מיליוני אמריקנים אומנם חוזרים לעבודה בעיצומו של המשבר הכלכלי הקשה ביותר מזה עשרות שנים, אך רבים מהם מופתעים לגלות שהיקף המשרה הצטמצם, התשלום פחת – בעוד הדרישות התרבו והביטחון התעסוקתי מעורער. זוהי המציאות המסתתרת מאחורי הנתונים שפורסמו בסוף השבוע (5.6.20), ולפיהם שיעור האבטלה בחודש מאי ירד מ-14.7% ל-13.3%, קובע וושינגטון פוסט.
30 מיליון אמריקנים עודם מקבלים דמי אבטלה, ובמקביל חלקם חוזרים לעבודה כאשר המדינות הולכות ומסירות את מגבלות הקורונה, מה שמסביר את השיפור היחסי בנתוני התעסוקה בענפים שנפגעו בצורה קשה במיוחד – מסחר ואירוח. הנתונים מספקים חדשות מעודדות ומלמדים שהסיוע הפדרלי הצליח למנוע אבטלה רחבה וממושכת. בו בזמן, יש סימנים לכך שהתעסוקה החלקית הופכת להיות נרחבת מן הצפוי – במיוחד במשרות בשכר נמוך, כגון חנויות מזון. הפוסט מביא שורה של דוגמאות לתופעה זו.
קלאודיה מרטין בת ה-66 היא עובדת במועדון גולף בפנסילבניה, העובדת בדרך כלל 30 שעות בשבוע; הקורונה הקטינה משמעותית את הפעילות וכעת היקף משרתה נמוך בהרבה. היא רגילה לחסוך בעונת הקיץ כדי להתפרנס בחורף, אך כיום ספק רב אם תצליח לעשות זאת. מלצרים במסעדות, מוזגים בבארים ואחרים הבונים על זרם קבוע של לקוחות וטיפים, נפגעו בצורה קשה במיוחד מן הקורונה, וקשה לראות כיצד יפצו את עצמם. כך גם לגבי עובדים בתחום המסחר, כאשר רשתות כמו ג'יי קרו וג'יי.סי פני נכנסו להליכי חדלות פרעון, וקיצצו את היקפי המשרות או אף שינו אותן לחלוטין: שסידרו מדפים מביאים כעת את הסחורה למכוניותיהם של הלקוחות שביצעו הזמנות מקוונות.
ההשלכות הכלכליות נרחבות ביותר ואין מגזר בכלכלה האמריקנית שלא הושפע מן הקורונה. הפדרל ריזרב מצא, כי קיצוץ חד בשעות ובשכר הוא בעיה בכל רחבי ארה"ב. בתי חולים העבירו רופאים וצוותי עזר למשמרות בלתי קבועות, במטרה לחסוך כסף במקביל לזינוק בהוצאות. חברות שאפשרו הכנסה מן הצד, כמו אובר, אינן מהוות חלופה מושכת בשל הסכנה להיחשף לאדם חולה ובלתי מוכר.
חלק מן החברות הממשיכות לפעול דורשות מעובדיהן יותר – תמורת אותו שכר. במלון פונטנבלו במיאמי הועסקו 70 עובדי ניקיון; רק מחציתם חזרו לעבודה, וכעת מוטל עליהם לבצע ניקוי יסודי יותר של החדרים כדי למנוע התפשטות של המחלה. העבודה קשה יותר ולפעמים קשה לנשום, אומרת אירקמה ארייטה, והטיפים מהאורחים נמוכים בהרבה מאשר כרגיל. "יש לי חשבונות לשלם, יש לי בית, אני אלמנה, אז לא הייתה לי ברירה אלא לחזור לעבוד", היא מסבירה.
אמצעי ההגנה מפני הקורונה גרמו לקיצוץ בשכרם של אחרים. כאשר חברות מקומיות בג'ורג'יה החלו לסגור את משרדיהן בשל הקורונה, היו לעובד התברואה גרג דואיס פחות פחי אשפה לפנות. הוא ועמיתיו נאלצו לנצל את ימי החופשה וימי המחלה שלהם, תוך שהם תוהים האם המעסיק – חברת ריפבליק סרוויסיז – מסוגלת לספק להם את ציוד המגן הדרוש. יש יותר עבודה מאז הסרת המגבלות בג'ורג'יה, אך היא דורשת יותר זמן – וכך שכרו של דאויס יורד. הסיבה: הוא וחבריו מקבלים בונוסים לפי מספר הפחים שהם מרוקנים ביום, אך צעדי ההגנה הדרושים גורמים לכך שיספיקו פחות פחים.
סגירת עסקים, ירידה בצריכה וצניחה חדה בתיירות פגעו בהכנסות המדינות, אשר בחודש שעבר לבדו קיצצו חצי מיליון משרות. עובדים רבים אחרים ספגו ירידה בהיקף המשרה, כמו למשל הלן אולסקי – עובדת ספרייה בעיירה מק'הנרי שבמדינת אילינוי. היא עבדה 15 שעות בשבוע בסיוע לאיתור ספרים ושעות נוספות במילוי מקום. כאשר נסגרה הספרייה, אולסקי ועמיתיה המשיכו לקבל שכר חלקי – אך היא ובעלה, בעלים של מגרש מכוניות, עודם מתקשים לפרוע את התשלומים הקבועים. הספרייה נפתחת מחדש השבוע במתכונת של דרייב-אין: הקוראים יחנו ויוכלו לשאול ולהחזיר ספרים – ואולסקי תעבוד רק שמונה שעות בשבוע. "אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה משרה", היא אומרת.
