ברצוני להאמין כי אילו הייתי ביבי לא הייתי מבקש לפטור אותי מנוכחות ביום הדיונים הראשון במשפטי הפלילי בו יוקרא כתב האישום. אבל לומר ביושר, איני בטוח בכך. אולי, כמו ביבי ששלח היום בלון ניסוי לראות מה תגובת הקהל לאפשרות שייעדר, לא היה עומד לי כוחי ואכן הייתי מבקש להישאר בבית. אני מאמין אחרת, אבל לא בטוח.
נדמה לי שהייתי מתאפר וצובע את השיער ולובש מקטורן בלי עניבה ומגיע בחריקת שיניים לבית המשפט המחוזי בירושלים. הייתי מיישר מבט אל ראש ההרכב
רבקה פרידמן-פלדמן ועמיתיה משה בר-עם ו
עודד שחם, מאזין, מכחיש את האישומים והולך. אבל כאמור רק מקווה שכוחי היה עומד לי לנהוג כך, ואולי לא.
מפני שמצבו הנפשי הולך ומתדרדר. ראיתי אתמול את תשובתו לכתבת ynet מורן אזולאי שתהתה לתגובתו על איומי הרצח המופעלים על-ידי תומכיו נגד היועץ המשפטי
אביחי מנדלבליט. לא היה בו כוח פנימי לגנות מעשים אלה, והגיב בעצבנות כי מאיימים על בנו יאיר. זה הבן המתגורר בביביגראד, מוקף מאבטחים ושומרים ותיל.
מכל מקום אם ביבי מבקש פטור, ואם הדבר אפשרי מבחינת הנוהל המשפטי, אני מציע לשופטת פרידמן ולעמיתיה להיענות לבקשתו. הסתר הפנים שהוא כה נזקק לו, היעדר היכולת להתבונן אל המציאות בגובה העיניים מעידים על מצבו הקשה. על כך שאומנם חזקת החפות עומדת לו, אבל בלב המתבוננים היא אות מתה בלבד.
