במהלך שנות כהונתו של הנשיא דונלד טראמפ חוו יחסי סעודיה וארה"ב פריחה על-רקע העניין המשותף להדק את היחסים כך שישרתו את האינטרסים של שתי המדינות, ובלטה האהדה הרבה שהפגינו בכירי הממשל ליורש העצר והשליט בפועל של סעודיה, מוחמד בן סלמן. לחלק מנושאי התפקיד הבכירים בממשל האמריקני היוצא היו יחסי ידידות קרובים ביותר עם הבכירים הסעודים, וטראמפ אף ערך בריאד את ביקורו הראשון כנשיא מחוץ לגבולות ארה"ב.
בפועל, הממשל האמריקני ויתר על המרכזיות שייחס בעבר לערכים דוגמת הגנה על זכויות אדם כרכיבים המשפיעים על עומק היחסים. טראמפ, שביקש להיבדל מקודמו, הנשיא ברק אובמה, ראה בממלכה ציר אפשרי למדיניות האמריקנית במזרח התיכון והלך כברת דרך כדי לסוכך על מוחמד מפני ביקורת בינלאומית ובקונגרס נגדו. טראמפ, שהבליט את התרומה הכלכלית של היחסים עם הממלכה למשק האמריקני, אף הטיל וטו על חקיקה בתמיכה דו-מפלגתית בנוגע להפסקת מכירת נשק לממלכה וסיוע צבאי אחר בשל המעורבות הסעודית במלחמה בתימן.
עתה, לקראת כניסת ג'ו ביידן לבית הלבן, יצטרך מוחמד לטפל, בנוסף למשבר הכלכלי הפוקד את הממלכה - תוצאה של ירידת מחירי הנפט ומגפת הקורונה – ובצורך לבצר את מעמדו מבית, גם בהתאמת מדיניותו כך שניתן יהיה לשמר מערכת יחסים טובה עם הממשל החדש. זאת, על-רקע החשש בממלכה מעתיד היחסים בעקבות הביקורת בקונגרס, בעיקר בקרב הדמוקרטיים, ובדעת הקהל האמריקני לכמה מצעדיה, בראש ובראשונה רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י ופעולותיה הצבאיות בתימן.
החששות הסעודיים
מעבר לכך, גוברים בסעודיה החששות גם מהאפשרות שארה"ב תאמץ מדיניות מחמירה ביחס לכליאת נשים ופעילי זכויות אדם. ריאד אף מודאגת מכך שממשל ביידן יגלה פתיחות רבה יותר לתנועות האיסלאם הפוליטי במרחב ומביעה חשש זה בפומבי. ביידן עצמו הצהיר במהלך קמפיין הבחירות שלו, כי וושינגטון נדרשת לערוך "הערכה מחדש" של יחסיה עם ריאד. המילים שהשמיע ביידן בגנות התנהלות ההנהגה הסעודית היו אומנם קשות, אך מוקדם עדיין לומר עד כמה הרטוריקה של הקמפיין תתורגם למדיניות בפועל. גם טראמפ היה ביקורתי מאוד כלפי הסעודים בקמפיין הבחירות שלו, אך במהלך כהונתו תמונת האינטרסים השתנתה וארה"ב העניקה חופש תמרון רב לסעודים בזירה הפנימית והאזורית.
יתר על כן: בקרב בעלות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון גובר החשש, כי הן בשל אתגרים מבית והן על-רקע המגמה המתמשכת של צמצום המעורבות הצבאית באזור, הוא לא יהיה במקום גבוה בסדר היום של הממשל, לפחות בחודשים הראשונים של כהונתו. ארה"ב תחת ממשל דמוקרטי, כך חוששים הסעודים, עלולה לשנות את המדיניות שלה כלפי אירן ובכלל זה להפחית מעליה את לחץ הסנקציות ואף לחזור להסכם הגרעין, בלי שיילקחו בחשבון אינטרסים סעודיים: בראש ובראשונה ארסנל הטילים המאיים של אירן ותמיכתה בגורמים סוררים, דוגמת החות'ים בתימן. לכן, סעודיה מבקשת להיות מעורבת בכל מו"מ אפשרי עם אירן, כדי שדאגותיה יילקחו בחשבון ושלא תהיה מופתעת שוב מתוצאותיו.
למרות חילוקי הדעות, היחסים בין ריאד לוושינגטון מבוססים על אינטרסים משותפים וכבר צלחו משברים חריפים בעבר. יתר כל כן: המציאות המורכבת במזרח התיכון אינה מותירה בדרך כלל זמן רב לגישושים. עם זאת, לשני הצדדים ברור, כי בניגוד לאינטימיות ששררה בין המדינות בתקופת ממשל טראמפ, הממשל החדש צפוי לנהל את מערכת היחסים יותר ברמה העסקית/עניינית.
