הכרזתו של ביבי נתניהו ב-26 במאי בעצם ימי הקורונה תיכנס לפנתיאון של מדינת ישראל: "קיבלנו היום בשורה מאוד משמחת. קודם כל, אנחנו רוצים לעזור לכלכלה - לבעלי העסקים ולעצמאים שמייחלים לרגע הזה. שנית, אנחנו רוצים להקל על החיים שלכם, לאפשר לכם לצאת להתאוורר... תעשו חיים, אבל אנחנו גם עוקבים אחרי ההתפתחויות... מקווה שלא נצטרך לשנות ההנחיות". אין כמו משפטים ספורים אלה כדי להציג את המנגנון המחשבתי של ראש הממשלה. בלא שיכיר או יבין כיצד הקורונה מתנהגת, הוא התיר את הרסן והלשון בהזדמנות הראשונה שנראתה לו מתאימה לשמר את הדימוי של מי שקשוב לרחשי הלב של הציבור ומוכן להטיב עם העם, בלשונו של מנחם בגין.
וכהרגלו, הוא גם אץ רץ לספר על ההישג לקברניטים אחרים בעולם ולעוץ להם רעיונות כיצד עושים זאת נכון. "הייתה לי שיחה מצויינת עם נשיא ברזיל. הצעתי לו שיתוף פעולה עם התעשיות בברזיל בייצור ציוד רפואי הדרוש להתמודדות עם הקורונה, ובנוסף לקיים שיח מקצועי בין צוותי המומחים של המדינות, על-מנת להעביר את הניסיון המצטבר של ישראל בהתמודדות עם הנגיף". הנשיא בולסונרו חשב באותו מועד כי הוא יודע יותר טוב מה צריך לעשות והתוצאה היום שברזיל מככבת בקדמת המדינות הנגועות במגיפה.
למרבה הצער זה קרה גם ישראל וביבי הקדים להתרברב. מנהיגי העולם למדו בדרך הקשה כי היחידה שלא מתרשמת מספינים ותקשורת היא הקורונה הבלתי נגישה והבלתי נראית. אחרי ארבעה חודשים היא לא רק שלא נעלמה מחיינו אלא אחרי שעשינו חיים לפי ההיתר של ביבי, היא הרימה ראש גדול והכתה בנו שוב, והפעם חזק יותר. הסטארט-אפ ניישן של ביבי נתפסה עם המכנסיים מטה כי במקום שיוביל עשייה מואצת להתכונן לגל הצפוי הבא של המגיפה, ביבי הקדיש כנראה זמן ומחשבה כיצד ליישם את העניין עליו שקד בשנים האחרונות, סיפוח השטחים. מן הסתם לא צפה כי הקורונה תשתלט על סדר היום וממדינת איגרא רמא של מדינות ירוקות ישראל תתדרדר לשורת המדינות האדומות ותנותק מקשר עם העולם.
חוסר שליטה על אירועים היא אחד הפחדים הגדולים של מנהיגים מסוגו של נתניהו. יום אחד הם מגלים כי האחיזה בהגה רפויה והתנועה לא יציבה ומזגזגת בין הנתיבים. רק מסיבה זו הוא החליט לחלק כסף לכל אחד בלא כל הגיון ושיקול כלכלי בסיסיים. האם הוא באמת מאמין כי 750 או 3,000 שקל חד-פעמיים יניעו את גלגלי המשק כאשר במקביל סוגרים ענפים שלמים? המחשבה שבעזרת מאות שקלים ניתן לשנות מציאות מורכבת היא לא רק פשטנית, מפני שכבר חולקו לנו 500 שקל בימי קורונה הראשונים, אלא לא יעילה ולא מועילה. ששת המיליארדים לכיסנו מצטרפים לגרעון תקציבי מפלצתי שאת ממדיו ביבי מסתיר מאזרחי ישראל כדי שלא נדע ולא נבין את גודלו של החשבון שנצטרך לשלם בעתיד הלא רחוק. לשפוך כסף כאילו אין את המחר היא כאחת מאותן החלטות שמנהיגים במדינות מסוימות מקבלים כדי לשרת בראש וראשונה מטרה מידית: לעטות מגן על עצמם בכדי להרחיק את ההמונים הזועקים והזועמים.
הטעויות שבדרך
לאורך שנות שלטונו הרבות עמל ביבי לבנות את התדמית שישראל והוא חד הם. הוא הקול המוביל פנימה וקולה בתפוצות העולם. אומנם לא שמש העמים כמו סטלין או השליט האל כמו קים ג'ונג און אבל בנו בכורו, למשל, מאמין כי לפני אביו גידלו כאן רק תפוזים. רבים מאוד בישראל נישבו בנרטיב הזה ומבחינתם הוא מלך ישראל, קינג ביבי, שהכל נעשה בדברו ולכן הכל מותר לו גם אם הוא טועה. הלך חשיבה כזה במדינה דמוקרטית הוא נושא למחקר מעמיק אלא שמקוצר היריעה כאן אני מבקש לעמוד כיצד חשיבה זו באה לידי ביטוי מעשי במישור הפוליטי, כיוון שבישראל בעיות הכלכלה והבריאות ניצבות היום בראש דאגותינו אבל אין עליהן בלא הפוליטיקה שאת ציפורניה החדות היא נועצת גם בימים קשים אלה.
