חריגה מסמכות של הנציב רוזן

לאחרונה נתן נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט (בדימ.) דוד רוזן, החלטה, תוך חריגה מסמכותו. יתר-על-כן, קיים חשש ממשי שהיא נגועה במשוא פנים לטובת ידידו, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. במה דברים אמורים? פלוני הגיש תלונה לרוזן כנגד סגירת תיק החקירה הפלילית נגד מנדלבליט. רוזן דחה את התלונה ואף נדרש ביוזמתו לשאלת עילת הסגירה של התיק. וכך אומר רוזן - "בצד זאת, במהלך בירור התלונה התעוררה סוגיה נוספת, שאף אותה מצאתי לברר, ועניינה - החלטת הפרקליטות בדבר עילת הסגירה של התיק בעניינו של ד"ר מנדלבליט ותיעודה ברישום המשטרתי". הפרקליטות סגרה את התיק בזמנו בלי לציין את עילת הסגירה במחשב המשטרתי. בעקבות עתירה לבית המשפט העליון נגד מינויו של מנדלבליט, קבע ביהמ"ש העליון שהתנהגותו בפרשת הרפז הייתה חוקית. בעקבות פסק הדין ביקשו פרקליטיו של מנדלבליט לסגור את התיק בעילה של העדר אשמה. עילה זאת מטהרת את החשוד מכל אשמה בניגוד לעילות סגירה אחרות כמו העדר ראיות. למרות שהפרקליטות הייתה בדעה שבעקבות פסק הדין יש מקום לסגור את התיק בעילה של העדר אשמה, היא נמנעה מלעשות כן, בגלל חשש לניגוד עניינים. הטענה הייתה שנוכח העובדה שמנדלבליט הוא היועץ המשפטי לממשלה וכל עובדי הפרקליטות כפופים לו, סגירת התיק נגדו בעילה של העדר אשמה מכניסה אותם למצב של ניגוד עניינים, ומחשידה אותם במשוא פנים לטובתו. לכן עדיף להמתין עד לפרישתו של מנדלבליט מהתפקיד. רוזן מצא שהתנהלות זאת לקויה ופגומה. האמת היא שהתנהלותו של רוזן עצמו לקויה. סעיף 16א לחוק נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות קובע - הנציב לא יברר תלונה אם מתקיים לגביה אחד מאלה: (6 א') התלונה נוגעת להפעלת שיקול דעת משפטי; התעוררה שאלה אם התלונה נוגעת להפעלת שיקול דעת משפטי, תועבר השאלה להכרעת היועץ המשפטי לממשלה, והנציב ישהה את בירור התלונה עד להכרעה בשאלה האמורה; הכריע היועץ המשפטי לממשלה כי התלונה נוגעת להפעלת שיקול דעת משפטי, יופסק בירור התלונה; לעניין זה, "שיקול דעת משפטי" - לרבות שיקול דעת בקבלת החלטות בנוגע לאופן ניהול הליכים והכנתם"; הנה-כי-כן, השאלה באיזו עילה לסגור את התיק היא שאלה שבשיקול דעת מקצועי של הפרקליטות ואינה נושא לביקורת של הנציב. על העובדה שהפרקליטות הפעילה שיקול דעת תעיד החלטת הנציב עצמו - "החלטת פרקליט המדינה שלא להחליט, ניתנה בכובד ראש, לאחר סדרת דיונים בהשתתפות גורמים בכירים, ביניהם משנים ליועץ המשפטי לממשלה ומשנים לפרקליט המדינה. יש בהחלטה זו כדי להצביע וללמד על עצמאותה המקצועית של פרקליטות המדינה והעומד בראשה (ס' 74 להחלטה)". נשאלת אם-כך השאלה: מנין לקח לעצמו את הסמכות להתערב בהחלטה ולקבוע שהיא הייתה פגומה? חשוב לציין שתלונות דומות של מתלוננים שמשיגים על עילת הסגירה בעניינם נדחות על-ידי הנציבות בטענה של חוסר סמכות. והנה דווקא כאן החליט רוזן אחרת. אין מנוס מהמסקנה שהדבר נובע מקשרי הידידות בינן השניים. רוזן מציין בפתח ההחלטה שהוא מכר ותיק של מנדלבליט ויש בכך כדי להשפיע על החלטתו, אולם הוא אנוס להחליט בעניינו כי הוא היחיד שמוסמך לכך. בכל מה שקשור לעילת הסגירה של התיק לא רק זה שלא היה אנוס, אלא היה מנוע מלהחליט. הוא חרג מסמכותו וקיים חשש ממשי שרצה לטהר את מנדלבליט בגלל הקשרים ביניהם.