X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
זמיר. תזכורת מימי מנחם בגין [צילום: איציק וולף]
אמון גבוה מבכנסת [צילום: הרשות השופטת]
הביקורת על בג"ץ, שבמקרים רבים איננה מכבדת ועניינית, איננה נכונה מבחינה עובדתית הנסיונות לפגוע בבית המשפט מאיימים גם על שלטון החוק, על הזכויות של כל אדם, על המינהל התקין ועל טוהר המידות בשלטון פרק מתוך הספר "שופטים על משפט" בסדרת האוניברסיטה המשודרת, בהוצאת מודן ומשרד הביטחון
▪  ▪  ▪

האפשרות שבג"ץ יפסול חוק, גם אם זה קורה לעיתים רחוקות, קוממה עליו חלק מן האישים בממסד הפוליטי, אשר פתחו בהתקפות על בג"ץ בלשון שנעשתה בוטה יותר ויותר. אומנם גם קודם לכן הושמעה ביקורת על פסקי דין של בג"ץ, אך בדרך כלל הייתה הביקורת נקודתית, עניינית ומכובדת.
ניסיונות לפגוע בבג"ץ עצמו נבלמו כבר בשלב מוקדם, עוד בתוך הממסד השלטוני. לדוגמה, בשנת 1979 פסק בג"ץ, כי אסור להפקיע קרקע פרטית של פלשתינים ביהודה ובשומרון לצורך הקמת התנחלות של ישראלים. בהתאם לכך קבע בג"ץ, כי הקמת ההתנחלות באלון מורה הייתה בלתי חוקית ויש לפנותה ממקומה. פסק הדין התקבל כמכה קשה לממשלת הליכוד, שדגלה במדיניות של התנחלות ביהודה ובשומרון, שכן במבט ראשון נראָה שפסק הדין ימנע את המשך ההתנחלות.
הידיעה על פסק הדין הגיעה, מיד לאחר ששודרה ברדיו, אל חדר הישיבות של הממשלה, שבו המתינו השרים לכניסתו של ראש הממשלה, מנחם בגין. היא הסעירה את חברי הממשלה, והיו שרים שצעקו, כי בג"ץ חצה את הקו האדום, וכי הממשלה תסרב, זו הפעם הראשונה, לקיים את פסק הדין. ואז נכנס ראש הממשלה לחדר הישיבות, ולאחר ששמע את הדברים דפק על השולחן ואמר בלשון נחרצת, כי לא יעלה על הדעת שהממשלה לא תקיים פסק דין של בית המשפט. די היה בכך לשכך את הסערה. וכמובן, אלון מורה פונתה ממקומה והועברה למקום אחר, שלא חייב תפיסת קרקע פרטית.
אלא שמאז חל שינוי עצום בביקורת על בג"ץ מצד גורמים בשלטון. היא חדלה לא פעם להיות עניינית ומכובדת. עוצמת הביקורת, הן מבחינת הסגנון והן מבחינת התוכן, מעידה, כי ערכי היסוד של חברה דמוקרטית נחלשו אצל חלק מאנשי השלטון, גם בממשלה וגם בכנסת, ופינו את מקומם לשיקולים אחרים. בין היתר הם אינם מבינים את חשיבות תפקידו של בית המשפט כשומר שלטון החוק, שבלעדיו ייפרץ הסכר המונע שרירות על חשבון זכויות אדם ובולם שחיתות על חשבון הציבור.
הניסיונות להחליש את בג"ץ תכפו והתעצמו, ובמקביל נעשו ניסיונות להחליש את היועץ המשפטי לממשלה, כנראה מאותן סיבות. מה לא אמרו על בג"ץ? קודם כל הפיצו עליו שקרים, שרבים התחילו לראות בהם אמת, ועל השקרים התווספו גידופים. אמרו על בג"ץ שהוא פוגע בדמוקרטיה; שהוא משליט דיקטטורה של שלטון החוק; שהוא שמאלני, בעצם סניף של מרצ; ושהוא אף מושיט יד לאויבי ישראל, ולכן צריך לעלות עליו עם דחפור. אולם למרות כל זאת יש לזכור, כי בכל משאלי דעת הקהל נמצא, כי רמת אמון הציבור בבג"ץ גבוהה בהשוואה לבתי משפט במדינות אחרות, וגבוהה בהרבה מרמת אמון הציבור בכנסת, בממשלה ובמפלגות.
מכל מקום, ואף שיש להצטער על לשון הגידופים, אין להתעלם מן הביקורת העניינית. הביקורת העניינית על בג"ץ מתמקדת בעיקר בשתי טענות. האחת נגד התערבותו בחוקי הכנסת; והאחרת, נגד התערבותו בהחלטות הממשלה. האם יש ממש בטענות אלה?