אני מבקש להתמקד בשלוש החלטות קרובות בזמן אותן אנו חווים בימים אלה. הראשונה היא החלטתו של ביבי לאחר בחירות 2015 לקבוע בהסכם הקואליציוני שהוא יחזיק בכל הסמכויות בענף התקשורת. לא היה כדבר הזה בישראל וכמובן בשום במדינה מערבית מתוקנת. המעורבות הזו תביא עליו את כתבי האישום והעמדתו לדין בתיקי 2000 ו-4000. דווקא הוא שיודע מה זו תקשורת כשל במבחן כאשר רצה לנווט את תכניה לטובתו. בעתיד אולי נלמד גם ממנו כיצד הגיע לתובנה כי הוא צריך לדאוג באופן אישי לפרסום חיובי עליו ועל משפחתו בידיעות אחרונות ובאתר וואלה למרות שצריך היה להבין כי בעידן של עליית משקלן של הרשתות החברתיות והשפעתן על דעת הקהל, כלי תקשורת כזה או אחר הוא לכל היותר עוד שחקן במגרש צפוף והשפעתו מוגבלת. במדינה מערבית חופשית מעורבות אישית ישירה על אמצעי תקשורת כמעט ולא קיימת וגם שופרי שלטון מובהקים הם עולם נכחד ומשענת קנה רצוץ. כשל תודעתי זה היה בעוכריו של ביבי.
ההחלטה השנייה הייתה סירובו חסר התקדים לפנות את מקומו לאחר הבחירות באפריל 2019 ואז גרירת המדינה לבחירות נוספות בספטמבר ואחר כך במארס 2020 למרות שלא זכה באף אחת מהן ברוב להקים ממשלה בראשותו. המחוקק לא העלה בדעתו כי יבוא יום ומרכיב ממשלה יסרב להחזיר את המנדט לאחר שכשל במשימתו. את הלקונה הזו ביבי ניצל כדי לכפות פעמיים בחירות חוזרות בלא כל התחשבות במיליארדי השקלים הכרוכים בכך. ראש ממשלה הרואה את האינטרסים הלאומיים לפני האינטרסים האישיים שלו לא היה מוליך את ישראל להרפתקאות אלו. המצב הכאוטי לתוכו שיקע את המדינה היה נמנע אילו הליכוד היה מציב מועמד אחר שהיה מתקבל על דעת השותפים הפוליטיים וזוכה באהדה ציבורית. הנהגה מלוכדת כזו הייתה זוכה בגיבוי ציבורי רחב כאשר הקורונה פשטה על הארץ.
הפילוג חי ובועט
במקום זאת קיבלנו בשעת חירום שלא הייתה כמותה החלטה שלישית על הקמת ממשלה מפלצתית בגודלה שהבהירה שוב כי ביבי חי בעולם בו הנחת העבודה שלו היא שהכלבים נובחים והשיירה עוברת. החלטתו להקים ממשלה עם שרים, סגני שרים ועם פונקציות חלולות וריקות מתוכן בעלויות ללא חשבון, הייתה יריקה חצופה בפרצופם של אזרחי המדינה. ממשלה זו שהיא פרי ידיו שלא לתפארת, שיקפה את אותו הלך מחשבה שהפעיל בתחום התקשורת, קרי, רצון להמשיך לשלוט ויהיה המחיר אשר יהיה. האם יש צורך להזכיר לו כי צ'רצ'יל ניהל את מלחמת העולם השנייה עם ממשלת אחדות בת... שמונה שרים?!
כצפוי, ממשלה זו מתקשה לקבל החלטות ובמצב החרום הנוכחי זה כרוך כנראה גם במחיר חיי אדם. במקום להקים מערך ייעודי לקבלת החלטות אופרטיביות שייאבק ביעילות בקורונה ממשיך ביבי להחזיק במושכות כדי שהשליטה תישאר בידיו. ובנסיבות כאלה לחשוב על ממשלה של 36 שרים וסגני שרים שתקבל החלטות מושכלות ומלומדות בזמן אמת היא משאת נפש בלתי מושגת גם כי האמון הבסיסי בין מרכיבי הממשלה הוא בערבון מוגבל מאד. באווירה זו הציבור הנאבק על קיומו מאבד את אמונו בהנהגה ולא רואה אותה שותפה למכאוביו ולמאבק. ביבי מעולם לא הצטיין בהפגנת דוגמה אישית וגם בימים טרופים אלה הוכיח זאת כאשר עמד על החזרי מיסים של מיליון שקל.
המצעד הזה של טעויות בשיקולי דעת ובהתנהלות בעייתית שהביאו אותו לאולם בית המשפט ולהפגנות רחוב המוניות נגד ממשלתו בכלל ונגדו אישית בפרט, היא השתקפות של שבר עמוק מאוד בחברה הישראלית. צריך לומר ללא כחל וסרק: השסעים הקשים של ימי אוסלו או ההינתקות וקודם לכן של ימי מנחם בגין, היו על-רקע של מדיניות עם גוונים אידיאולוגים. היום הפילוג החמור הוא על אישיותו ומנהיגותו של ביבי נתניהו. לראשונה האיש הוא המוקד ולא הנושאים המטרידים את אזרחי המדינה והיא נדונה למתח פנימי מתמשך אם הוא לא יפנים זאת.
