השופטת: הרשמת הבכירה זהבית אלדר, בית משפט השלום בפתח תקוה

המועד: יום שלישי, 9.6.2020, שעה 13:15

הנושא: תביעות קטנות

אדם קנה לבתו מכשיר פלאפון, הוא נפגע ממים וכעת האיש תובע פיצוי מהחברה המשווקת. "אני קראתי את כתב התביעה ואת כתב ההגנה", אומרת לו הרשמת הבכירה זהבית אלדר. "אני כותבת שאתה חוזר על מה שטענת בכתב התביעה. אדוני רוצה להציג את עיקרי הדברים? אתה יכול". אלדר ערה לפרטים, מבררת היכן המכשיר כעת ופונה לנציג הנתבעת: "אתם טוענים שנזקי מים וקורוזיה אינם במסדררת האחריות. תוכל להרחיב. אין מחלוקת: הוא בא והודה שמים שניתנו מהבריכה פגעו במכשיר. אנחנו לא במחלוקת עובדתית, כפי שאני מבינה מכתבי הטענות". נציג החברה טוען שדווקא יש מחלוקת כזו ואלדר מעיינת שוב בתיק."האם אתם מציגים שהמכשיר מאפשר שהות של עד מטר במים למשך חצי שעה?". נציג התובעת מאשר, אך טוען שאין המדובר בעמידות למים. אלדר מבקשת מהתובע להציג לה את דוח המעבדה; "אתה יכול להתקרב, רק עם המסיכה". כאשר השניים מתחילים להתווכח, היא משקיטה אותם מיד: "חברים, רק רגע. אתם יכולים לשבת". ואלדר פונה לנתבע: "נכון שכשדיברת הוא לא הפריע לך? תן לו. בואו נשמור על אווירה טובה, בסדר?". כעת ניתן להתקדם. "אני יכולה ברשותכם לנסות לנהל דיון מחוץ לפרוטוקול כדי לנסות להגיע להסכמה? ניתנו כמה פסקי דין בסוגיה הזאת של נזקי מים וקורוזיה בתקופת האחריות. הטענה שלהם לשימוש רשלני לא עולה בקנה אחד עם תקנות הגנת הצרכן ועם ההצהרות שלכם כשאתם מוכרים את המכשיר. כשאומרים לקונה שהמכשיר עמיד למים, השימוש שהוא עשה לא רשלני אלא עומד בתנאי המכירה שלכם. יש כבר פסיקה בדיוק על זה. "גם כשאני הולכת לחוק המכר, אני יכולה להתבסס על טענה של אי-התאמה. כשאני קונה מכשיר ואומרים לי שהוא עמיד למים, ואז כשניתזים עליו מים אומרים לי שזה לא השימוש לפי התנאים - גם אז יש עילה לביטול והחזרה. אז במישור המשפטי הטענות של אדוני לא יכולות לעמוד. לכן אני חושבת שכדאי להגיע לפשרה". אלדר מכניסה לפרוטוקול את תמצית הדברים. נציג הנתבעת מבקש להתייחס, אך אלדר אינה מניחה לו: "אין צורך. יש לנו עוד תיקים ואדוני יודע שהזמן שמוקצה בתביעות קטנות אינו ארוך". לכן היא שולחת אותם לשוחח בחוץ.

"פה זה בירור מהיר ויעיל"

כעת נכנסים הצדדים בשני סכסוכי שכנים, בהם התובע הוא אחד. במקרה הראשון הוא טוען, כי הנתבעים הציבו שירותים כימיים בחצרו. "תסביר לי בבקשה את התביעה שלך", אומרת לו אלדר. "זה נורא קשה להבין עם המסיכה, אז אם אפשר להקפיד על השקט. כתבת נורא בקצרה ואני קצת התקשיתי להבין מה הסעד שאתה מבקש". התובע מדבר ואלדר מקפידה שהנתבע לא יפריע: "אני רואה שאתה ככה [בתנועה של מאוד רוצה לדבר]. כשהוא יסיים לדבר, אני אתן לך להגיד כל מה שאתה רוצה, בסדר?". אבל בעצם אין צורך בכך, כי אלדר מסבירה לתובע: "מהתביעה הבנתי שאדוני עותר לסילוק יד של משהו, וזה לא בסמכות של בית משפט לתביעות קטנות. הוא הוקם למטרות צרכניות ולא לתביעות מהסוג הזה. פה זה בירור מהיר ויעיל. עכשיו אני שומעת ממך שהם פינו את השירותים הכימיים, כלומר: הסעד העיקרי כבר מוצה. ככל שאתה טוען לנזקים שנגרמו לך בשל הצבת השירותים, אתה צריך להגיש תביעה מסודרת על הנזקים עם חוות דעת על גובה הנזקים. "אתה מדבר מדם ליבך, וזה מבחינתך מטרד שהיה שם ואני לא מקלה ראש בכך. ככל שיש לך טענות על נזקים, אתה יכול לפנות לשמאי ולכל מומחה מתאים ולהגיש תביעה מסודרת. התביעה שלך כרגע, אני לא יכולה לעזור לך. רגע, בית משפט מדבר, אני לא הפרעתי לך. אם התביעה היא כספית - אתה צריך להביא חוות דעת מומחה ויכול להגיש תביעה חדשה. אם הנזקים הם עד 34,000 שקל - אתה יכול להגיש תביעה קטנה. או שאתה יכול להגיש לבית משפט שלום בסדר דין מהיר". אלדר מכניסה את עיקרי הדברים לפרוטוקול והתובע שואל מדוע לא אמרו לו את זה כאשר הגיש את התביעה. אלדר נשארת סבלנית: "בית המשפט מפנה את התובע לכך שהוא הגדיר את התביעה שלו כתביעה כספית לתשלום של 34,000 שקל". היא מאפשרת לשכנים להגיב בקצרה ושומרת על אווירה טובה - לא מובן מאליו בסכסוך יצרי שכזה. אלדר נותנת גם לנציג עמידר - בעלת הבניין - להגיב, למרות שלמעשה אין צורך; אבל הוא הרי טרח והתכונן. כאשר התובע מנסה להתערב, אלדר דבקה בקו שלה: "הוא לא הפריע לך, נכון? אנחנו רוצים לשמור על אווירה טובה ותרבות דיון. גם כשיש מחלוקות, נפתור אותן". אלדר מכתיבה במקום פסק דין וכצפוי דוחה את התביעה. אחד מנציגי עמידר מתקרב לדוכן, אך אלדר מעירה בחביבותה הקבועה: "אנחנו מאוד מקפידים, זה הבריאות של כולנו". התובע מבקש החזר אגרה, ואלדר פותחת מחדש את פסק הדין כדי להבהיר מדוע איננה נענית לבקשה: "התובע הוא שהגדיר את תביעתו כתביעה כספית, התקיים דיון, כל הצדדים התייצבו ולא מתקיים טעם מיוחד להשבת האגרה, מה עוד שבמסגרת תביעה קטנה אין החזר אגרה".