פסילת חוק היא מימוש החוק
מימוש החלטת הכנסת [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

הניסיון האנושי, ובמיוחד הניסיון של העם היהודי, מלמד כי הרוב עלול לנצל את כוחו לרעה ולגרום עוול נורא. לכן, מדינות דמוקרטיות נוהגות בדרך כלל להגביל את כוח הרוב באמצעות חוקה, ולהסמיך את בית המשפט לפסול חוקים הסותרים את הוראות החוקה. הדבר ברור: בית המשפט אינו יכול להישאר חסר אונים לנוכח חוק הקובע, למשל, כי הבחירות לבית הנבחרים יידחו לתקופה של עשר שנים, או לנוכח חוק השולל את זכות הבחירה מאזרחים בני דת או לאום מסוימים

הטענה הראשונה היא שפסילת חוק על-ידי בית המשפט נוגדת את עקרונות הדמוקרטיה. מדוע? לפי הטענה, הדמוקרטיה היא שלטון הרוב, וכאשר הרוב מחוקק חוק, באמצעות נציגיו בכנסת, אסור לקבוצת שופטים, אשר לא נבחרו על-ידי הציבור, לסכל את רצון הרוב. אך טענה זו, לכאורה בשם הדמוקרטיה, מגלה חוסר הבנה בדמוקרטיה. שהרי כיום מקובל בעולם שדמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב, אלא שיטה שנועדה לממש את מטרתה העיקרית של המדינה, והיא הגנה על הזכויות והרווחה של כל אדם וכל קבוצה, לרבות קבוצות מיעוט.
הניסיון האנושי, ובמיוחד הניסיון של העם היהודי, מלמד כי הרוב עלול לנצל את כוחו לרעה ולגרום עוול נורא. לכן, מדינות דמוקרטיות נוהגות בדרך כלל להגביל את כוח הרוב באמצעות חוקה, ולהסמיך את בית המשפט לפסול חוקים הסותרים את הוראות החוקה. הדבר ברור: בית המשפט אינו יכול להישאר חסר אונים לנוכח חוק הקובע, למשל, כי הבחירות לבית הנבחרים יידחו לתקופה של עשר שנים, או לנוכח חוק השולל את זכות הבחירה מאזרחים בני דת או לאום מסוימים. אכן, במדינות דמוקרטיות ברור, כי לחברי בית הנבחרים, גם אם הם מייצגים רוב בעם, אין ייפוי כוח לחוקק חוקים כאלה.
מדינת ישראל הצטרפה למדינות אלה באיחור רב, באמצעות חוקי היסוד משנת 1992, הקובעים במפורש, כי אסור לכנסת לפגוע בזכויות אדם בניגוד להוראות שנקבעו בחוקי יסוד אלה. לכן, כאשר בית המשפט בודק אם חוק פוגע בזכויות אדם באופן שמפר את חוקי היסוד, הוא אינו פועל נגד הכנסת, אלא להפך – הוא מקיים את מצוות הכנסת. וזה המצב הראוי בדמוקרטיה.
הטענה השנייה היא שבג"ץ מתערב בעניינים שצריכים להיות באחריות בלעדית של הממשלה. קוראים לכך "אקטיביזם שיפוטי". גם לטענה זו, לדעתי, אין יסוד. בג"ץ הצהיר ואף הוכיח פעמים רבות מספור, כי הוא אינו פועל במקום הממשלה. הוא אינו מפעיל שיקול דעת במקום הממשלה או במקום כל גורם שלטוני אחר, ואינו מתערב בשאלה אם החלטתו של הגורם השלטוני נבונה, יעילה או צודקת. הוא מתערב רק אם ההחלטה מנוגדת לחוק. החוק הוא ייפוי הכוח שהממשלה קיבלה מן הציבור, ותפקידו של בג"ץ הוא לפקח, מטעם הציבור, שהממשלה לא תחרוג מייפוי הכוח. לכן, רובן הגדול של העתירות לבג"ץ נדחות בנימוק שהסמכות להחליט בעניין מוקנית לממשלה, ובג"ץ – תהא הדעה האישית של השופטים אשר תהא – אינו מוכן להחליט במקום הממשלה.

