ביוני 1972 פרצו שליחי קמפיין הנשיא ריצ'רד ניקסון למטה המפלגה הדמוקרטית בבניין ווטרגייט בוושינגטון. הפריצה הובילה לחקירה שחשפה את מעורבותם של בכירים בבית הלבן ובממשל לא רק באירוע זה, אלא בשורה של מעשים פליליים לאורך כהונתו של ניקסון (שנכנס לתפקידו בינואר 1969) נגד יריביו הפוליטיים והתקשורת.
ניקסון טען תקופה ארוכה שלא עשה כל רע, לא היה מעורב בפרשה ומדובר בניפוח חסר פרופרוציות של פריצה שולית. אולם הסערה הגוברת - במידה רבה בשל חשיפות העיתונות, ובעיקר בוב וודוורד וקרל ברנשטיין מוושינגטון פוסט - אילצה אותו להכיר בבעיה המחמירה. ב-30 באפריל 1973 הודיע ניקסון בנאום לאומה על התפטרות ראש הסגל, בוב הולדמן, ויועצו ג'ון ארליכמן שנקשרו במישרין לפרשה. הוא הבטיח שהפרשה תיחקר במלואה וש"לא יהיה טיוח בבית הלבן". ניקסון קיווה שבכך יוכל להרגיע את הרוחות, אך ההפך קרה. בסופו של דבר נאלץ ניקסון להתפטר באוגוסט 1974, כדי להימנע מהדחה בידי הסנאט.
