הנתונים המדאיגים על המשך התפשטות מגפת הקורונה אשר זורעת הרס עצום בכל תחומי החיים, הביאו להחלטת הממשלה להטיל סגר כללי נוסף שהחל בערב ראש השנה. תוך מספר חודשים נגרם לאזרחי המדינה נזק עצום, בריאותי וכלכלי עם חרדה מעתיד לא ידוע. מאות אלפי אזרחים הצטרפו בעל כורחם למעגל העוני ונותרו חסרי כל ולעיתים עם חובות כספיים גדולים וללא מקור הכנסה. הזעקה הגוברת של יותר ויותר אזרחים שלא יכולים לפרנס את משפחותיהם חייבת להדיר שינה מעיניהם של אלה שחרדים לעתיד המדינה.
השיח הציבורי הנוקב על ניהול המשבר עוסק בעיקר בתוצאות הפגיעה הבריאותית והכלכלית הקשה. אלא שהקורונה גורמת להרס בתחומים רבים וחשובים נוספים שחלקם קשים ומסוכנים אף יותר. כגון, הפגיעה באמון הציבור ובבני הנוער שחשים תסכול, חרדה ואובדן דרך ותקווה. לגבי רבים מהם התנפצו החלומות באופן בלתי הפיך. אם בתחום ההשכלה, השירות הצבאי, פיתוח קריירה מקצועית או בתחום החברתי, זוגיות ועוד.
בהעדר מענה הולם, תחושות קשות אלו מתעצמות ומובילות לתהליכים מסוכנים שפוגעים בחוסנה של החברה הישראלית. ניתן להניח כי התגובות יהיו שונות וינועו על פני רצף, בין אלה שיחליטו לעזוב את המדינה לאלה שיחליטו להיאבק כדי לשנות את המצב. לגבי הקבוצה השנייה, השאלה היא האם כולם יבחרו לפעול במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים? המגמה הגוברת של זלזול וחוסר ציות פומבי להחלטות הממשלה מעוררת חששות כבדים מפני אנרכיה.
הירידה הדרמטית באמון הציבור בהנהגה ובמוסדות המדינה שלצערנו הגיעה לשפל חסר תקדים מבטאת יותר מכל תהליכים חברתיים מסוכנים אלו. הגורמים לכך רבים ושונים. במרכזם, העדר דוגמה אישית, תחושה קשה שההחלטות מונעות משיקולים פוליטיים ולא מקצועיים, אכיפה בררנית וקבלת החלטות הנתפסות כחסרות היגיון ואף כאיוולת- כולל ע"י גורמי מקצוע ואנשי ציבור. לכל זאת מתווסף ניהול בעייתי ולא מובן של העדר הסברה ראויה ואי מתן תשובות לשאלות העולות בשיח הציבורי.
מדוע מתקבלות החלטות שהן בגדר איוולת?
בחינת ההחלטות השגויות בניהול משבר הקורונה מעוררת מחשבות בנוגע לספרה המפורסם של ברברה טוכמן, "מצעד האיוולת". האירועים המתוארים בספר מלמדים על ממשלות שקיבלו החלטות שגויות שהמיטו אסונות על בני עמם, למרות שהתוצאות השליליות היו ידועות מראש והיו אלטרנטיבות טובות יותר. קיומה של תופעה זו באזורים שונים ובתקופות זמן שונות, מעלה את השאלה הבלתי נמנעת, "מדוע מנהיגים נגררים לקבל החלטות למרות שהם מודעים היטב לתוצאות השליליות?"
תוצאות מחקרים שבדקו את הגורמים לתופעה זו מתמקדים בגורמים שמקורם באישיות של המנהיגים, שיקולים אישיים, השפעת הסביבה הקרובה, אי-הבנת האירוע וכמובן שיקולים פוליטיים. מוטיב חשוב נוסף עוסק בדרכים שעשויים למנוע או לצמצם את השפעתם השלילית של גורמים אלו ואחרים בתהליך קבלת החלטות. בדיקת הטענות הנשמעות בנוגע לניהול משבר הקורונה בישראל מראה כי במידה רבה הן תמהיל של גורמים אלו.
הניסיון מלמד כי דיון ציבורי אשר זוכה למענה והסבר מקצועי ומשכנע של ההחלטות מהווים מרכיב הכרחי בתהליך למיגור הקורונה. מאחר שהם מחזירים את אמון הציבור בהנהגה ובמוסדות המדינה וכפועל יוצא גוברת ההיענות לקיום ההנחיות. במסגרת זו, נודעת חשיבות רבה גם להודאה בטעויות ואף בקשת סליחה מהנפגעים על לא עוול בכפם.
להלן דוגמאות לשאלות שעולות בשיח הציבורי המחייבים מענה:
- מדוע ניהול המשבר לא הועבר למשרד הביטחון, צה"ל ופיקוד העורף? למרות העדיפות הברורה שיש למערכת הביטחון ובקשת שרי הביטחון.
- מדוע לא הטילו על הרשויות המקומיות את האחריות לטיפול בתושבים שבתחומן? למרות המלצת גורמי מקצוע רבים ובקשת השלטון המקומי.
- מדוע לא ניתן סיוע כספי למובטלים ולבעלי העסקים בזמן ובהיקף הנדרש? למרות שההשלכות ההרסניות ידועות מראש- על סמך הצהרה והתחייבות להחזיר כספים אם שולמו בטעות כפי שנעשה במדינות רבות.
- מדוע ההחלטות על ההגבלות לא מלוות בהסברה מקצועית? למרות הטענות לחוסר הבנת המותר והאסור, טענות לשיקולים פוליטיים ןהנחיות שונות לאירועים דומים.
- מדוע לא מעבירים את המשאבים הדרושים למערכת הבריאות? למרות שיודעים שהיא נמצאת על סף קריסה ומודעים להשלכות ההרסניות הצפויות מכך.
על משקל המימרה המפורסמת "טוב מאוחר..", מקבלי ההחלטות צריכים להתעשת מהר ולתת מענה מקצועי ומשכנע לשאלות אלו ואחרות כדי ליצור תהליך שיוביל לשיקום אמון הציבור. יש לרתום למאבק כל מי שיכול ומוכן לסייע מאחר שזה זמן חירום ואין מקום לפוליטיקה קטנה. במסגרת זו, ראוי לבחון יישום כמה רעיונות מספרו של שר הביטחון לשעבר ח"כ נפתלי בנט. כמו-כן, לא צריכים לחשוש להודות על טעויות והחלטות שגויות ואף לבקש סליחה מהרבים שנפגעו וללא קשר לסמיכות ליום הכיפורים.
לסיכום, חייבים להבין שמדובר במשבר עמוק ומסוכן שמחייב גיוס כל המוחות והמשאבים כדי למגר את המגפה ולמנוע את התפוררות החברה הישראלית. המגמה הגוברת של אי-ציות וזלזול בוטה בהחלטות הממשלה מהווה תמרור אזהרה הזועק לשמים. לפיכך, נקיטת צעדים דחופים כדי לעצור מגמה מסוכנת זו מהווה צורך הכרחי וקיומי במלוא מובן המילה. לצד המשך הטיפול בנושא הבריאותי והתעסוקתי, יש להקים גם צוות מקצועי בלתי תלוי שיבדוק ויגבש המלצות לפתרון הבעיות היסודיות שפוגעות בניהול משברים. כולל שינויי חקיקה וקביעת מנגנוני בקרה אפקטיביים על-מנת למנוע ולצמצם גם את הכשלים שמקורם בהשפעות השליליות של השיטה הפוליטית.