הדוגמה של מתווה הגז
נתניהו בבג"ץ הגז [צילום: גילי יוחנן, פלאש 90]

טענת הממשלה בדבר הנזק העצום שייגרם למדינה אם בג"ץ יבטל חלק כלשהו של מתווה הגז, הייתה מופרכת. חברות הגז השלימו עם פסק הדין, ההוראה הכובלת את ידי הממשלה והכנסת הושמטה, ושדה הגז יפותח על פי המתווה. יתר על כן: פסק הדין של בג"ץ לא זו בלבד שלא גרם כל נזק, אלא להיפך - הוא הביא תועלת רבה לממשלה, לכנסת ולדמוקרטיה

במצב זה ייתכנו שתי טענות נגד פסקי הדין הפוסלים החלטות של הממשלה. טענה אחת היא שבג"ץ טועה (בחלק מן המקרים) כאשר הוא מפרש את החוק באופן הפוסל את החלטת הממשלה. אך ברור שהתפקיד של פירוש החוק, בישראל כמו במדינות אחרות, מוטל על בית המשפט. אין זה מתקבל על הדעת שהממשלה, וכל שר בממשלה, יהיו מוסמכים לפרש את החוק כטוב בעיניהם. מצב כזה יוביל לאנרכיה או לשלטון טוטליטרי. הטענה האפשרית האחרת היא שהממשלה רשאית לפעול גם בניגוד לחוק, ככל שיעלה על דעתה, ללא סייג ורסן. אולם ברור, כי טענה זו לא רק מבטלת את שלטון החוק, אלא גם מפקירה את זכויות האדם, ולמעשה הורסת את הדמוקרטיה.
גם הטענה בדבר נזק שנגרם לאינטרס הציבורי כתוצאה מהתערבות בג"ץ בהחלטות הממשלה – או בדבר פגיעה במשילות, לפי המינוח הרווח לאחרונה – אינה נכונה, לא מבחינה עקרונית ולא מבחינה מעשית. התועלת הצומחת משמירה על שלטון החוק לאורך זמן, עולה ללא ספק על כל נזק שעלול להיגרם בטווח הקצר במקרה מסוים.
דוגמה בולטת לכך מן התקופה האחרונה היא פרשת מתווה הגז. בפרשה זו גיבשה הממשלה, בהסכמה של חברות הגז, מתווה שקבע הסדרים מורכבים בעניין מאגר הגז שהתגלה בים, שעסקו בהפקה, במחיר, בייצוא, במיסוי ועוד. נוסף על כך כלל המתווה סעיף שנקרא "פסקת היציבות", ובו התחייבה הממשלה לא לשנות את ההסדרים שנקבעו במתווה במשך עשר שנים, להתנגד בכנסת לכל הצעת חוק שתבקש לשנות את המתווה, ואם בכל זאת תקבל הכנסת הצעה כזאת – ליזום חוק ממשלתי שיבטל את החוק שהתקבל.
בציבור הושמעה הטענה לפיה מתווה הגז אינו משרת את האינטרס הציבורי, ועתירות אחדות הוגשו לבג"ץ בבקשה לבטל את המתווה. הממשלה הביעה התנגדות עזה לעתירות, ובצעד נדיר ביותר הופיע ראש הממשלה עצמו לפני בג"ץ וביקש שידחה את העתירות. בין היתר טענה הממשלה, כי גם שינוי קטן במתווה יביא לידי הסתלקותן של חברות הגז, וכתוצאה מכך יישאר הגז טמון בקרקע הים, והמדינה תפסיד סכום עתק שהיה יכול לקדם מאוד את הכלכלה והרווחה.
בסופו של דבר דחה בג"ץ כמעט את כל הטענות נגד המתווה, בנימוק ששיקול הדעת בנושאים אלה ניתן לממשלה, ובג"ץ אינו שם את שיקול דעתו במקום זה של הממשלה, בין אם המתווה טוב ובין אם לאו. עם זאת, קיבל בג"ץ טענה אחת נגד המתווה, והיא הטענה נגד פסקת היציבות, שבה הממשלה המכהנת כיום כובלת את ידי הממשלה לעתיד ואת ידי הכנסת שתיבחר בעתיד למשך עשר שנים, גם אם השלטון יתחלף והמדיניות תשתנה. כבילה כזאת נוגדת את העיקרון הדמוקרטי, והיא בלתי חוקית. לכן החליט בג"ץ לבטל פסקה זו, אך נמנע מלהתערב ביתר הוראות המתווה.
על פסק הדין נמתחה ביקורת חריפה מאוד מצד הממסד הפוליטי. הנה, לדוגמה, דברים שכתבה בעניין זה שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד: "שוב הפך בית המשפט העליון את עצמו לזירה שבה מתבררות שאלות פוליטיות ומאקרו-כלכליות מזוקקות“. אך התשובה לביקורת זו היא שבית המשפט לא התערב בשום שאלה פוליטית או מאקרו-כלכלית, אלא רק בשאלה המשפטית אם ממשלה רשאית לכבול את ידי הכנסת שתיבחר בעוד חמש או שמונה שנים.
מכל מקום, כפי שהתברר, טענת הממשלה בדבר הנזק העצום שייגרם למדינה אם בג"ץ יבטל חלק כלשהו של מתווה הגז, הייתה מופרכת. חברות הגז השלימו עם פסק הדין, ההוראה הכובלת את ידי הממשלה והכנסת הושמטה, ושדה הגז יפותח על-פי המתווה. יתר על כן: פסק הדין של בג"ץ לא זו בלבד שלא גרם כל נזק, אלא להפך - הוא הביא תועלת רבה לממשלה, לכנסת ולדמוקרטיה. אילו נרתע בג"ץ ונמנע מלהתערב, היה מתווה הגז נשאר כפי שהוחלט בממשלה, כולל ההוראה בדבר כבילת הממשלה והכנסת. פסק הדין לא פגע במשילות, אלא הגן על הממשלה העתידית, על הכנסת העתידית ועל עקרונות הדמוקרטיה.

