המחלוקת שעמדה להכרעה בהליך זה (עת"מ 48087-10-19) היא פרשנות סעיף 9א(א)(1) לפקודת הקרקעות, הקובע כך: "על אף האמור בסעיף 9, הציע שר האוצר או מי מטעמו לבעל קרקע או לבעל זכות או טובת הנאה בקרקע (בסעיף זה - בעל הזכויות) פיצויים בעד זכויותיו בקרקע ובעל הזכויות חלק על סכום הפיצויים שהוצע לו, לא ייושב סכסוך בעניין סכום הפיצויים אלא בידי שמאי מכריע או בידי ועדת ההשגות בהתאם לבחירתו של בעל הזכויות בתוך 90 ימים מיום שהובאו ההצעה לידיעתו, ובהתאם להוראות סעיף זה".
ובהמשך, בסעיף 9א(ג): "על אף הוראות סעיף קטן (א), חלקו כמה בעלי זכויות בקרקע ששר האוצר הודיע על כוונה לרוכשה על סכום הפיצויים, ולא כולם פנו לשמאי מכריע כאמור בסעיף קטן (א), רשאים בעלי הזכויות לפנות לוועדת ההשגות בלבד".
השאלה שעמדה להכרעה היא האם המילים "כמה בעלי זכויות בקרקע ששר האוצר הודיע על כוונה לרוכשה" שבסעיף 9א(ג) מתייחסות לבעלי זכויות שותפים בחלקה ספציפית, או שמא בעלי זכויות בקרקע - קרי כל החלקות - המנויה בהודעת ההפקעה?
בית המשפט (השופטת תמר בזק-רפפורט) קבע, כי אין לקבל את טענת העותרת, לפיה המונח "קרקע" מתייחס לקרקע ספציפית במובן של "חלקה", בפרט נוכח הגדרת המונח בסעיף 2 לפקודה. יתרה מכך: פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם הקבוע בתקנות הקרקעות המתייחסות למינוי שמאי מכריע. שם מדובר בקרקע שלגביה פורסמה הודעת ההפקעה במובן של כלל החלקות אליהן התייחסה הודעת ההפקעה, ולצורך להתייחס בהקשר זה לבעלי זכויות אחרים או נוספים בקרקע.
בית המשפט בחן גם את הפרשנות כפי שמשתקפת מפרוטוקול דיון של הכנסת שאישרה את הצעת החוק לתיקון פקודת הקרקעות. פרשנות זו משרתת עקרונות של אחידות בהכרעות הנוגעות לגבי כל חלקי הקרקע הכלולים בהודעת הפקעה וכן שוויון ויעילות. כפי שהסביר המשיב, מונחי היסוד ואופן הדיון שמהווים בסיס לפרשנות התוכנית משמשים את הוועדה בדיוניה בכל ההשגות הנוגעות לאותה הפקעה. אכן, כל שומה ניתנת בהתאם לנתונים המקרקעין הספציפיים, אך התשתית המשפטית והשמאית לגבי התוכנית שבבסיס ההפקעה דומה. לכן נקבע, כי הפרשנות המתאימה היא שהסעיף מתייחס לכלל בעלי הזכויות בקרקע, כל החלקות המנויות בהודעת ההפקעה והעתירה נדחתה.
משמעות פסיקה זו היא למעשה איון כמעט מוחלט של אפשרות הבחירה במסלול של שמאי מכריע, וחובה כמעט מוחלטת לבחור בהליך של ועדת ההשגות. מרבית הודעות ההפקעה מתייחסות לשטחים נרחבים מאוד, ואין כל סיכוי להגיע להסכמות של כלל בעלי הזכויות למסלול. נראה, כי יש להבהיר סוגיה זו, וסביר שהמחוקק לא השחית מילותיו לריק, ועל כן פסק דין זה משמעותי במיוחד.
