תהליך מינוי השופטים לבית המשפט העליון של ארה"ב הוא ברוטלי ורעיל – אמרה בשנה שעברה איימי קוני-בארט, כעת המועמדת של הנשיא דונלד טראמפ לכהונה זו. בעשור האחרון היא דיברה בציבור למעלה מ-100 פעמים – בנאומים, בפאנלים ובאירועים, בארה"ב ומחוצה לה, באירועים סגורים ובאירועים פומביים. USA Today בחן 15 שעות מדבריה של בארט בשנים 2019-2016 ומשרטט על פיהן את דעותיה, שבוע לפני המועד המתוכנן של תחילת השימועים בוועדת המשפטים של הסנאט.
בארט, שהייתה העוזרת המשפטית של השופט אנטונין סקאליה ונחשבת לתלמידתו, הביעה לעיתים קרובות הסתייגות מהכנסת שיקולי מדיניות לפסיקה שיפוטית. היא סיפרה על חוויותיה לצידו של סאקליה, אותו תיארה כמלא "עוקצנות, חוכמה וקצת טרור". בין השורות, ניתן גם למצוא רמזים לאופן בו היא עשויה לפסוק בשאלות מרכזיות כמו אובמהקר, ההפלות והבחירות לנשיאות. לדעתה, הליך המינוי של השופטים – למרות שהוא זירה פוליטית – צריך לעסוק בפילוסופיה השיפוטית של המועמד.
הפילוסופיה של בארט מתמקדת בשימור החוקה, אך לא בכל מחיר. "החוקה ובתי המשפט פועלים באופן הבא: הם קושרים רוב פוליטי זמני ופקידי ממשל, אשר ברגע של חולשה עלולים להפר את הנורמות החוקתיות להן הם מחויבים. האם החוקה היא כתונת משוגעים? לא, החוקה עצמה מותירה מקום רב לשינויים – פוליטיים, חוקיים, חברתיים ועוד. החוקה היא בת פחות מ-6,000 מילה ואינה עושה שום ניסיון להסדיר את כל היבטי החיים בארה"ב".
בארט מדברת לעיתים קרובות על מה שהיא מכנה "התנגדות מובנית" למקוריות – הניסיון לקבוע מה היו השאיפות והכוונות של "חבורת לבנים מתים", כפי שהיא מכנה את מנסחי החוקה. "העובדה שלא חיינו [בעת ניסוח החוקה] ושלא הייתה לנו ההזדמנות להשתתף, אינה הופכת את החוק לבלתי לגיטימי. אנחנו מקבלים את החוק כפי שאנו מבינים אותו, עד שאנחנו משנים אותו בצורה חוקית". דהיינו: אין לנסות ולקבוע ב-2020 מה היו קובעים מנסחי החוקה ב-1788, אלא לפעול ברוחה על-פי נסיבות הזמן. לדעתה, יש לפרש את החוקה על-פי הבנת לשונה, ולא לנסות להיכנס לראשו של ג'יימס מדיסון – ממנסחיה המרכזיים.
בארט עשויה להישאל בשימועים האם היא סבורה שבית המשפט העליון יכול להפוך תקדימים, תוך שמירת היציבות בבתי המשפט. כאשר נשאלה על כך ב-2018, היא השיבה, כי לדעתה – בית המשפט יסרב לשמוע מקרים בהם הפיכתו של תקדים תהיה על השולחן. היא מתארת את הרשות השופטת כגוף בלתי מושלם שמעל המאבקים הפוליטיים, הדוחה באומץ את הפיתוי להביע עמדות אישיות.
התפיסות האקדמיות הללו יהפכו לסוגיות מעשיות מאוד, אם וכאשר תצטרף בארט לבית המשפט העליון – מדגיש USA Today. מדובר בין היתר באובמהקר, המונח בפעם השלישית על שולחנו של בית המשפט. "דעתו של שופט על מידת החוקתיות של אובמהקר אינה צריכה להיגזר מדעתו האם המדיניות טובה או רעה. היא צריכה להיות האם החוקה מתירה או אוסרת את זה. תפקידו של שופט הוא מעל הפוליטיקה, עם מחויבות לחוק לפני נאמנות אישית".
