ג'ארד קושניר, חתנו של דונלד טראמפ ויועצו הבכיר, סבור שגישתו של הנשיא לניהול ענייני ארה"ב והעולם זהה לזו של החתול הצ'שרי ב"אליסה בארץ הפלאות" - אחד מארבעת הטקסטים שלדעתו יש לקרוא כדי להבין את טראמפ. כל הארבעה הם שליליים ויוצרים יחדיו תמונה של אדם המשקר בכוונה תחילה, ואשר אין לו דרך ואידיאולוגיה.
בוב וודוורד מגלה בספרו "Rage", כי קושניר אמר בפברואר השנה לכמה מבני שיחו, כי יש לקרוא את אותם ארבעת טקסטים. בפומבי קושניר מעריץ את טראמפ ולעולם אינו חולק עליו, וכפי שאמר פעם: "כאשר אינני מסכים עם הנשיא, אני תמיד אומר: אוקיי, מה אני מחמיץ? משום שהוא הוכיח שוב ושוב שיש לו אינסטינקטים טובים". הוא גם הביע הערכה רבה לדרך בה טראמפ שולט בתקשורת באמצעות הציוצים שלו, באומרו שהודעה לעיתונות של הבית הלבן עוברת ללא תשומת לב - בעוד ציוץ של טראמפ הופך מיד לדיווח ב-CNN.
אלא שבאותה שיחה פרטית, צייר קושניר תמונה שונה לחלוטין - והיא באה, כאמור, מפיו של אחד האנשים המקורבים ביותר לטראמפ ומי שהופקד בידי הנשיא על שורה ארוכה של משימות מן המעלה הראשונה. הטקסט הראשון עליו הצביע קושניר היה מאמרה של העיתונאית זוכת פרס פוליצר (ומי שהייתה כותבת נאומים שמרנים של הנשיא רונלד רייגן) פגי נונן בוול סטריט ז'ורנל במארס 2018. היא כתבה, ש"טראמפ משוגע ובצורה כלשהי זה עובד".
וודוורד מציין, כי היה זה מאמר ביקורתי במיוחד על טראמפ, בו כינתה נונן את הנשיא "חתול קרקסים" ו"עלבון חי". לדבריה, קיימת תחושה של חוסר שקט, הנובעת מאופיו של טראמפ: חוסר יציבות, העדר ניהול ובלבול בממדים אפיים. השיגעון של טראמפ, הוסיפה, חייב להוביל לכך שמשהו רע יתרחש ומכאן התחושה של סכנה רבה. נונן הדגישה, כי הציפייה מנשיא ארה"ב לכבד את המדינה, מוסדותיה ותפקידו-שלו היא חלק מהסטנדרטים הבסיסיים, וכי הימנעותו של טראמפ מכך מדאיגה שמרנים מסורתיים כמותה.
שקרים כטקטיקה מכוונת
כאמור, הטקסט השני שהציע קושניר היה "אליסה בארץ הפלאות". הוא ניסח פרפראזה על דבריו של החתול כדי לתאר את טראמפ: "אם אינך יודע לאן אתה הולך, כל מסלול יוביל אותך לשם". וודוורד שואל רטורית, האם קושניר ידע עד כמה דבריו שליליים, והאם הדרך הטובה ביותר לתאר את נשיאותו של טראמפ היא סיפור על ילדה הנופלת למחילת הארנב.
הטקסט השלישי היה ספרו של כריס וויפל "The Gatekeepers" המתאר את ראשי הסגל בבית הלבן. בפרק שהוסיף במארס 2018 על נשיאותו של טראמפ כתב וויפל, כי "ברור שלטראמפ לא היה מושג כיצד למשול" בשנתו הראשונה בתפקיד, אך לא היה מוכן לשמוע לעצותיהם של שני ראשי הסגל הראשונים שלו, ריינס פריבוס וג'ון קלי. מסקנתו הייתה, כי נכון לשעת כתיבת הדברים - "טראמפ יהיה טראמפ, ולא משנה מיהו ראש הסגל שלו".
