המשורר המנוח
נתן יונתן כתב בשירו "כל קיץ" את השורות הבאות: "כל קיץ קורה דבר-מה, ואף שכאילו כלום לא השתנה". ואכן לקראת עונת הקיץ חוזרת לחיינו מחאת המכנסונים שבה נערות נאבקות כנגד מנהלי בתי-הספר שבו הן לומדות על זכותן ללבוש מכנסיים קצרים כפי שנותנים לבנים בשיעורי התעמלות.
מקרה אחד מסעיר מדינה שלמה
הסיפור הוא על ילדה בת שבע שהגיעה לבית-ספר לבושה בשמלה נטולת שרוולים שעליה הוטבע סמל בית-הספר. כעבור שלוש שעות, התקשרה המורה לאמה של הילדה וביקשה ממנה שתביא לה בגדים להחלפה.
האמא לא הייתה יכולה לבוא בשעה הנקובה מאחר שהיא עצמה שהתה במוסד אקדמי, והיא הציעה שהילדה תלבש חולצה שהייתה לה בתיק מעל השמלה. המורה סרבה להצעת הפשרה מאחר שלא הוטבע סמל בית-הספר על החולצה.
בסופו של דבר הילדה הלכה לשירותים הורידה את השמלה, לבשה את החולצה, והיות ולא היו לה מכנסיים חלופיים היא נאלצה לשבת בכיתה עם תחתונים. מיותר לציין שהיא הפכה מושא ללעג בקרב בני הכיתה, והמורה לא עשתה שום-דבר למנוע זאת.
אין ספק שהמורה הפעילה שיקול דעת לקוי במקרה זה והייתה צריכה לקבל את הצעת הפשרה כדי למנוע את עוגמת הנפש.
הפתרון לבעיה
אני מסכים לכך שבכל מקום צריך להיות קוד לבוש אחיד לנשים ולגברים. בימים חמים כמו שקורה בשבוע האחרון צריך לאפשר לילדים ולילדות ללבוש מכנסי שלושת רבעי ולא מכנסיים קצרים שעשויים לחשוף איברים אינטימיים.
בנוסף, אפשר לכנס את כל הצדדים למעין "פסגת ועידה" בה ינוסחו כללים חדשים ללבישת מכנסיים קצרים בשיעורי התעמלות ובימים חמים. כך יהיה ניתן למנוע את הפארסה הבאה.