ביום ראשון, בראיון עם קרן מרציאנו, פרופסור רוני גמזו פרש את משנתו המקצועית והדגיש כי הוא אינו מחזיק בדעה כי יש להחמיר את הסגר הדליל, למרות הנתונים המדאיגים על מספר הנדבקים, החולים הקשים, המתים, ושיעור הבדיקות החיוביות. הכל העיד כי המגיפה נמצאת בשלב התפרצות תלול מאין כמוהו, וכי ללא טיפול נאות תגיע לממדים עצומים; גמזו עצמו הודה כי הוא מעריך שבסיום השבוע הקרוב המדינה תגיע לכ-800 חולים קשים - רף אי-הספיקה של מערכת הבריאות, מה שאומר שבשבוע הבא המצב יהיה קשה אף יותר לאין ערוך. ועדיין, כאמור, הוא העיד כי אינו בעד הקשחת הסגר. הוא סתר את עצמו באופן המעורר את האינדיבידואל לקרוא בזעם מול המסך: בושה וחרפה. גמזו, בראיון ההוא, לא קרא נכון את המפה, וקריאת המפה בצורה נכונה היא אחד מהדברים החשובים ביותר אשר מצופים ממנו.
בכוונתו של גמזו היה לתת סיכוי לסגר הדליל בתואנה הלא מתקבלת על הדעת כי הקשחת הסגר, מבחינתו, תהווה הבעת חוסר אמון מוחלט באזרחים וכי הוא מעוניין לתת להם צ'אנס. קשה לקבל את הטענה המופקרת הזו, מכיוון שאין שום אינדיקציה לכך שאם האזרחים ישמרו על כללי הסגר המחורר מספר הנדבקים יירד באופן דרסטי, מהסיבה הפשוטה שהסגר במתכונתו הנוכחית הוא למעשה בדיחה, כדברי בנימין נתניהו. חוץ מזה, מדוע שמגבלות נוספות יעידו בכלל על חוסר אמון בישראלים? למעשה, גמזו סתר עצמו שוב לדעת מכיוון שבאותו ראיון הוא הפנה אצבע מאשימה לא רק כלפי מקבלי ההחלטות, אלא גם כלפי האזרחים, אשר הפרויקטור עצמו העיד כי הוא מאמין בהם וכי הם ציבור אחראי, על שלא עמדו בחוזה שהוא ביקש ליצור עימם.
באותו משפט גמזו כמעט ופטר את הציבור בגלל שהממשלה הפרה את החוזה, אך אם זה המצב וקיים חוסר אמון - מדוע שכעת האזרחים ישמעו להנחיות? מה השתנה? לדידו, הציבור יישמע להנחיות מכיוון שהסגר, במתכונתו המחוררת הנוכחית נכון להיום, מביא בחשבון שיקולים הנוגעים לכלכלה ואיזונים בנושא הרגיש; אך גם כאשר המשק היה יחסית פתוח, הציבור, לפי גמזו, לא נשמע להנחיות. הפרויקטור אומנם חושב כי מאחר שמדובר בסגר שני, הציבור יחזור לתלם, אך אין לכך שום ערובה.
פרויקטור הקורונה הוא אדם משכמו ומעלה הראוי להערכה רבה, וכל החוטא בזלזול בו - ראוי שימלא פיו מים. ועדיין, זה לא הופך אותו לחסין בפני ביקורת. הוא לא קרא נכוחה את המציאות, וכאשר אדם במעמדו אינו משכיל לעשות זאת, ניתן ורצוי להוכיח אותו; אך יש להדגיש כי אין המדובר בהבעת אי-אמון בו.
כאן צריך להדגיש: לא ניתן לאכוף את הסגר במתכונתו הנוכחית; מי שבאמת ירצה, ימצא את החורים הטמונים בו ויעשה ככל העולה על רוחו. גמזו סומך בתמימות על האזרחים שלא ינצלו את הפרצות, ויכול להיות שהוא צודק, אך אין למדינה כרגע את המותרות שבלקיחת סיכונים מיותרים אשר יתהוו על תשתית של נתינת צ'אנס לסגר דליל ולא מעשי. לכן, יש צורך בסגר כולל ואמיתי.
סגר לחינם
לסגר לייט ייקח הרבה מאוד זמן להוריד את מספר הנדבקים ורמת התחלואה, אם בכלל, בעוד שבסגר מלא וכולל תוכל להיתכן היווצרות לביצוע יעיל של המטרה בפחות זמן, ובכך היציאה ממנו תהיה יותר מהירה, בכפוף כמובן ליצירת אסטרטגיית יציאה אשר תהיה מדורגת ושתבוצע באופן אחראי.
המחיר של סגר מלא יהיה אומנם כבד מבחינה כלכלית, אך המחיר שייגבה מסגר פרווה שמחורר כמו גבינה שוויצרית יהיה גדול ממנו לאין שיעור מכיוון שהוא יארך יותר זמן, ובסופו, בלית ברירה, יוחל בכל מקרה סגר אמיתי. גמזו שוב סותר את עצמו, מכיוון שהוא דורש איזון בין הצורך להוריד את התחלואה לבין שמירה על יציבות כלשהי של המשק, אך המצב הנתון כרגע יגרום למעשה לכך שהפגיעה בכלכלה ובמשק תהיה קשה וכואבת יותר מסגר מלא, יעיל ומהיר, שיבוצע לאלתר. בסופו של דבר, אם כבר לעשות סגר - אז לעשות אותו כמו שצריך; בשורה התחתונה, סגר אשר חף מכל יעילות יהיה לחינם.
נראה כי מאמציו של גמזו מתמקדים בעצירת העלייה בתחלואה ובמספר הנדבקים בלבד, אך לא בהורדה שלהם בצורה מספקת - הוא מעריך כי תוצאת הסגר הנוכחי תסתכם בירידה לכמות של כ-3,000 עד 4,000 נדבקים ליממה; ועל כך נשאלת השאלה: מה המהלך הזה ישיג - הרי מערכת קטיעת שרשראות ההדבקה עוד לא הגיעה לרמת היעילות המקסימלית שלה ואיננה תוכל להשתלט ולהתמודד עם מספר רב כזה של נדבקים ליממה.
לדידו של גמזו, סגר שני מלא, מאחר שעצם קיומו יעיד כי הממשלה נכשלה בטיפול במגיפה, יביא לכך שאמון הציבור, דבר אשר כה חשוב לגמזו ואשר מהווה נדבך חשוב מאין כמוהו באסטרטגיה הכוללת שלו, יתדרדר אף יותר - אך הוא אינו לוקח בחשבון שאי הצלחת הסגר במתכונתו הנוכחית יביא לתוצאה חמורה אף יותר בכל הנוגע לאמון הציבור, וכי הצלחתו של סגר כולל דווקא תתרום למעמד הממשלה בעיני הציבור ויגביר את אמונו.
נראה כי קיימת אצל פרויקטור הקורונה תסמונת אנטי לסגר כללי ומוחלט וכי הדבר גורם לו ללקות בעיוורון ועוצר אותו מלראות נכוחה את המציאות. בסופו של דבר, הוא נמלך מעט בדעתו והואיל בטובו להסכים להקשחת הסגר, אך עדיין לא בצורה מספקת. על הציבור לקוות כי האיש אשר אמון על הצלחת המדינה במלחמה בנגיף יסתער על המאבק בכל כוחו, בדיוק כמו שהוא יודע לעשות, ויפעל למען הורדה ניכרת של רמת התחלואה במטרה לא רק לשטח את העקומה, אלא אף לשבור אותה.
