עד לאחרונה נראה היה שלא ניתן לעצור את הערים הגדולות. ניו-יורק, לונדון ופריז גדלו והתעשרו מדי שנה. בשני העשורים האחרונים הן התגברו על פעולות טרור, משברים פיננסיים ופופוליזם. אך אקונומיסט תוהה, האם הקורונה תביא לקיצו את המסע הקסום שלהן. ניו-יורק ספגה 19% מקורבנות המגיפה למרות שהיא ביתם של 3% בלבד מתושבי ארה"ב; רבע מכלל המתים בצרפת הם בפריז וסביבתה; הפעילות הכלכלית בלונדון התרסקה ב-85%.
מדובר בסכנה מוחשית לערים, במיוחד לגדולות ולגלובליות שבהן. הערים פורחות בזכות הרחובות העמוסים, המסעדות והתיאטראות – שכעת שקטים או סגורים, תוך גרימת נזק כלכלי אדיר. הנגיף תוקף את ליבת ההצלחה של הערים: יכולתן לקבץ אנשים מוכשרים ובעלי רעיונות יצירתיים, הנפגשים זה עם זה. כעת המפגשים הללו הם בלתי אחראיים, ואף לכאורה יש להם תחליף: עבודה מהבית.
התוצאה היא פגיעה קשה בחנויות ובבתי הקפה, הנאלצים להסתגל לירידה במספר העובדים במשרדים, התיירים והתלמידים. השלב הבא יהיה מצוקה פיננסית של הערים עצמן, התלויות בהכנסות ממיסוי העסקים; ניו-יורק צופה ירידה של 9 מיליארד דולר בהכנסותיה בשנתיים הקרובות. החשש העיקרי הוא שהערים ייכנסו למעגל קסמים של קיצוצי תקציב, צמצום בשירותים, עלייה בפשיעה ובריחה של מעמד הביניים.
ואולם, מדגיש אקונומיסט, הערים חזקות יותר מכפי שנראה. כמו כל דבר אחר, גורלן תלוי בהתפתחות החיסון והטיפול לקורונה – אבל הקסם שלהן לא ייעלם בקלות. הן עדיין רבות ערך כמקום בו ניתן לבנות קשרים וללמוד כיצד לשתף פעולה. היכולת לתקשר כיום דרך הזום נובעת מהקשרים ומהתרבות הארגונית שנוצרו בערים. ראשיהם של העובדים היצירתיים מצויים בערים, גם אם רגליהם כרגע מחוצה להן. המשרדים נחוצים כדי להסביר כיצד החברה עובדת, והפטפוטים והרכילות בהם חיוניים לפעילותה התקינה.
התקווה היא שאם בנקאים ומתכנתים יפסיקו לבוא לערים, הללו יתאמו את עצמן – והצעירים, החשופים פחות לקורונה, יגלו שהם יכולים להרשות לעצמם להתגורר בהן. אקונומיסט אומר כי כדי לעודד מגמה כזאת – על הערים לרוץ לעבר העידן שאחרי הקורונה. הן כבר מחפשות דרכים לשנע מיליוני בני אדם בלא להידחק בתחבורה הציבורית, כמו למשל עידוד השימוש באופניים. וכדי למנוע שימוש מוגבר ברכב פרטי, יש להעלות את מחיר השימוש בהם.
הערים גם צריכות להיות יותר עצמאיות. ראש עיריית ניו-יורק, ביל דה-בלאסיו, הוכיח חוסר אונים במשבר; אבל התגובה המעולה של סיאול לקורונה נוהלה בעיקרה בידי העירייה ושלוחותיה. ראש עיריית לונדון, סדיק חאן, נאלץ להתחנן בפני הממשלה להטיל חובת מסיכות; היא נעתרה חודשיים מאוחר מדי. יהיה צורם לשכנע את הממשלות להעניק יותר כוח לערים, במיוחד כאשר רבים מהן יבקשו במקביל סיוע כספי. עליהן לזכור שהערים הגדולות מהוות מקור הכנסה משמעותי לתקציב המדינה, ושהן המקום בו חיים אנשים בחברה מודרנית ופתוחה. אלו הן המכונות היוצרות אזרחים.