הטקסט הרביעי עליו הצביע קושניר היה ספרו של סקוט אדמס, יוצר הקומיקס "דילברט", שכותרתו "Win Bigly: Persuasion un a World Where Facts Don't Matter". אדמס טוען בספרו, כי הצהרותיו הכוזבות של טראמפ אינן טעויות נסלחות או בעיה אתית, אלא חלק מכוון מטכניקה אותה הוא מכנה "שכנוע מכוון באמצעות הטעיות". לדבריו, טראמפ יכול להמציא כל מציאות שהיא עבור רוב הבוחרים ברוב הנושאים, ו"כל מה שאתה זוכר זה שהוא נתן את הסיבות שלו, הוא לא התנצל ומתנגדיו קראו לו 'שקרן' כמו תמיד".
קושניר אמר כי ניתן ליישם את הסברו של אדמס על נאום מצב האומה שנשא טראמפ חודש קודם לכן (בפברואר 2018), בו אמר שמצב הכלכלה האמריקנית הוא הטוב ביותר בהיסטוריה. מצב הכלכלה היה טוב, אבל לא הטוב ביותר אי-פעם, הודה קושניר. "מחלוקת מקדמת את המסר", הוא הוסיף ובכך הסביר את אסטרטגיית התקשורת בעידן של האינטרנט וטראמפ. המחלוקת סביב אמירתו של טראמפ גרמה לאנשים לזכור שהכלכלה במצב טוב, ולא משנה האם המספרים היו טובים יותר בשנות ה-50 של המאה הקודמת.
וודוורד אומר: "כאשר מחברים אותם, ארבעת הטקסטים של קושניר מציירים את טראמפ כמשוגע, חסר מטרה, עקשן ומניפולטיבי. בקושי יכולתי להאמין שמישהו ימליץ עליהם כדרך להבין את חותנו, ועוד פחות מזה - את הנשיא בו הוא מאמין ואותו הוא משרת".
להציל את העולם מטראמפ
בתחילת 2020, מוסיף וודוורד, סבר קושניר שלרשותו של טראמפ עומד צוות טוב יותר ומסור יותר מכפי שהיה לפני כן. "בהתחלה 20% מהאנשים [בבית הלבן] חשבו שטראמפ מציל את העולם ו-80% חשבו שהם מצילים את העולם מטראמפ", אמר קושניר. "אני חושב שכעת המצב הפוך. אני חושב ש-80% מהאנשים שעובדים בשבילו סבורים שהוא מציל את העולם, ו-20% - אולי פחות - חושבים שהם מצילים את העולם מטראמפ". וודוורד מוסיף הערה משלו: "הבה נבין את הניתוח הזה: 20% מצוותו של הנשיא חושבים שהם מצילים את העולם מטראמפ".
עוד מתייחס וודוורד לשאלת סיווגו הביטחוני של קושניר אשר כבר נחשפה בעבר, אך הוא נותן את הסיפור המלא. לדבריו, קשריו הבלתי-רגילים של קושניר עם מנהיגים זרים ושיחותיו השגרתיות איתם שלא בערוצים בטוחים, עוררו חשדות בסוכנויות הביון. הסיווג הזמני של "סודי ביותר" שניתן לו באופן זמני, הופחת ולבסוף נשלל. משמעות הדבר הייתה שקושניר לא יוכל לקבל גישה למידע מודיעיני רגיש, מה שיפגע ביכולתו למלא את תפקידו.
קלי, הגנרל שהיה קודם לכן השר לביטחון פנים ולאחר מכן ראש הסגל, רצה שסוגיית הסיווג של קושניר תטופל לפי הספר, אשר טראמפ הורה באופן אישי להעניק לחתנו את הסיווג הגבוה ביותר. הדבר העניק לו שוב גישה למידע הרגיש ביותר והיה מקום למתחים מתמידים בינו לבין קלי. האחרון גם כעס על סגנונו של קושניר, אשר פעל מחוץ למסגרות המקובלות, מה שאפשר לו להיכנס ולצאת כרצונו בעניינים נשיאותיים; הדבר פגע במאמציו של קלי לתעל דרך משרדו שלו את זרימת המידע לחדר הסגלגל. קושניר וקלי נאבקו כל העת על מעמד ה"ראשון בין שווים" אצל טראמפ; לשמחתו של קושניר, קלי התפטר בתחילת 2019.
