אחת השיטות להטעות, בין אם במתכוון או שלא במתכוון, את הציבור הרחב, הינה השימוש הגורף במיליארדים ובאחוזי גרעון, זאת כאשר פקידי אוצר, למ"ס, בנק ישראל או כל גורם אחר, בא לתת לנו תמונת מצב של הכלכלה הישראלית.
נזכרתי בכך כשמנכ"לית האוצר, קרן טרנר, הזהירה במהלך הימים האחרונים את ועדת הכלכלה כי סגר בחגים עלול להעלות את הגרעון בתקציב מ-13.3 אחוזים ל-14.5 אחוזים.
נתונים מפחידים? אז מה הייתם אומרים, למשל, אם 14.5 אחוזים מתורגמים ל-70 מיליארד (במילים "שבעים מיליארד") שקלים בקירוב גרעון? נשמע עוד יותר מפחיד? אז מה הייתם אומרים אם 70 מיליארד היה מתורגם, רחמנא ליצלן ל-70 אלף מיליון?
אכן קל לתרגם יום סגר לעלות בלתי ידועה בעליל של מיליארד שקלים, אולי יותר וקל לתרגם שבועיים של סגר לכ-15-10 מיליארד. הבדלים, לכאורה, סמנטיים, אולם, וזה אולם גדול, בפועל תהומיים ומשמעותיים ביותר לגבי עתיד הכלכלה הישראלית בשנים הקרובות. על כן הסגר הוא בהחלט פתרון קל, אבל יקר מאין כמותו וגם ספק רב אם הינו אפקטיבי. אם נתמקד לרגע בענף שלנו, הנדל"ן והשתיות, משמעותו תהיה הרסנית ואפילו קטלנית, ובמיוחד שלאחר ימי הסגר הראשון הענף בקושי הצליח לצוף מעל לפני המים ולקרטע מחדש בניסיון להגיע אל חוף מבטחים.
על כן שומה על מקבלי ההחלטות לערוך דיפרנציאציה ברורה בין כלל האוכלוסייה לבין הפעילות העסקית. לא להסתכל על הפתרון באופן כוללני, אלא להותיר ענפים חיוניים למשק, בתוכם כמובן גם הנדל"ן והתשתיות ולמצוא כל דרך אפשרית לתפעל אותם חג בתקופת החגים. אדגיש כי אפרופו מיליארדים, מעבר לנזק הישיר, שאותו ניתן כבר היום לכמת פחות או יותר, סגר כזה עלול חלילה להביא לתוצאות עקיפות ארוכות טווח, הן כלכליות, הן חברתיות והן בריאותיות, ולטווח הארוך.
על כן טוב יעשו מקבלי ההחלטות אם "יתרגמו" את הנתונים הללו, שאינם נהירים כלל ועיקר לרוב האוכלוסייה בישראל, לנתונים קוהרנטיים שיצביעו על חומרת המצב לאשורו. בד-בבד לתפעול הענפים החיוניים גם בתקופת החגים, וכלל, לא תהיה להם כל ברירה אלא לשנות פאזה, ומקום להתמקד בהקצבת עוד 5 מיליארד שקלים לעצמאיים (שכבודם במקומם מונח), לחשוב ברצינות על מנועי צמיחה(!) אפקטיביים, כיאה וכנאה לכלה מודרנית חופשית.
הפירורים שהוענקו למיליוני ישראלים בפעימות הקודמות, כמו גם דמי אבטלה ושאר מיני ירקות, עלו לנו עד כה עשרות מיליארדים, נתח נכבד ביותר מהגרעון הענק הצפוי. ייתכן שהיה צידוק כזה או אחר להעניק חלק מהם לאוכלוסייה שבאמת אין לה כל אפשרות להתרומם בעיתות הללו, אולם נשאלת השאלה מה יהיה למחרת היום, כשהמדינה תצטרך להחזיר את החוב, זאת שעה שמנועי הצמיחה הכלכליים כלל לא באו לידי ביטוי עד כה.
מנועי צמיחה פירושם להתניע אלפי פרויקטים נדלנ"יים שחלקם הגדול מצוי כיום בקיפאון עמוק, ועל-ידי כך לא רק להגדיל משמעותית את היצע הדיור, אלא גם להעסיק מאות אלפי ישראלים(!) שעסקו בענף הנדל"ן ובד בבד לגייס רבים נוספים. כך גם לגבי נושא התשתיות, כבישים, מחלפים, רכבות, נת"צים וכו'.
ההיסטוריה הכלכלית בכל העולם מוכיחה לכל אורך הדרך שפעולות אלה סייעו רבות לשקם כלכלות ממוטטות, דוגמת ארצות הברית שבשנות ה-30 וה-40 של המשבר הכלכלי רושתה לאורך ולרוחב באוטוסטראדות בנות רבבות קילומטרים, מה שהעסיק מיליוני בני אדם וגם מינף מחדש את הכלכלה המקרטעת. חומר למחשבה למקבלי ההחלטות. בברכת גמר חתימה טובה לכל עם ישראל!