בנימין נתניהו דוחה שוב, ברוב חוצפתו, את העברת התקציב. זה לא סוד שהוא אינו שש לבחירות בדצמבר (אשר יתקיימו, אם יתקיימו, במרץ), שכן נפתלי בנט הולך וסוגר את הפער ביניהם, אך הוא עדיין מעוניין להשאיר לעצמו נקודת יציאה נוספת לפרוץ לבחירות. אם תקציב 2021 לא יעבור, נתניהו יוכל ללכת לבחירות במרץ ללא הצורך להעביר לבני גנץ את ראשות ממשלת המעבר. משמע שהבחירות יתקיימו ביוני, ולדעתו זה מספיק זמן על-מנת לנער מעליו את בנט; וגם אם לא - גם אם בנט ימשיך לאיים עליו בסקרים - הנאשם מבלפור יעשה הכל בשביל לשמור לעצמו את הסיכוי לשלוח שוב את עם ישראל לקלפי על-מנת שלא יצטרך להעביר לגנץ את השרביט בעוד כשנה.
גנץ, מצידו, כבר התחיל בזמן האחרון ליישם קו תקיף ביותר נגד רה"מ והליכוד, ושואף להמשיך בכך. לא מוצא חן בעיניו שנתניהו מהלך עליו אימים ומאיים בכל עת ללכת לבחירות אשר בסופם הוא יישאר עם מספר חד ספרתי של מנדטים. הוא כבר הבין שאין לו מה להפסיד, ואם כבר ללכת לבחירות, עדיף שהוא ייזום אותן ויצטייר כמי ששם קו אדום שהוא לא מוכן לעבור מאשר שנתניהו יפרק את הממשלה בעצמו וישפיל אותו.
יו"ר כחול לבן הציב אולטימטום לרה"מ, לפיו אם לא תהיה פריצת דרך והליכוד ומשרד האוצר לא יראו סימנים משמעותיים לכך שהם עובדים על התקציב לשנת 2021 עד לסוף החודש, כחול לבן עשויה ללכת לבחירות; אחד מחברי גוש השמאל מרכז צוטט כאשר הוא מעיד כי במקרה כזה, כחול לבן תנהג כבזמן מערכת בחירות על כל המשתמע בכך, "בחוקים, בהתנהגות ועוד", כלשונו, ובכך רמז כי הגוש יפעל למען מינוי פרקליט מדינה ולמען העברת חוק נתניהו - חוק הקובע כי נאשם בפלילים אינו יכול להקים ממשלה.
אם בתחילת כהונתו הנוכחית בראשות הממשלה ביקש נתניהו לעשות בגנץ כרצונו ולהכריח אותו להתגמש יתר על המידה על-ידי איומים חוזרים ונשנים כי הוא ייקח אותו לבחירות, אזי הכדור עבר לידיים של גנץ, או יותר נכון - שניהם מאיימים האחד על השני אם ווה. אף אחד מהם אינו מעוניין כרגע בבחירות, אך ייתכן שימצאו עצמם במערכה שכזו בגלל תאוותו של נתניהו לממשלת חסינות ורצונו לשמר לעצמו כמה שיותר נקודות יציאה אסטרטגיות, שכן אם רה"מ יחליט ללכת לבחירות שלא מתוך נקודת יציאה שכזו, קרי: שלא מתוך נפילת חוק התקציב - גנץ יישב אוטומטית בכס ראש הממשלה.
כאשר רה"מ החליפי ושר הביטחון קיבל על עצמו תפקידים אלו ונכנס לממשלה, הוא התאבד פוליטית במודע ונפל על חרבו בראש צלול בשביל להציל את עם ישראל מבחירות נוספות ועל-מנת לטפל במשבר הקורונה; אין ספק כי הוא ראה לנגד עיניו את טובת עם ישראל, שכן אין שום הסבר אחר למעשה שכזה. הוא ידע שסיכוייו לעבור לבלפור בעת כהונת הממשלה הנוכחית קלושים ביותר עד לא קיימים, אך עדיין ניסה להגדיל סיכויים אלו על-ידי לקיחת כמה שיותר ערובות ובטחונות מצד נתניהו לכך שיירש אותו בשנה הבאה, משמע שהוא האמין כי הסיכוי קיים; והוא עודנו מאמין בכך.
אין מה להפסיד
על פניו, נראה שגנץ הבין כי לא משנה מה - נתניהו לא יפנה בשבילו את כסאו וכי פניו מועדות לבחירות, ועל כן אין מנוס מהם. לכאורה, זהו ההסבר היחיד לאולטימטום שהציב לנתניהו - שאם כבר ללכת לבחירות, אז בתנאים שלו; אך אם בוחנים לעומק את האולטימטום הזה, מגלים שהקלף שגנץ שלף נועד להושיב אותו בכיסא שעליו יושב כרגע נתניהו: הוא אומנם יודע כי הדבר עלול להוביל לבחירות - אך הוא סומך על הפחדים הידועים של נתניהו, שהרי ידוע לכל כי האדם מלא בפחדים ואף מונע מהם, ועל כך שהאחרון לא ירצה להתמודד ראש בראש מול בנט, ובכך יכול להיות שישיג את אישור התקציב; ואם הדבר לא יקרום עור וגידים, זה לא באמת משנה - כבר בכל מקרה אין לו מה להפסיד.
אך ישנם עוד שני רבדים נסתרים לאיום הזה: האחד, הפלת הממשלה והקמתה של קואליציה חלופית; והשני, כאמור לעיל, העברת חוק נתניהו. גנץ הולך על כל הקופה בניסיונו לנכס לעצמו את המלוכה ומבקש ליצור לעצמו מצב בו הוא מנצח לא משנה מה: אם נתניהו יתקפל - הוא עושה עוד צעד בדרך לבלפור; ואם רה"מ יעמוד על רגליו האחוריות - הוא יוכל לקבל את הלגיטימציה להוביל למהלך שינשל את נתניהו מכיסאו; פעם נתניהו היה במצב הזה מול יריבו הנוכחי בממשלה - אך היוצרות התהפכו.
האיומים ההדדיים של ראשי שני הגושים המרכיבים את הקואליציה - בחירות ביוני מצד נתניהו ובמרץ מצידו של גנץ - משקפים את הלך הרוח לפיו זוהי סופה של הממשלה, אך המצב אינו סופי: כאשר הוקמה הממשלה החרדים הבטיחו לגנץ כי הם ימנעו מנתניהו ללכת לבחירות. אריה דרעי כבר הספיק לנזוף ברה"מ כאשר הוא כמעט ונתן את ידו למימושה של ההצבעה בכנסת להקמת וועדת חקירה לשופטים, שכן אם הייתה עוברת הממשלה הייתה מתפרקת;
מצד שני, בזמן אמת, החרדים לא נקפו אצבע כאשר נתניהו מחץ בבוז את ההסכם הקואליציוני ולא העביר תקציב דו-שנתי. הם עדיין יכולים לכפר על כך אם יפעילו עליו לחצים כבדים להסכים לאולטימטום של גנץ; המצב הרי שונה כיום מאוגוסט - גנץ עצמו כבר מוכן לבחירות, והאיום בהרבה יותר ממשי. יכול להיות שהפעם הם יתערבו, אך אין לסמוך על כך - הם נאמנים מידי לאדונם; אין לגנץ על מי לסמוך אלא על עצמו - והפעם הוא הוכיח לכל אלו שגרסו כי הוא אינו חיה פוליטית, שיש לו כמה קלפים בשרוול.