נטל ההוכחה – על ריאד
נדמה שהכדור נמצא כעת במגרש הסעודי ועל ריאד להוכיח, כי הממלכה נותרה בעלת ברית חיונית לארה"ב. שהרי חיזוק היחסים עם ארה"ב הוא אינטרס עליון עבור הסעודים ויש לו השפעה גם על מעמדו של מוחמד מבית. אלא שבתהליך הזה ריאד לא תהיה לבד, אלא תתחרה על תשומת ליבו של הממשל עם שכנותיה, קטר ואיחוד האמירויות. כולן יבקשו להעניק מחוות לממשל החדש: שיפור ולו קוסמטי במצב חירויות הפרט והחופש הפוליטי; המשך ואף העמקה של הרכש הביטחוני המתקדם מארה"ב; ובנוסף גילוי מעורבות רבה יותר בתהליך המדיני הישראלי-פלשתיני.
בהקשר זה נראה, כי סעודיה החלה כבר להכין את הקרקע בדרכים שונות לנורמליזציה אפשרית עם ישראל, והיא שוקלת את מחיריה האפשריים. ברקע ניצבת הפגישה השבוע בין מוחמד לבין בנימין נתניהו. בשונה משכנותיה, איחוד האמירויות ובחריין, לממלכה רגישויות רבות ואילוצים מבית ומחוץ, המקשים עליה את ההתקרבות לישראל. עם זאת, גם אם תנקוט לבסוף מהלכים בהקשר זה לפני כניסתו של הממשל החדש, סביר, כי היא תבקש למנף נכונות זו כדי להשפיע על גישתו של ביידן כלפיה.
נראה, כי ממשל ביידן יתמוך במגמת הנורמליזציה בין ישראל לבין מדינות ערב, גם אם קיימת אפשרות שממשלו יהיה נדיב פחות ב"תשלום" האמריקני עבור הסדרים. "מתנה" נוספת שריאד (ועימה אבו-דאבי) עשויה להעניק לביידן היא שיפור ביחסים עם קטר וסיום המשבר בין מדינות המפרץ, הנוגד אינטרסים אמריקנים מובהקים באזור.
הציפיות האמריקניות
בניגוד לאובמה בראשית דרכו כנשיא, ביידן הוא פוליטיקאי ותיק המכיר לפני ולפנים את המזרח התיכון ואת דרכי התנהלותן של בעלות בריתה של ארה"ב באזור. לפיכך, הוא צפוי לנקוט גישה מעשית ופחות אידיאולוגית מאובמה, הגם שהדרישה לשמירה על זכויות אדם תקבל ביטוי מודגש יותר מאשר בתקופת טראמפ. סעודיה מצידה תוכל לזכות בנקודות זכות אצל הממשל החדש אם, למשל, תשחרר ממעצר פעילי זכויות אדם בולטים ובראשם האקטיביסטית לוג'יין אל-הד'לול והבלוגר ראיף בדאווי.
הממשל האמריקני צפוי גם לדרוש מהסעודים לנקוט בטווח הזמן הקצר צעדים קונקרטיים שיתרמו למציאת פתרון פוליטי למלחמה בתימן. ייתכן, כי סיכויו של ביידן להביא לסיום המלחמה בתימן טובים משום יחסו הביקורתי כלפי הממלכה – מנוף לחץ לא מבוטל כשלעצמו, לצד הרושם, כי ריאד עצמה מבקשת לשים מאחוריה פרק זה שגבה ממנה מחירים כלכליים ומדינים ניכרים. עם זאת, ריאד אינה רוצה כי הפתרון יביא לכך שבשטח יישאר גורם פרו-אירני, שיאיים על ביטחונה. המכשול העיקרי בשלב זה, הוא שלממלכה אין אסטרטגית יציאה מהמלחמה. ואילו לחות'ים, שידם על העליונה בשלב זה, אין עניין בשינוי הסטאטוס-קוו, שכן כך הם שומרים על כוחם הצבאי וביכולתם להשפיע על עתיד תימן.
בשורה התחתונה: סעודיה, למרות הפיחות שחל במעמדה ובהשפעתה בשנים האחרונות, היא שחקן אזורי מרכזי שקשה להתעלם ממנו. משקלה הכלכלי, הדתי והמדיני הוא נכס חשוב לכל ממשל אמריקני המבקש לבלום את אירן ולצמצם את המעורבות הסינית והרוסית באזור. גם לסעודיה דרושה השותפות עם ארה"ב, שהיא עדיין המעצמה הגלובאלית היחידה היכולה להציע לממלכה סט של יכולות אסטרטגיות ומדיניות, יותר ממתחרותיה. מפגש האינטרסים הזה צפוי לאפשר לשני הצדדים להתגבר על מחלוקות ולהמשיך בקשר ההדוק שאפיין את מערכת היחסים ביניהן בשנים האחרונות.
אשר לישראל, בוושינגטון וגם בריאד מייחסים חשיבות לעמדתה של ישראל בהקשר זה, וייתכן, כי הממשל האמריקני החדש יבקש לנצל נכונות סעודית לקדם צעדי נורמליזציה עם ישראל, כמנוף לחץ מולה כדי להניע את השיח עם הפלשתינים ולקדם התהליכים להסדר מולם. על כן, חשוב שישראל תתאם ציפיות בנושא מול ממשל ביידן, במקביל לשיח עם הסעודים ועם איחוד האמירויות.