"למה לא להוריד אותן?"

התביעה השנייה שלו היא, שאותם שכנים התקינו בחצר מצלמות המכוונות לתוך דירתו. אלדר יורדת לפרטים: "איפה הם התקינו אותן? הם התקינו את זה מחוץ לבית? זה עדיין שם? ואתה רוצה שיורידו אותן? אז אנחנו שוב עם צו עשה". אלדר אומרת שהיא יכולה לסייע להם, "בגלל שאתם כבר פה ועם תיק שלא מתאים לתביעה קטנה ולפי החוק הוא לא יכול להיות בתביעה קטנה". התובע מרים את קולו ושוב תוהה מדוע לא נאמר לו מראש שאינו יכול לתבוע. אלדר שומרת על קור רוח: "התביעה שלך מוגדרת כתביעה כספית של 5,000 שקל, ולכן היא נקלטה במזכירות. אם היית כותב צו עשה - לא היו קולטים אותה. אפשר לגשת לייעוץ משפטי לפני שמגישים תביעה. אבל אם אתם כבר פה, אני אנסה לעזור לכם". מתברר שהמצלמות אינן פועלות, ואלדר "שואלת שאלת תם: למה לא להוריד אותן? זה מרתיע גנבים? אולי תסובב. "אני באמת רוצה לעזור לכם, כבר הגעתם לפה. תאמינו לי שאני יכולה לתת החלטה שזה לא בסמכותי. אתם מוכנים לסובב את המצלמה באופן שהיא לא תהיה בכלל לכיוון שלו?". אבל התובע בכלל לא רוצה לקיים דיון ואלדר מוותרת. היא מכניסה לפרוטוקול ש"בית המשפט ניסה להביא את הצדדים להסכמות על-מנת שיוכלו לחיות בשלום ורעות, אולם התובע ביקש כי הדיון יופסק מאחר שבית המשפט אינו מוסמך ליתן צו עשה, ולדבריו יפנה לבית משפט מוסמך בבקשה מתאימה". בפסק דין קצרצר היא מוחקת את התביעה ללא צו להוצאות, ומסבירה שוב לתובע מדוע תביעתו נקלטה מלכתחילה. כעת חוזרים הצדדים מן התיק הראשון ומבשרים שהגיעו להסכמה, לפיה התובע יקבל מכשיר זהה חדש. "בית המשפט מברך את הצדדים על שהצליחו לסיים את המחלוקת בדרכי נועם", כותבת אלדר בפסק הדין, וגם מקפידה לציין שהתובע מסר בו במקום את המכשיר הישן לנציג הנתבעת. הלה מבקש להבין מדוע לא ניתן לקבוע באחריות הגבלה כזו על נזקי מים. אלדר מבהירה מיד שתדבר רק עם שניהם, ומסבירה שמדובר בהוראות בחוק הגנת הצרכן שלא ניתן להתנות עליהן.

השורה התחתונה: מפתיע היה לראות ביומן בית המשפט שלכל תיק הוקצבו רק 15 דקות, אך אלדר כמעט ואינה חורגת ממסגרת זמן זו. היא בקיאה היטב בפרטים, יודעת מה נקודות התורפה ואף מצליחה לחתוך במהירות וביעילות. כל זה לא בא על חשבון סבלנותה וחביבותה הטבעיות, המסייעות לנהל את הדיונים ברוח טובה שאינה מובנת מאליה בתביעות קטנות.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.