כן, גם אלו שיש בהן את בני הציונות הדתית. אי-אפשר להניף דגל בודד ודגלוני דמה סביבו ולבקש להיות מפלגת שלטון או לפחות מפלגת מאזניים. הנהגת הציונות הדתית חייבת לנער מעליה את האבק, לפתוח שעריה ברוחב לב גם לציבור המסורתי, החרדי והערבי הנאמן למדינת ישראל. תקיים ועידה משמעותית שתחבר את כל הפסיפס והתמהיל האנושי הקיים בציונות הדתית, ותנסח את עקרונותיה, ערכיה, אמונותיה, שאיפותיה ופעילויותיה מחדש.
לציונות הדתית, זו שאינה עסוקה בתארי כבוד, תפקידים ואגו, זו המבקשת להוביל מהלכים ותהליכים, יש עדיין מקום בפוליטיקה הישראלית. כדי שמשהו חדש באמת יתחיל צריכים לשנס מותניים, להפשיל שרוולים באופוזיציה, להתחיל להוביל תהליכי עומק אמיתיים, בידם לקבוע מה תהייה דמותה של הציונות הדתית ברווז צולע או נמר דוהר.