בנוגע להפלות, סיפקה בארט ב-2016 הצצה נדירה לעמדתה לגבי עתידו של פסק הדין שהתיר אותן (רו נגד ווייד). לדעתה, התקדים יישאר על-כנו, אך בית המשפט העליון יוכל לאשר מגבלות מעשיות על הזכות להפיל. "אני חושבת שהשאלה היא כמה חופש בית המשפט מוכן לתת למדינות ברגולציה של ההפלות. בכמה מקרים הוא פסק שהפלות הן בלתי חוקיות – בשלבים מאוחרים מאוד של ההריון".
מתנגדיה של בארט מצביעים על היותה קתולית כהוכחה לדרך בה תפסוק בנושא, אף היא עצמה אמרה שכמו בכל נושא – השופטים חייבים להישמר מפני דעות קדומות. היא דחתה את הטענה לפיה אמונה דתית משפיעה על הפסיקה: "לכל האנשים, או לרוב האנשים – כך אנו מקווים – יש דעות מוסריות, בין אם הן באות מאמונה ובין אם לאו". בעת אישור מינויה לבית המשפט הפדרלי לערעורים, הדגישה בארט שפסק דין רו הוא תקדים מחייב; בבית המשפט העליון היא כמובן אינה מחויבת לתקדימים.
בארט דיברה בשנת 2006 ביתר הרחבה על אמונה דתית. היא אמרה לבוגרי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת נוטרה-דאם (שם למדה ולימדה), כי עליהם לשאוף למלא את ההבטחה להיות "סוג אחר של עורך דין. והיא: שתמיד תזכרו איננה אלא אמצעי ליעד הסופי, והיעד הסופי הוא בניית מלכות האלוהים. אתם יודעים את אותו חוק, אתם נדרשים לעמוד באותם קני מידה אתיים, אתם תיכנסו לאותו סוג של משרות כמו עמיתיכם ברחבי הארץ. אבל אם תזכרו שהיעד הבסיסי בחייכם איננו להיות עורכי דין, אלא לדעת, לאהוב ולשרת את האל, תהיו באמת סוג אחר של עורכי דין".
בכמה הופעות נשאלה בארט כיצד היא מאזנת בין משפחה בת שבעה ילדים (שניים מהם מאומצים), כהונתה בבית המשפט לערעורים, הוראה בנוטרה-דאם וכתיבת מאמרים אקדמיים. היא השיבה, כי בעלה ג'סי בארט, גם הוא עורך דין, נטל על עצמו את רוב עבודות הבית, ודודתו היא השמרטפית של ילדיהם מזה 17 שנים. הם מנהלים משפטי דמה עם ילדיהם, והייתה תקופה בה ג'סי גילם תובע מחוזי והשיחות ליד השולחן כללו חקירות של הרעלות ו"הכנסת החבר'ה הרעים לכלא". בקהלים מצומצמים יותר התייחסה בארט לדרך בה בני הזוג מגדלים את בנג'מין, בנם הצעיר, הסובל מתסמונת דאון. "זה היה קשה מאוד. למדתי המון שיעורים על עצמי ועל מה חשוב בחיים. זה קשה, אבל זה המסלול שלנו".
בארט גם נשאלה על דעתה לגבי מועמדים לנשיאות, שאמרו שיבחרו שופטים בהתאם לדרך בה לדעתם יפסקו בנושאים מסוימים. "לדעתי זה מה שפגום בשיטת המינויים שלנו", השיבה כמה ימים לפני בחירות 2016. "כאשר הם אומרים שהם רוצים מישהו שתומך בחיים [מתנגד להפלות] או מישהו שמתרכז בזכויות המיעוטים, הם מדברים לקהל הבוחרים שלהם. לא צריך למנות לבית המשפט מישהו שתומך בדעות שלנו. צריך למנות את מי שרוצה ליישם את החוקה".
באותו אירוע נשאלה בארט איזה סוג של מועמדים ירצו טראמפ והילרי קלינטון למנות לבית המשפט העליון. בהתייחסה לטראמפ, היא השיבה לקול צחוקו של הקהל: "מי יודע?". לאחר מכן ניסתה לצפות ברצינות: "אולי טראמפ ימנה מישהו דומה לסקאליה, מישהו דומה ל[אנתוני] קנדי. בהחלט ייתכן שנגיע לבית משפט שיהיה יותר שמרני בפסיקתו. בטוח שלא נגיע לבית משפט הנוטה לגישה השמאלית בשאלות חוקתיות".
