מצער, שממשלת ישראל זנחה לחלוטין את חזון ישעיהו בן אמוץ, אשר חזה על יהודה וירושלים בימי עוזיהו, יותם, אחז ויחזקיהו מלכי יהודה. מצער, שמדממים את קולו המוסרי של הנביא, שצעק לעברה של פעילות עבריינית שבוצעה בתקופתו: "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת, שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהוֹשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ישעיה, פר' ה', פס' 8).
לעבר מה שנעשה ביהודה, שומרון ובקעת הירדן מאז יוני 1967 וביתר שאת נעשה בימים אלו של העצמת תהליכי סיפוח אדמות פלשתיניות לרשותה של מדינת ישראל, חובה להעצים את הקול המתריע נגד "מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ". זאת במיוחד לנוכח המגמה כשמבקשים להגיע לתוצאה - "עַד אֶפֶס מָקוֹם", בהיותם משוכנעים, שהם יושבים לבדם "בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".
הנביא ישעיהו זעק מתוך אהבה לעמו ישראל. אהבה לעם ישראל ואהבה לארון הספרים היהודי היא זו המניעה את כל מי שדורש להניח לאדמותיהם של הפלשתינים, להפסיק להתנכל לבעלי האדמות כדי לספחם להגדלת ההתנחלויות.
אסור לנו, בניו של ארון הספרים היהודי, לקחת את אדמות תושבי הכפר א-רמאדין, בידואים שחלקם ברח וחלקם גורש מהנגב הצפוני לירדן לפני כשבעים שנה. הם רכשו אדמה סמוך לקלקיליה והיום הם עוברים את התהליך הלא מוסרי - הלא יהודי - של נישול כדי לספח את אדמותיהם להתנחלות אלפי מנשה שהוקמה בשנות השמונים.
אסור לנו, בניו של ארון הספרים היהודי, ליטול חלק בעוול שיביא בעקבותיו חוק הסיפוח או בשמו חוק הריבונות - אנו נהיה עדים לצונאמי של הפקעת קרקעות לצורכי הרחבת ההתנחלויות.
אסור לנו, בניו של ארון הספרים היהודי, לבנות את ביתנו הלאומי כשאנחנו מנשלים בן עם ילידי מאדמתו ואוטמים את אוזננו למשמע הצעקה של הנביא - "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ". חובה עלינו למנוע את הצעד האימתני של הסיפוח, העלול לעלות את חיינו על שרטון של עתיד מדמם, שיגבה מחיר יקר של חיים.