החוק אינו מגן על בג"ץ

איום על בג"ץ נמשך. עצם האיום פסול בתכלית, משום שגם אם אין בו כדי להשפיע על השופטים, הוא עלול להיראות בציבור כאילו הוא משפיע עליהם, וכתוצאה מכך לערער את האמון במקצועיות ובניטרליות של בית המשפט. חמור מזה, האיום הוא ממשי ואף עלול להתממש. הוא ממתין, כביכול, לשעת כושר

אך המסע נגד בג"ץ נמשך ללא לאות. הממסד הפוליטי עושה ניסיונות להפעיל השפעה על תפקוד בג"ץ, ואף מעלה חדשים לבקרים הצעות להחלשת בג"ץ. כאלה הן, בין היתר, ההצעות להגדיל את מספר הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים; לשנות את שיטת הבחירה של נשיא בית המשפט העליון; למנוע מארגונים מסוימים את האפשרות להגיש עתירות לבג"ץ; לקבוע שבג"ץ לא יורשה לדון בסוגים מסוימים של עניינים שהממסד הפוליטי מייחס להם חשיבות מיוחדת; ואף לאסור על בג"ץ לפסול חוקים או להסמיך את הכנסת (באמצעות פסקת התגברות) לבטל פסק דין הפוסל חוק, על-ידי רוב פשוט של חברי הכנסת, גם אם החוק פוגע בזכויות אדם ללא כל הצדקה.
עד כה רוב ההצעות האלה נכשלו. אולם האיום על בג"ץ נמשך. עצם האיום פסול בתכלית, משום שגם אם אין בו כדי להשפיע על השופטים, הוא עלול להיראות בציבור כאילו הוא משפיע עליהם, וכתוצאה מכך לערער את האמון במקצועיות ובניטרליות של בית המשפט. חמור מזה, האיום הוא ממשי ואף עלול להתממש. הוא ממתין, כביכול, לשעת כושר.
כידוע, הרשות השופטת היא החלשה מבין רשויות השלטון. בישראל היא חלשה באופן מיוחד. כך הדבר בעיקר משום שבמדינות אחרות בית המשפט, גם אם הוא חשוף לביקורת מצד הממסד הפוליטי, מוגן מפני התנכלות על-ידי חוקה. בישראל, לעומת זאת, אין הוראה בחוקה שתגן על בג"ץ. לכן רוב מזדמן בכנסת – אפילו רוב של שלושה נגד שניים – יכול לקצץ בסמכויותיו של בג"ץ, ובאופן עקרוני אפילו לבטל את קיומו. מתברר, אם כן, שבג"ץ מגן על שלטון החוק - אך החוק אינו מגן על בג"ץ. בג"ץ נתון בסכנה. הסכנה מרחפת לא רק על בג"ץ, אלא על שלטון החוק, על הזכויות של כל אדם, על המינהל התקין ועל טוהר המידות בשלטון.

