אם יש משהו שמטריף את דעתי זה לראות מדי בוקר בבוקרו הרבה נשים וגברים הולכים לאטם ללא מסיכות, ברחובות השכונה השבעה. חלקם לבושים בגדי ספורט, במטרה ברורה להראות שהם "בסדר", שהם נוהגים על-פי הנחיה המתירה לא לחבוש מסיכה ב"הליכה ספורטיבית". הללו, הצבועים השקרנים, גורמים לי להוציא מפי קללות חרישיות. האמת, איני מפחד שהם ידביקו אותי. מה שמרתיח אותי זה העניין העקרוני: הם לא נשמעים לציווי החוקי לשים מסיכה; הם מצפצפים עלי ועל המדינה. ואני יודע, כמעט בוודאות, שלא רק בהליכת הבוקר הם ללא מסיכות; הם כל הזמן ללא מסיכות בבואם בין אנשים. לא רק זה, יש לי ודאות קרובה שהם לא שומרים גם על הציווי השני: לא להתקהל; למנוע התקהלויות. ככה זה בחיים: מתחיל בקטן ונגמר בגדול. האם לא מקנן בקרבם הפחד שהם עצמם, לא אחרים, יידבקו ויחלו ואולי אף ימותו רחמנא ליצלן? נפלאה ממני.
ולכן, גיליתי עניין מיוחד בראיון מקיף שערכה שרית מקובר-בליקוב במוסף יום ששי של מעריב (9 אוקטובר) עם כרמי גילון, ראש השב"כ לשעבר, ממובילי מחאת בלפור; "שר האוצר של המחאה, מגייס הכספים", כפי שהוא מגדיר בראיון את תפקידו. עיקר התעניינותי הייתה כמובן לנסות ולהבין מדבריו את פשר הפרת הציווי של אי-התקהלות, ובעיקר את פשר אי-החשש מהידבקות והדבקה. "בכל הפרסומים אנחנו דורשים להקפיד על ריחוק חברתי", מסביר כרמי למראיינת, והיא עונה לו: "ועדיין גם בהפגנות האחרונות ההמונים התקשו לשמור על כללי הריחוק וסיכנו את עצמם וסביבתם" (במאמר מוסגר אציין שמכיוון שראיתי את ההפגנות במו עיניי אני יכול להגיד בביטחה שההמונים לא ניסו כלל לשמור על מרחק, מכיוון שמראש לא התכוונו לכך). ומה עונה לה כרמי גילון? הוא עונה לה כך: "האוויר הצח בהפגנות הוא אותו אוויר בחוף הים, שלפני הסגר היה צפוף ומלא באנשים ששכבו חצי עירומים אחד ליד השני. בהפגנה שלנו לבושים, לפחות הזיעות לא מתערבבות".
קראתי פעם, פעמיים, לא הבנתי. נתתי לאשתי, לחברים ושאלתי לדעתם. תמצית התשובות הייתה: הזוי! אולי המראיינת והעורך הבינו את סיפור ההזעות והקורונה, לך תדע. ברור שדרושה הבהרה. אלו לא דברים של טוקבקיסט מהשורה.
אבל בואו ונעזוב את "השטויות" הללו ונעבור לעניינים של יושרה. כידוע במשמרתו של גילון כראש השב"כ נרצח רבין. היכן היה גילון בזמן הרצח? בפריז! מה הוא עשה שם? "נסעתי לפריז בשליחות רבין", אומר גילון למראיינת, כדי להסביר מדוע לא היה בארץ. ככה כתוב: "בשליחות רבין". לפי מיטב ידיעתי והבנתי והשכל הישר, זאת אמירה שלדעתי אינה אמת! מאימתי ראש ממשלה שולח ראש שב"כ בשליחות לחו"ל? הוא ראש מוסד? איזו מן שליחות הייתה זאת? מדינית? ביטחונית? והרבה מעבר לזה: הימים ימי מתיחות קשה, גילון מתריע פומבית בפני האפשרות שירצחו את רבין, אז רבין ישלח אותו לחו"ל ועוד ערב עצרת בתל אביב? אם יש זמן שהוא הכי לא מתאים לעזוב את הארץ הרי זה הזמן, ערב העצרת וההתרעות! העובדה היא שהוא נסע, כנראה להיפגש בפריז עם ראשי האבטחה של השב"כ באירופה, חרף ההתרעה של עצמו. חייב היה להישאר בארץ, אלא אם כן זלזל בהתרעה של עצמו. יש כאן הרבה לקחים בתחום ההתרעה שאיני נכנס אליהם. אבל, מעציב אותי שאלו שדורשים באדיקות דתית יושרה מההנהגה, ומכנים את נתניהו כשקרן, אינם מקפידים על עצמם. איך התחלנו: הכל מתחיל בדבר הקטן של אי-חבישת מסיכה!
