1. "לאבד שר אחד זה חוסר מזל; שניים זה צירוף מקרים; שלושה - זו כבר תאונה", אומר סר האמפרי אפלבי לג'ים האקר ב"כן, אדוני ראש הממשלה". כאשר שלושה פקידים בכירים מאוד מתפטרים בתוך חמישה חודשים ממשרד ממשלתי חשוב מאוד, זו תאונת שרשרת. שאול מרידור, רוני חזקיהו וקרן אייל-טרנר - כולם נטשו את משרד האוצר מאז נכנס ישראל כ"ץ לתפקיד השר.
השניים הראשונים - הממונה על התקציבים והחשב הכללי - היו אנשי מקצוע ותיקים שהוא קיבל בירושה. השלישית היא המנכ"לית שלו, שהוא הביא ממשרד התחבורה, ואשר באה לעבוד איתו באוצר חודשים אחדים לאחר שהביאה לעולם ילד שלישי (אגב, היא פוטרה בידי מירי רגב ממשרד התחבורה בעת היותה בחופשת לידה), בעיצומו של המשבר הכלכלי הקשה ביותר בישראל מזה 70 שנה. למרות הפרגונים הרשמיים ההדדיים, מקורביה של אייל-טרנר (שם צופן עיתונאי ידוע לאדם עצמו) מדברים על סביבת עבודה בלתי אפשרית בגלל כ"ץ, ועל חוסר יכולת למלא את התפקיד בהעדר תקציב מדינה.
2. העובדה שנכון לאוקטובר 2020 אין לישראל תקציב מדינה לשנה השוטפת, היא לא פחות מאשר פשע. הממשלה עובדת כעת על בסיס תקציב 2019, שהוכן בקיץ 2017. כלומר: הכלים להתמודדות עם משבר הקורונה אמורים להיות אלו שנוצרו שנתיים וחצי לפני פרוץ המגיפה. יש התאמות, אבל ברור שזה לא מתקרב לתקציב מעודכן, המביא בחשבון את הצרכים העצומים מחד ואת הצניחה החדה בהכנסות המדינה מאידך. ולמה אין תקציב? כי לבנימין נתניהו (ולמשרתו הכנוע ישראל כ"ץ) זה עדיף מבחינה פוליטית. כ"ץ מדבר במפורש על כך שתקציב 2020 יאושר ב-23 בדצמבר, דהיינו לשמונה ימים. ומתי יהיה תקציב 2021? במארס הבא, אינשאללה.
תזכורת: ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין כחול-לבן, שנחתם בחודש מאי השנה, כולל העברת תקציב דו-שנתי ל-2020 ו-2021. תקציב כזה הוא יציר כפיו של נתניהו, אשר גם דרש אותו כחלק מהקמת הממשלה הנוכחית. אבל אז הוא עשה פניית פרסה, בכל מיני נימוקים שונים ומשונים שאינם מחזיקים מים. הסיבה האמיתית, כפי שכולם יודעים: פירוק הממשלה בשל אי-העברת תקציב הוא המסלול היחיד המאפשר לנתניהו לחמוק מחובת הרוטציה עם בני גנץ. והרי ההישרדות בבלפור היא-היא המטרה האמיתית היחידה העומדת לנגד עיניו.
3. נחזור למשרד האוצר. לישראל כ"ץ אין שום כישורים לניהול המשרד הזה. יש לו תואר ראשון במדעי המדינה וביחסים בינלאומיים, וכל הקריירה שלו היא פוליטית. דהיינו: אין לו שום השכלה כלכלית ואין לו שום ניסיון כלכלי. נכון שהוא עמד בראש משרד התחבורה, אך יש הבדל עצום בין שני המשרדים. אם כ"ץ היה אדם אחראי, הוא לא היה לוקח על עצמו את התפקיד, ודאי לא במצב הנוכחי של המשק. ואם היה לוקח על עצמו, הוא היה מקיף את עצמו באנשי המקצוע הטובים ביותר ודואג לשמר אותם ואת הידע והניסיון שצברו. כץ, לעומת זאת, קיבל תפקיד שאין לו מושג בו, מזלזל בדרג המקצועי ומראה לבכיריו את הדלת. זוהי הפקרות פושעת.
בזמן משבר משמרים ומגייסים את האנשים הטובים ביותר. בזמן משבר מבטיחים את הרציפות השלטונית ומונעים זעזועים אישיים ומוסדיים מיותרים. בזמן משבר עוסקים 24/7 במציאת פתרונות. אם כ"ץ היה מנהיג לאומי ולא בריון מפלגתי, הוא היה מאזין בכבוד לפקידיו, שומע אנשי מקצוע חיצוניים ומקבל בדרכי נועם החלטות ענייניות ושקולות. מאחר שהוא בריון מפלגתי ולא מנהיג לאומי, הוא עושה בדיוק ההפך.
4. הבה נזכיר: לישראל אין מזה שנתיים מפכ"ל למשטרה ונציב לשירות בתי הסוהר, ומזה קרוב לשנה אין לה פרקליט מדינה. במשרד המשפטים מכהנת ממלאת-מקום מנכ"ל, וכעת יש ממלא-מקום מנכ"ל גם במשרד האוצר. פרויקטור הקורונה התמנה לאחר חמישה חודשי מגיפה, ובגדול הדרג הפוליטי מתעלם מהמלצותיו המקצועיות. במקביל, מנהלים ראש הממשלה ומלחכי פנכתו מלחמת חורמה נגד היועץ המשפטי לממשלה ונגד הפרקליטות.
כנגד זה, יש לנו ממשלה בת 33 שרים, שלפחות חצי מהם מיותרים ולפחות שני שלישים מהם אינם מבינים דבר וחצי דבר בענייני המשרדים עליהם הופקדו. בתוך שבוע, שרה אחת הפרה בבוטות את מגבלות הקורונה, ושרה אחרת התבטאה באופן המתאים למשטרים רודניים (מירי רגב על מינוי מאמן נבחרת הכדורגל). דהיינו: הדרג המקצועי מתפורר, והדרג הפוליטי מתפקר.
5. האנרכיה משתוללת ברחובות ישראל, במידה רבה באשמתה של הרשות המבצעת. זהו איום קיומי. התפטרותה של קרן אייל-טרנר היא הוכחה מוחצת לכך שהאנרכיה הגיעה גם אל הרשות המבצעת עצמה. אין תקציב מדינה וממילא אין שום תכנון. הפקידים עוזבים והשרים משתוללים. הכנופיה הזאת (וזו המילה הכי עדינה שמצאתי), על כל 33 חבריה, הורסת את המדינה מתוך קוצר ראות, אוזלת יד ושיקולים זרים. זהו פשע בל יסולח.
