הפופולריות של נשיאים וראשי ממשלות בימי הקורונה זינקה ועלתה, בכל העולם ומסתבר גם בארץ. המגיפה דווקא סייעה למנהיגים להתחבב. מסתבר שהמגיפה המסתורית והמפתיעה, גורמת לכולם לחפש מגן מצד ראשי המדינה.
אמון האזרחים במנהיגות הקיימת גובר והדחף והרצון לחילופי שלטון נידחה לימי השיגרה לאחר המשבר. עובדות אלה סותרות את התחזיות של הסוציולוגים, הפסיכולוגים במדעי החברה והמדינה, שלדעתם המנהיגים מנותקים מהמציאות, והעם לא נותן בהם אמון.
רמת הציות הגבוהה של האזרחים להישמע להוראות שקיבלו מהשלטון, אפשרו למדינות הדמוקרטיות להתגבר על המשבר ללא פיקוח חמור. אחת ההאשמות הכי הזויות והמקוממות בימי המגיפה בארץ באו מצד אנרכיסטים של השמאל הקיצוני, שטענו כי המאבק להצלת חיים שניהל נתניהו והצוות הרפואי, משמש תירוץ להשתלטות על הדמוקרטיה.
כמה סוגי אופוזיציה קיימים בדמוקרטיה?
על-פי המוסכם והמקובל תפקידה של האופוזיציה בדמוקרטיה מתפקדת הוא לבקר ולפקח על התנהלותה החוקית והאזרחית של הממשלה. מסתבר שבפועל ישנן ארבעה סוגי אופוזיציות בהקשר לאופי פעילותן.
אופוזיציה לויאלית - רוב הנושאים המדיניים והביטחוניים הלאומיים מקובלים עליה. אופוזיציה זו עוסקת בביקורת מוגבלת ומסווגת רק בשאר הנושאים.
אופוזיציה אידאולוגית - כל הנושאים המדיניים והביטחוניים המקובלים בקונצנזוס הציוני לא מקובלים עליה והיא מתנגדת להם אידאולוגית ופוליטית לכל.
אופוזיציה פרסונלית - אופוזיציה שפעילותה ממוקדת בעיקר בראש הממשלה ולא בממשלה.
אופוזיציה טוטלית - אופוזיציה שמסכלת כל יוזמה וכל פעולה של הממשלה ללא הבחנה. היא פועלת נגד עצם קיומה הלגיטימי של הממשלה, משבשת בקביעות את עבודת הכנסת, ונעזרת בהתמדה בנשק יום הדין במערכת המשפט.
"מחלות רקע" אצל פוליטיקאים
מגיפת הקורונה חשפה לציבור מושגים רפואיים רבים שהפכו להיות שימושיים בציבור. אחד פופולריים ביותר היה המושג "מחלות רקע" שעשוי לגרום למוות. מסתבר שלחלק מהפוליטיקאים שלנו יש גם מחלות רקע אבל לא רפואיות! להלן דוגמאות ל"מחלות" לא רפואיות:
· כישלונות אישיים על-רקע התנהלות ציבורית פסולה.
· כישלונות פוליטיים שהם לא מודים בהם ומאשימים יריבים.
· כישלונות בגין מעורבות לא ראויה לטובת אינטרסים של מקורבים.
· כישלונות עקב הצהרות מדיניות ופוליטיות שגרמו נזק למדינה.
לא זכור אם אי-פעם אחד מהפוליטיקאים הללו הודו בטעות והתנצלו.
החזון והכשלון של השמאל
החזון של השמאל לפתרון כל הבעיות בה ישראל הייתה מצויה במהלך שלושה סבבי הבחירות ובשילוב עם הבעיות שהתחוללו בעקבות הקורונה, הייתה בהפלתו של בנימין הראשון (נתניהו) ובהמלכתו של בנימין השני (גנץ). לדעת השמאל התוצאה המקווה הזו תוביל להציל את המדינה ותפתור את כל הבעיות הרפואיות והשלטוניות. אולם החזון הזה של השמאל התרסק לחלוטין.
בני גנץ ותומכיו בכחול לבן התנתקו מהברית עם לפיד "יש עתיד" וחברו לנתניהו ולליכוד בהקמת ממשלה פריטטית משותפת כפי שהמציאות חייבה. מעתה גם השמאל וגם שאר האופוזיציה יצטרכו לחפש חזון פוליטי חדש.
מי הם מפגיני "הדגל השחור"?
במרד גיטו ורשה יהודים הניפו דגל כחול לבן. בכיבוש אילת והכותל בירושלים חיילים הניפו דגלי כחול לבן. במצעד החיים בפולין מניפים דגלי כחול לבן. בטקסי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ובטקסים ממלכתיים מניפים דגלי כחולבן. אבל בשנת 2020 מניפים ישראלים קיצונים ומיואשים מתוצאות הבחירות ומהקמת ממשלת האחדות הלאומית דגלים שחורים! בושה וחרפה.
תזכורת. הפשיסטים האיטלקים בימי מוסוליני לבשו חולצות שחורות. הדגל השחור של הג'יהאד האיסלאמי הקיצוני חולל סבל והרס בעולם.
סיפוח או פיתוח הבקעה
הנושא הזה המצוי במחלוקת יעסיק את כולנו בחודשים הקרובים. גם לתומכים וגם למתנגדים לסיפוח הבקעה והשטחים בעת הקרובה ישנם נימוקים כבדי משקל מבחינת האינטרסים הביטחוניים הלאומיים. ארבעה קציני צהל בכירים, מוכרים ומוערכים, הביעו דעתם נגד הסיפוח. רא"ל גדי איזנקוט. אלוף עמוס גלעד. האלוף עמוס ידלין. האלוף גיורא אילנד. נימוקיהם של קצינים אלה מקובלים עלי. עדיף להגביר הפיתוח במקום הסיפוח.
