נעלי התעמלות רצוי למתג, חולצות ספורט, ג'ל לשיער, מוצרי אופנה למיניהם. אך גם במוצרים הנ"ל מיתוג בלבד הוא השקעת שווא, מיתוג חייב לבוא עם ייחודיות, עם איכות, עם יחס טוב של עלות תועלת, כאשר בימינו גם "שופוני" עשוי להיחשב כתועלת.
ועם הניסיונות לחזור לשגרה אנו נתקלים יותר ויותר בניסיונות מיתוג של תהליכים כאשר לעיתים המהות מפוקששת, והקורונה לא רואה בעיניים, ודאי שלא אכפת לה מהמיתוג.
קפסולות: מילה נפלה לעולם, קפסולה, אשר רק בה די על-מנת להכשיל רעיון שחייבים אנו לבחון אותו ביסודיות. חזרה מדורגת ללימודים באופן שחצי כיתה לומדת מהבית וחצי לומדת בבית הספר לסירוגין. חצי חצי זה רעיון מצוין אך מה הן קפסולות מלבד קשקוש מקושקש ומפחיד, אשר בעיקר מתגלגל היטב על השפתיים הריקות של כתבי הטלוויזיה ופרשניה. ראשי עיריות שומעים קפסולה, נבהלים, ראשי ההסתדרות שומעם קפסולה, נבהלים, ההורים שומעים קפסולה נבהלים, מי צריך את כל השמות המפוצצים האלה? מדוע לא להקפיד על KISS, Keep it stupid and simple.
אם לא נהיה בסדר אז נהיה בסגר: סלוגן יפה המביע את עיקר המסר אותו הוא צריך להביע. אך בימי מגיפה, המסר השיווקי איננו העיקר. המסר השיווקי רק משלים את ה-5% החסרים למכלול השלם, והעיקר הוא דווקא בהנחיות פשוטות ושוות לכל נפש, על-מנת לצמצם את ממדי ההידבקות: אז את המסיכה מדגישים, וגם את ההיגיינה, וכנ"ל עם שני המטר, אך את הדבר החשוב ביותר לא מזכירים - ההוראה שעם תסמיני שפעת יושבים בבית, בניתוק מרבי אפשרי משאר בני הבית.
זה נחמד לעמוד על במות ולחרטט על קפסולות ועל סדר/סגר אך לא זה העיקר בימים אלה, העיקר הוא הפשט ולא הדרש, העיקר הוא גברת ולא האדרת.
בין בתי ספר מלאים לבתי ספר ריקים יש גם פתרונות ביניים, ומי שלא בוחן אותם הוא חסר אחריות, וקריאה להם בכל מיני שמות מפוצצים רק מגבירה את החששות מפניהם ומונעת דיון ענייני בהם. אז בואו נפסיק לחרטט ונתחיל לעבוד. איננו מוכרים נעלי התעמלות וגופיות ספורט, אנו עוסקים בשאלות מאוד חשובות, שאלות אשר היבטי מיתוג מדורגים בהם בתחתית הסולם.
