קראתי זה עתה את ה"סקופ" העיתונאי של גידי ויץ מהארץ ובו פרוטוקולים מחקירתו בפלילים של בנימין נתניהו. פעם אחר פעם הוא שיקר ונסוג, והחוקר הטיח בו עוד ועוד כי הוא פשוט משקר. זה לא מפתיע. כל אחד יודע שהוא משקר בקלות. הצד המפתיע מצוי במה שהוא אומר על בני משפחתו: יש מי מהם שמנותק לעתים מהמציאות ומי שלוקה בקמצנות יתר עד כי ביבי נאלץ לתבוע מעובדיו בעבר (בהם נפתלי בנט ואיילת שקד) להחזיר לו חלק משכרם. שמעתי כבר על החזר-מס, אבל החזר-שכר?
אם ביבי קיבל את הסכמת בני משפחתו להשמיץ אותם ובלבד שיהיה לו תירוץ לחמוק מההאשמות נגדו - זה חמור; ואם לא קיבל את הסכמתם - זה נורא. כך זה בתוך המשפחה הגרעינית, זו שמותר לה לעשות בחברתו גם בעידן הקורונה. ומי שנוהג כך במשפחתו לוקה בהיעדר גבולות. לכן ביבי כה מסוכן. לכן מה שקורה היום בכנסת למענו, ורק למען אנוכיותו - ההצבעה על החוק לביטול ההפגנות - גורם לדמוקרטיה הישראלית להוריד את דגלה לחצי התורן.
זה יום אבל. זה יום שחור. זו חקיקה פסולה ואסורה ומושחתת, ואני משוכנע כי אם תאושר יתדפק ד"ר אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון על שערי בג"ץ עם עתירה לפסילת החוק השחור.
אני חש בעומק לבי כי אנו קרבים אל גבול הלגיטימיות של הממשלה הזאת (לפי ynet חלק מחברי ימינה מתכוונים להצביע בעד החוק הדורסני. היזהרו אפוא מנפתלי בנט). בשבוע שעבר הצעתי לבני האור לפנות לידידי ישראל בעולם, בראש ובראשונה לראשת ממשלת גרמניה אנגלה מרקל להשמיע זעקה מהדהדת נגד רמיסת הזכות הטבעית של הישראלי המצוי להפגין. הביביסטים כדרכם גינו זאת וכתבו כי אין התערבויות כאלה של ממשלות זרות בעניינים פנימיים של מדינות ריבוניות.
לא היה ולא נברא. ממש באותם ימים השמיעה מרקל קול ברור נגד הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, שהשתלט על בלארוס ורודף את המפגינים האמיצים שמסרבים לנטוש את הרחובות והכיכרות. גם בוריס ג'ונסון. ואומרים שאפילו דונלד טראמפ, גינו את לוקשנקו. אין ברירה אלא לנסות לגייס אותה וידידים נוספים של ישראל לבלום את העריצות של רב גונדר ביבי לפני שיצליח להפוך את ישראל לכלא אחד גדול.