אירועים רבים התרחשו בבריטניה בתחילת מארס השנה: משחק רוגבי בין אנגליה לבין וויילס, משחק בליגת האלופות בין אתלטיקו לליברפול, פסטיבל צ'לטנהם. באותם ימים ממש הלכו מדינות אירופה וסגרו את גבולותיהן, אבל בריטניה עשתה זאת רק ב-23 במארס – דוגמה אחת בלבד לניהול הכושל של המשבר בידי ממשלתו של בוריס ג'ונסון, טוען אקונומיסט. בריטניה החלה את הבדיקות באיחור, השיקה באיחור אפליקציה לאיתור מגעים, הייתה איטית באיסור ביקורים בבתי אבות, אסרה באיחור אירועים המוניים, הנהיגה באיחור את המסיכות.
כעת שואלים הבריטים את עצמם, כיצד הגיעו לשיעור התמותה הגבוה ביותר בין המדינות העשירות ומדוע כה קשה להסיר את המגבלות. העובדות מלמדות שהממשלה שיחקה בצורה גרועה בקלפים הגרועים שהיו לה, אומר אקונומיסט. הנגיף הגיע ללונדון, נקודת מפגש בינלאומית; יש בבריטניה שיעור גבוה של בני מיעוטים, שנפגעים בצורה קשה יותר; והבריטים סובלים מעודף משקל, עוד גורם שלילי. בריטניה עשתה גם דברים נכונים: המדענים באוניברסיטת אוקספורד נמצאים בחזית המרוץ לפיתוח חיסון והיו הראשונים לזהות תרופה אפשרית זולה וזמינה למקרים הקשים ביותר. שירות הבריאות הממלכתי הצליח למנוע הצפה של בתי החולים. אבל הממשלה בזבזה את המשאב היקר ביותר: זמן.
כעת ברור שהדרג המדעי הציע בתחילת המגיפה את הפתרון הלא-נכון: לאפשר למגיפה להתפשט, תוך הגנה רק על הפגיעים ביותר ועל שירותי הבריאות. ההערכה היא, שהעיכוב בסגר עלה בחייהם של כמחצית מבין 50,000 המתים עד כה – מספר המתים הגדול ביותר באירוע כלשהו מאז מלחמת העולם השנייה. והיו עוד טעויות: העיכובים באיתור שרשרת ההדבקה, בחובת המסיכות ובהרחבת מעגל הבדיקות. באמצע אפריל ביצעה בריטניה רק 12,000 בדיקות ליום, לעומת 44,000 באיטליה ו-51,000 בגרמניה. לא בוצעו מספיק בדיקות בבתי אבות, והתחרות על אמצעי המגן הייתה עזה.
הממשלה אינה היחידה הנושאת באחריות. כמה מרכיבים חיוניים במערכת לא פעלו, כמו למשל החברה שהייתה אחראית לביצוע הבדיקות. כאשר מערכות כושלות, חובתה של הממשלה לתקן אותן; כאשר ברור שיש לנקוט באמצעים דרסטיים, חובתם של השרים לעשות זאת. בריטניה עדיין משלמת את התוצאות של כל המחדלים הללו, כפי שניתן לראות בבירור מחוסר היכולת לחזור ללימודים – על כל המשתמע מכך מבחינת היכולת לפתוח את המשק.
המחדלים הללו תבעו קורבנות רבים, ובהם אמון הציבור. בריטניה נכנסה למשבר עם תחושה חזקה של אחדות ורצון טוב כלפי הממשלה. כיום הדעה של הציבור הבריטי על ניהול המשבר בידי ממשלתו היא הגרועה ביותר ב-22 מדינות בהן נערכו סקרים בנושא, למעט מקסיקו. הדבר משקף את המשגים של הממשלה ואת צביעותה – כאשר יועצו הראשי של ג'ונסון, דומיניק קאמינז, הפר את ההוראות ונותר בתפקידו. אובדן האמון הופך את ניהול המשבר לקשה בהרבה.
אקונומיסט טוען, כי המסקנה המכאיבה היא שלבריטניה אין הממשלה המתאימה לטיפול במגיפה, ושבוריס ג'ונסון איננו ראש הממשלה המתאים. לאחר שנבחר בדצמבר שעבר בסיסמה "לסיים את הברקזיט", הוא לא הקדיש לקורונה את תשומת הלב הדרושה. השרים נבחרו על בסיס האידיאולוגיות שלהם, בעוד מועמדים מוכשרים בעלי דעות "לא נכונות" נשארו בחוץ. ג'ונסון זכה בתפקיד משום שהוא מנהל קמפיין מבריק ובדרן כריזמטי, שהמפלגה השמרנית התאהבה בו. כדי לנצח את הקורונה יש צורך בתשומת לב לפרטים, עקביות ויכולת ניהול – אך אלו לא המעלות של ג'ונסון. הנה לקח למצביעים: כאשר אתם בוחרים איש או מפלגה, שימו לב גם ליכולת הניהול היום-יומית.
