התורה מתארת בפרשת כי-תצא (דברים כ"א) מקרה של "בן סורר ומורה". ולפני שקהל הקוראים החילוני יקפוץ עלי שאני מקדם סקילה באבנים של "ילדים חפים מפשע", אצטט את דברי הגמרא בסנהדרין ע"א, שם אמרו חז"ל שבן סורר ומורה "לא היה ולא עתיד להיות". מדוע, אם כן, נכתבה בתורה פרשה בנושא שכזה? - מן הסתם כדי ללמד אותנו כמה וכמה דברים בתחום המוסר, ולא כאן המקום לדון בהם.
אז כאדם מאמין, קיבלתי על עצמי את דברי הגמרא - "לא היה ולא עתיד להיות" - ללא עוררין. כל זאת, עד שראיתי את הממשלה ה-35 של מדינת ישראל.
התורה מגדירה את התנהגותו הרעה של הילד הפרוע בקריטריונים הבאים: "איננו שומע בקולנו, זולל וסובא". ובחיי, אם אין המילים הללו הגדרה מדויקת של ממשלת ישראל הנוכחית!
"איננו שומע בקולנו": הציבור בארץ זועק ומשווה לעזרה. הנזקים לעצמאים ולשכירים בגלל הסגר שהוטל בגין נגיף הקורונה, הם עצומים. שכירים שפוטרו או הוצאו לחל"ת אינם יכולים לעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות. מאות אלפים מובטלים. העצמאיים איבדו רווחים פוטיציאליים והם קורסים תחת הנטל. כל הבטחות הממשלה לסיע מתסיימות, במקרה הטוב, בסיוע מגוחך ובלתי-מספק, ובמקרה הפחות-טוב הן לא ממומשות כלל בגלל קריטריונים מגוחכים, או סחבת-ביורוקרטית מטורפת.
כך או אחרת זו המציאות בשטח: הציבור זועק להצלה, והממשלה אוטמת את אוזניה. "איננו שומע בקולנו".
"זולל": האבן עזרא, מגדולי פרשני התתורה, מבאר את המילה כתיאור למי שאוכל בשר בתאווה, ללא התחשבות במי שנמצא סביבו. וזו בדיוק ההתנהלות של הממשלה ה-35 של מדינת ישראל. הם 'זוללים' את כספנו, את הכסף שגבו מאיתנו במיסים לאחר שעבדנו כה קשה עבורו, ומבזבזים אותו על הנאות עצמם. על משרדי ממשלה מיותרים, על תפקידי שרים אשר הומצאו במוחם הקודח של 'מנהיגינו', על הטבות ופינוקים שעצם קיומם בימים בהם כה רבים מאזרחי-המדינה יורדי על ברכיהם ומתמוטטים, היא שחיתות שגרוע ממנה קשה לדמיין.
"וסובא": שוב נלך בדרכו הפרשנית של האבן עזרא, שכתב על המילה הזאת כך: "מרבה לשתות והוא משתכר, והנה זה כמו אפיקורוס". קצת היסטוריה: 'אפיקורוס' היה שמו של פילוסוף יווני אשר חי בעיירה גרגיטוס בסוף ימי בית שני. כתביו היו מבוססים על כפירה מוחלטת באמונה באל אחד, ומכאן מקור הכינוי 'אפיקורוס' למי שאינו מאמין במציאותו של אלוקים.
בני אדם אשר אינם מאמינים במציאותו של אלוקי השמיים הם בהרבה מקרים אנשים שחשובים ש'אין דין ואין דיין'. הכל מותר. וזו בדיוק ההגדרה של חברי הממשלה החדשה שלנו: הם חושבים שהכל מותר להם. שמותר להם ליהנות מהחיים, להשתכר מיין/פינוקים, שזכותם ליהנות מן הכוח ומן החסינות שיש להם, ושהם יכולים לחגוג על חשבוננו.
"בננו זה סורר ומורה, אינו שומע בקולנו, זולל וסובא". דברי התורה חיים וקיימים בממשלה ה-35 של מדינת ישראל. זוהי ממשלה של אופורטוניסטים, אנשים שבגדו בקולות שבחרו בהם ודילגו ממשבצת למשבצת כחיילים במשחק שחמט, בהתאם למה שטוב להם באותו רגע. זו ממשלה של גזלנים אשר חומסים את קופת הציבור ומבזבזים את כספי המדינה. זו ממשלה שאיננה שומעת - וגם לא תשמע - לקול זעקות השבר של מאות אלפי ישראלים. זו ממשלה שמעצם בריאתה, עוד לפני שהתחילה לתפקד (או ליתר דיוק, שלא לתפקד...) היא שערורייה של ניבזות ושחיתות מזעזעת! בושה וחרפה למדינת ישראל, אסון איום ונורא עבור כלל הציבור.
התורה אומרת לנו בדיוק מה צריך להיות עונשו של בן סורר ומורה. אלא שעלי לומר כאן בצורה הברורה ביותר: כותב שורות אלו מתנגד לכל גילוי של אלימות מכל סוג שהיא. למרות התיעוב העמוק שעלינו לחוש כלפי מאה-ועשרים היושבים בכנסת, חלילה לנו להרים יד או לנקוט איזה שהוא אקט של הפרת-חוק כנגדם.
אמת, עלינו לקיים "וביערת הרע מקרבך" ולהעלים את תופעת הפוליטיקה המלוכלכת והפוליטיקאים המושחתים מעל מפת חיינו. אולם עלינו לעשות זאת אך ורק בדרכי שלום, ועל-פי חוק. עלינו לצאת אל הרחובות ולהפגין, להראות למאה ועשרים חברי הכנסת שלא נסכים להמשיך להיות ה'פראיירים' שלהם. עלינו לייצר אלטרנטיבה לשילטון הפוליטיקה המלוכלכת והפוליטיקאים המושחתים, וזאת במסגרת שיטת 'חברת הניהול', שאולי איננה שיטה מושלמת, אך היא מייצגת ניסיון חדש להביא את מדינת ישראל לאן שהיא צריכה להיות: מדינת כל אזרחיה, מדינה של צדק ויושר, מדינה שהמנהלים אותה יקומו בכל בוקר וילכו לעבוד לא עבור עצמם, אלא עבורנו, ששלחנו אותם לעשות למעננו ולמען עתיד העם.