סדרת שתי הכתבות של רביב דרוקר ("המקור", ערוץ-13) על הרשעתו בפלילים של אהוד אולמרט היא מלאכת מחשבת עיתונאית. היסוד בתפישת דרוקר היה באמירה-שאלה, שאלמלא עדותה של שולה זקן ייתכן שעבירותיו של ראש הממשלה לשעבר לא היו מגיעות לכלל מיצוי בבית המשפט (איני שותף לדעתו). אך אם סבר אולמרט כי יצא בצבעים מבהיקים יש לו סיבה לחוש מאוכזב. דרוקר לא הרים לו לווליי, כפי שאומרים בעולם הכדורגל, אם כי אימץ ניסוח שיש בו מידה של הבנה כלפיו.
חבל שדרוקר התעלם כליל מן הכסף שקיבל יוסי אולמרט - אחיו של המורשע - משמואל דכנר. אהוד הורשע במחוזי בפסק דינו האמיץ של השופט דוד רוזן ויצא בשלום דרך קוף של מחט של ספק-ספיקא בערעורו בעליון; וחבל ששיחת הטלפון המקוממת של אולמרט עם זקן כפי שנדונה בשלהי משפט הולילנד נדחקה לשולי הסיפור;
וחבל שלא הייתה הרחבה בכמה סוגיות נוספות בהן סיפרה זקן על מעשים אסורים, ולא פותחו בשידור (היא התייחסה למי שהתאבד - אלי תבין - ולמה שנקראת פרשת הבית ברחוב כרמייה). אולמרט צריך להאזין היטב לדבריה. כי לאחר ששב והסתער עליה בסיום הסדרה - היא עשויה להביכו בתגובה תקשורתית.
אולמרט הוא כוכב טלוויזיה, אבל זקן גברה עליו. אם לא בנוקאוט כי אז בנקודות. לא רק הוא יצא שרוט מדבריה אלא גם כמה מידידיו הקרובים, שחשו לעזרתו ושולה לא שכחה ולא סלחה.
היו לה שני יתרונות: האחד, שהיא התנקתה מן המעמסה של שקריה ומעשיה הפליליים, ובהודאתה שיחררה את עצמה לומר אמת. והאחר, שהיא כדבריה אומנם "חתולת רחוב" אבל אינטליגנטית מאוד.
אולמרט קיבל מדרוקר שי תקשורתי לסכם את הסדרה בראיון בלעדי (מה על משה לדור? זקן?) לא עלה בידו לגמד את הרשעותיו, אבל הוא התנצל בתבונה על "שגיאותיו" (לא על עבירותיו) וגם זה משהו. ייתכן שבהתנצלותו הוא רואה את הנקודה הארכימדית לחזור לזירה הציבורית. ומי שחשתי כלפיו חמלה בשל הופעתו האפרורית היה השופט בדימוס יעקב צבן.
