האווירה הקיימת בישראל היא אווירת סוף קורונה על משקל אווירת סוף קורס. ממשלה, שאינה מצליחה לעמוד בלחץ, נגררת אחרי ציבור חסר סבלנות, ושני אלה מובלים על-ידי תקשורת פזיזה ובלתי אחראית, שמעודדת את חוסר הסבלנות בקרב האזרחים ואת הגל הבא של הקורונה.
הכל מדברים על גל שני של קורונה. הכל, למעט פרופסור סטנדאפיסט וראש עיר פופוליסט, אשר ממרידים את הציבור נגד הנחיות שניתנות לו מפי הגורמים המוסמכים, בין אם ההנחיות נכונות ומובנות, ובין אם חלק מהן אינו מובן ועל כן גם אינו ישים.
האם אנו מתחילים את הגל השני? התשובה שלילית. לא כי לא היה גל ראשון, אלא כי הגל הראשון כלל לא הסתיים. ואם התשובה לגבי הגל השני היא חיובית, אזי מה שצפוי בחורף (יחד עם השפעת העונתית התורנית) איננו הגל השני אלא הגל השלישי.
הגל הראשון, שלמרות הפטפטת האינסופית בתקשורת כלל לא הסתיים, נוהל תוך כדי למידת הנגיף, תוך כדי למידה מקרוב ולמידה מרחוק, תרתי משמע. הלמידה וההתארגנות נעשו תוך כדי תנועה, וממילא לא היו חפים משגיאות, כצפוי מראש. מטבע הדברים, מומחים שונים היו חלוקים בינם לבין עצמם והביעו דעות שונות, וריבוי הדעות גרם בלבול, הן בין המחליטים והן בקרב הציבור. זה טבעי ואנושי. כל תהליך של ניסוי וטעייה כולל בתוכו גם ניסוי ותעייה ואף ניסוי ותהייה. לא מדובר רק במשחק מלים אלא בחלק בלתי נפרד מן התהליך.
בנסיבות הקשות והפתאומיות שנכפו על-ידי הנגיף ניתן לציין לחיוב את תפקודם של הדרג המדיני (ראש הממשלה, בנימין נתניהו) ושל הדרג הניהולי (מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר-סימן-טוב). נגד האחרון התנהלה ביקורת כפוית-טובה ולא רצינית בנוסח "אילו המנכ"ל היה רופא" בשעה שהנושא היה ניהולי בראש ובראשונה, ומשה בר-סימן-טוב התגלה במהלכו כמנהיג וכמנהל ראוי ואחראי.
בנסיבות הקשות והפתאומיות שנכפו על-ידי הנגיף בלטה בחסרונה הגדרה של "אסון לאומי", שמן הסתם כתובה במקום כלשהו. כשם שבנסיבות של רעידת אדמה חמורה, של צונאמי ושל אסונות טבע אחרים בקנה מידה רב-נפגעים ידוע שניהול האירוע מועבר בשלב מוקדם לניהול משרד הביטחון וצה"ל, מן הראוי היה שגם אירוע הקורונה ייכלל בהגדרה זו וינוהל על-ידי גופים אלה, שרק להם יש האמצעים להתמודד עם האירוע (וגם אז, עם שגיאות), ותוך קבלת ייעוץ מקצועי מגורמי משרד הבריאות.
כאמור, הגל הראשון, למרות הפטפטת האינסופית בתקשורת, כלל לא הסתיים. גל זה כלל 4 גלי לחץ והדף מצד תקשורת פזיזה:
· כמעט מן היום הראשון של ההתמודדות עם האירוע נדרשו המחליטים להציג "אסטרטגיית יציאה", כאשר אפילו היום עוד לא ברור לחלוטין במה זה כרוך. תוצאת הכניעה ללחץ: שינוי תכוף של ההוראות והנחתת הנחיות שלא תמיד היו הגיוניות או ניתנות למימוש. ואין מדובר בהתעלמות מן המשמעות הכלכלית החמורה של האירוע.
· כמעט מן היום הראשון של ההתמודדות עם האירוע נדרשו המחליטים להשיב על השאלה "מתי תתחדשנה הטיסות לחו"ל", בשעה שאנו רחוקים מאוד משיבה לשגרת הנסיעות שקדמה לקורונה, ובשעה שמאות אלפי מובטלים רחוקים מאפשרות של חופשות בחו"ל או בארץ. עם כל הכאב והנזק הכרוך בכך, ענף התיירות עדיין רחוק מחזרה לשגרה.
· כמעט מן היום הראשון של ההתמודדות עם האירוע הוצגה השאלה חסרת הסבלנות "מתי יהיה חיסון"? כאשר אין כל סיכוי שיהיה חיסון גם בעוד שנה או שנה וחצי.
· כמעט מן היום הראשון של התחלת ההקלה בהנחיות החל הלחץ לזרז את "השחרור" וניתנה במה אוהדת למי שהפרו ברגל גסה את ההנחיות (למשל: הזקנה שיצאה לצלם זריחות ושקיעות למרות הבידוד שנועד להגן דווקא עליה ועל בני גילה), ולמי שהחלו בפתיחת הקניונים והמסעדות עוד בטרם ניתן לכך היתר (חרפת IKEA והתנפלות הבליינים על המסעדות והחופים), מעשים שרק דוחים ומשבשים את הניצחון על הנגיף.
למרבה הצער, מי שדחפו להחלטות פזיזות רוחצים בניקיון כפיהם, בשעה שדווקא הם תרמו לא מעט להפקרות הנראית היום במועדונים, במסעדות וכו', ואשר משמעותה הארכה והחמרה של תהליך היציאה מן האירוע שטרם הסתיים. שם המשחק הוא סבלנות, ולא חזרה פזיזה לשגרה מדומה.