הכותב כיהן כיועץ המשפטי לממשלה והוא שופט בדימוס של בית המשפט העליון.
תאריך:  15/08/2020   |   עודכן:  15/08/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
האיום הפוליטי איננו רק על בג"ץ
תגובות  [ 16 ] מוצגות  [ 16 ]  כתוב תגובה 
1
כשקוראים מאמר כזה...
מגיב ותיק  |  15/08/20 14:11
2
דיקטטורה שיפוטית - לא דמוקרטי
מועלם יעקב   |  15/08/20 14:18
3
הדובר של החונטה
כבש 44  |  15/08/20 14:22
4
לדברי יצחק זמיר
אלחנן  |  15/08/20 15:22
5
מאמר מקומם ומרתיח
עובד 1  |  15/08/20 16:18
 
- התבלבלת,מי שתפר את השר נאמן
בני בנקר  |  15/08/20 20:10
 
- צודק. זה היה מיכאל בן יאיר
עובד 1  |  16/08/20 01:15
6
בג"צ הוא ילד מזדקן
באום  |  15/08/20 16:43
7
מערכת משפ(ח)טית רקובה מהיסוד ל"ת
אזרחית  |  15/08/20 17:07
8
זמיר צריך לשתוק. דעתו איננה
בני בנקר  |  15/08/20 17:14
9
היה כדאי שהטיפש זמיר יקרא
בני בנקר  |  15/08/20 17:20
10
נפטלין
לא לפייסבוק  |  15/08/20 18:53
11
עוד שמוק שמאלני ל"ת
מטריקס  |  15/08/20 20:28
12
ושוב שופט עליון מגן על החברים
שאול א.  |  15/08/20 23:46
13
אין הנחתום מעיד על עיסתו
רמץ  |  17/08/20 12:33
14
והעיקר
פנחס  |  19/08/20 20:11
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות אקטיביזם שיפוטי
איתמר לוין
וילנר קבעה שברירת המחדל היא לקבל את פרשנות המאסדר להוראותיו    כמה מן השופטים רומזים שיחזרו למצב בו ההכרעה בידי ביהמ"ש
גדעון סער
מסכנה אחת אין ולא תהיה לאיש אפשרות לשמור על הרשות השופטת: מפני עצמה. הסכנה שבכניסת בית המשפט לזירה הפוליטית היא בראש ובראשונה לו עצמו. איפה הימים ששופטי בית המשפט העליון כתבו בפסקי-דינם על הצורך בריסון עצמי בבוא בית המשפט לשקול התערבות בסמכויותיהן של הרשויות האחרות?
איתמר לוין
פסק הדין בו דחה בג"ץ את העתירה נגד פרס ישראל לרב יעקב אריאל, אומר שדעה הלכתית-תורנית המנוגדת לתפיסות הליברליות - היא צורמת ופסולה; הזכות להביע אותה היא רק בשל חופש הביטוי    ענת ברון, אסתר חיות ועופר גרוסקופף סוללים את הדרך לסתימת פיותיהם של רבנים ומתעלמים מכך שהתנ"ך - ולא פסיקת בג"ץ - הוא היסוד להקמת המדינה, כפי שנאמר בהכרזת העצמאות    בנוסף לכך, בג"ץ שוב נוטל לעצמו תפקיד מוסרי-ציבורי - שכלל אינו בסמכותו
דן מרגלית
זה ויכוח חסר תקדים על מהותה ודמותה של מדינת ישראל, אך לפני כן באתי להזהיר מפני שקר המופץ ללא הרף בפי השר לוין    הוא טוען, שאין מדינה בעולם בה בית המשפט העליון מתערב בעבודת הפרלמנט
פרופ' דוד נבון
שני עקרונות יסוד הוריש אהרן ברק לבאים אחריו: לבית המשפט העליון יש תפקיד במהפכה החוקתית והכל שפיט. אלא שבדיקה מעמיקה יותר של החקיקה, ההיסטוריה שלה ובעיקר של ההיגיון שמאחורי טענות אלו, מוביל למסקנה שאין בהן ממש
רשימות נוספות
הביקורת מבטאת ירידת אמון בבתי המשפט  /  איתמר לוין
"יורים חיצים במי שבא לשנות"  /  איתמר לוין
אוחנה: לקיים את הוויכוחים בשיקול דעת ובדרך ארץ  /  איתמר לוין
לא-תאומים בעליון האמריקני  /  איתמר לוין
פסקת ההתגרות  /  עו"ד ראובן דינור
קטן אך מייצג  /  איתמר לוין
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il