בדרך כלל אנו מטיפים לא להיות לבד. תחושה של בדידות מסוכנת, ויש לשאוף להחלץ ממנה בדחיפות. אלא שבאה עלינו מכת הקורונה, מין שד שלא נראה, אך מורגש היטב, ומאיים על חיינו, לא פחות ולא יותר, ובשביל להישמר, גוזר עלינו לא לפגוש את יקירינו, לא להתחבק, לא לגעת, לחיות במרחק. אלו גזירות בלתי נסבלות, אך לא לעד... זאת ממש גזירה משמים..
אבל, חברים יקרים, בדידות היא לא כמו להיות לבד. אתה יכול לבחור להיות לבד ולחיות באושר בלי הרבה קשר עם אנשים אחרים. בדידות, לעומת זאת, היא כשאתה לא מרגיש חלק מהעולם. אף שאתה מוקף בהמון אנשים, בתחושה הפנימית אתה לבד.
בידוד לעומת זאת, מחייב אותנו להתבודד פיסית. הבידוד הוא חיצוני, הוא לא בלב. אנו יודעים כמה אנו נאהבים, רצויים. הבידוד זו גזירה שבאה מבחוץ, ככה, נפלה עלינו.
ידוע לנו גם, שלאנשים מבוגרים, הבידוד עלול לגרום לתחושה של בדידות שמתעצמת בגלל בעיות ניידות, מחסור בכסף, נכות או מצב בריאותי לקוי. חגים ושבתות אף הם מעצימים את תחושת הבדידות.
איך מתמודדים נכון עם גזירת הבידוד?
ראשית אל תרשו לעצמיכם להיסחף לתחושה של חרדה ודיכאון. חשוב לזהות את הסימנים לתחושת הבדידות. כשמתחילים סימנים של חרדה, נדודי שינה, דיכאון מתמשך, איבוד תיאבון, חוסר חשק לצאת המיטה... אל תשארו בתחושה הזאת!
דעו שהנגיף הנוראי הזה הוא זמני. היו מלאי תקווה, בקרוב זה יגמר... כל המכונים בארץ ובעולם עובדים בפיתוח תרופות וחיסון, ומקווים שעד מהרה הראש היהודי יפתח את התרופה והחיסון. בינתיים, נסו להיות עסוקים. דברו בנייד עם יקיריכם, השמעו להנחיות, אפשר להפגש עם משפחה וחברים בריחוק. עטו מסיכה, שימרו על הגיינה.
ויש לי עוד טיפ... אם אתם מרגישים בודדים, בשום פנים ואופן אל תשארו במיטה... צאו מהבית... אל תשכחו מסיכה, צא לקניות אחת ליומיים, לירקן, לקצב... תהיו בקשר עם יקיריכם.. דיכאון הוא מצב נפוץ, שמתפתח מתחושה של בדידות. אל תזניח. במידת הצורך, אם אתם זקוקים לעזרה, אל תהססו, אני והשירות הסוציאלי כאן בשבילכם לכל עניין וקושי.
