המתנחלים, שבמעמד הצגת תוכנית טראמפ בבית הלבן ב-28.1.20 קטעו כמעט כל מילה שנאמרה במטר של מחיאות כפיים, חשבו לתומם שזו השקה טקסית בלבד. הם לא הבינו את משמעות הופעתו של ראש ממשלת ישראל ליד נשיא ארה"ב כאחד מ"בעלי השמחה" ולא כאורח כבוד גרידא. הם גם לא הפנימו את תוכן נאומו של נתניהו במעמד הזה, בו נתן את הסכמתו לתוכנית כולה.
שיכורים משמחת הריבונות הם לא העלו על הדעת שראש ממשלתם, בדבריו אלה, הניח את היסוד להקמת מדינה פלשתינית על חורבות מפעלם ויישוביהם. חזקה על רובם, שכלל לא קראו את התוכנית כולה, ורק לאחרונה הפנימו את הסכנה הקיומית הטמונה בה. כתבתי 'תוכנית טראמפ', אך ניתן לקרוא לה גם 'תוכנית נתניהו', שטביעות אצבעותיו ניכרות בה לכל אורכה. כבר במטוס, בדרכו בחזרה מן הטקס בוושינגטון, התבטא: "הסכם מיטבי למען מדינת ישראל...
אנו עובדים על זה 3 שנים".
עם ישראל, שנחשף לתמונות ולתיאורים הנלהבים והזוהרים של הטקס בוושינגטון, הראה סימנים של אופוריה, בדומה לזו שדבקה בו בימי אוסלו העליזים. גם היום, לאחר שתוכנית נתניהו-טראמפ נחשפה בכל מערומיה הפלשתינים, רבים במחנה הלאומי עדיין מתעקשים לאמץ אותה. האם זו משיחיות שקר חדשה? האם צועדים ה'ביביסטים' אחרי 'החלילן מבלפור' אל תוך הנהר? איזה מנהיג, איזה עם, המחזיקים בידיהם את כל כולו של נכס נחשק, יתנו לאויב 70% ממנו וישישו וישמחו על 30% עלובים שישאירו בידיהם? רק מתוך אידיאולוגיה מסוגלים אנשים שפויים לעשות מעשה מטורף כזה, ואם אכן תוכנית טראמפ כבר הפכה לאידיאולוגיה - האם צומח לנו כאן... שמאל חדש?
יתכן. אבל יש מי שתומכים בתוכנית הזאת גם בגלל האשליה שהערבים בשום תנאי לא יבואו לשולחן, למרות שהארוחה העיקרית שמחכה שם - היא בעבורם. הבה וניגש אם כן, הם אומרים, לאכול עכשיו את הפירורים שהשאירו בשבילנו, ולבסוף נאכל את כל היתר. אלא, שטעות בידם. הטבחים שהכינו את הסעודה הקדימו תרופה למכה. כי כפי שהסביר לנו השגריר האמריקני, ולאחרונה גם שר החוץ פומפיאו - הסכם ההפעלה של 'תוכנית ה-100' אינו בין ישראל לערבים, כי אם אך ורק בינינו לבין אמריקה, ולכן לא חשוב מה יאמרו או מה יעשו הערבים.
אמריקה תכיר בסיפוח של כ-30% מן השטח על ידינו ובתמורה ישראל תכיר במדינה הפלשתינית שתשלוט על כל היתר - כ-70% - כל במת ההר, וגם על חלקים מירושלים שבהם תכונן את בירת פלשתין. ישראל גם תעביר לריבונותם חלקים מן הנגב ומנחל עירון, תהרוס ותפנה את המאחזים ותקפיא כל בנייה ופיתוח בהתנחלויות שסומנו כ"מובלעות", וזאת במשך 4 שנים ("לפחות"!), שבהם ההזמנה לערבים תישאר פתוחה. וגם זאת: רצועת עזה תחובר ליהודה ושומרון, אסון לאומי כשלעצמו.
האם אנחנו מחויבים לכל הזוועות האלה, ואם כן - ממתי?
האמריקנים טוענים שישראל מחויבת, וזאת על סמך הכרזת נתניהו בטקס ההשקה בבית הלבן, היינו מן ה-28.1.20 ואילך. השגריר פרידמן, בנאום במכון של דורי גולד ב-9.2.20, עשה לנו את השירות ורשם על הקיר מעין 'כתובת בלשצר': המחויבות שלכם - כבר מעכשיו! הנה דבריו: "יש כאן... עסקה בתוך עסקה... הסכם שאנחנו הגענו אליו עם ישראל... הקפאת התנחלות ל-4 שנים... (ישראל) מסכימה שהתוכנית הזאת תשמש כבסיס למו"מ, ואת זאת ראש הממשלה כבר עשה... זה אינו משהו שתיווכנו אותו, זה משהו שקיבלנו כהתחייבות מישראל".
הבה ונבין היטב: אם אומרים 'תיווך', הכוונה היא בין ישראל לערבים ואמריקה באמצע. כאן לא היה תיווך, כי אין צד ערבי. ההתחייבות הישראלית היא במישרין אך ורק מול ארה"ב. זה המסר גם בדבריו אלה של פרידמן: "ישראל הגישה הצעה מחייבת ליותר מאשר הכפלה של הטריטוריה הפלשתינית ולהקמת מדינה פלשתינית..."
מזכיר המדינה האמריקני פומפיאו נשאל (רשת ב', 13.5.20): "איך תגיב ארה"ב אם ישראל תנקוט צעד חד-צדדי של סיפוח, בלי ליישם חלקים אחרים בהסכם"? והשיב: "הצגנו את החזון שלנו לשלום לפני מספר חודשים. גם ראש הממשלה וגם יו"ר הכנסת גנץ קבלו את התוכנית ..."
