סיכה של איגוד הנוער היהודי בעיר בִּידְגוֹשְׁץ' בפולין מוצעת כעת למכירה בבית המכירות CollecTodo. הסיכה בצורת מגן, עשויה פליז ואמייל בגווני תכלת ולבן. היא נושאת את הכיתוב: "יידישער יוגנד פעראיין" (איגוד נוער יהודי).
על התפתחותה של קהילת יהודי ביאליסטוק, שבצפון-מזרח פולין, ישנן עדויות החל מאמצע המאה ה-17. הקהילה היהודית במקום צמחה באופן מואץ, ומתחילת המאה ה-19 התפתחותה הגדולה של העיר ושל הקהילה היהודית בה קשורה בהתפתחות תעשיית הטקסטיל שהיוותה למעלה ממחצית מתושבי ביאליסטוק כולה.
ב-1850 הוקם בית-חרושת ראשון של יהודים, וכבר בשנת 1867 היו כמחצית מ-89 בתי החרושת לאריגה בביאליסטוק בבעלות יהודית. פעילות ציונית התקיימה בעיר מסוף המאה ה-19, ובין מלחמות העולם פעלו בה מפלגות ותנועות נוער ציוניות.
75% ממפעלי התעשיה והחנויות שהוקמו בביאליסטוק מ-1921 עד 1939 היו בבעלות יהודים. בעיר התפתחה מערכת בתי ספר עבריים, יסודיים ותיכוניים, תנועות נוער, ועיתונות ביידיש.
סניפים של התנועה הציונית הוקמו שם כבר בראשית התהוותה של מסגרת התנועה. הרבנים שכיהנו בעיר מסוף המאה ה-19 תמכו בתנועה הציונית. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו בביאליסטוק סניפים פעילים של כל המפלגות הציוניות וכל תנועות הנוער הציוניות היו מיוצגות בה. חיי הציבור היהודי בעיר וחיי החברה התרכזו סביב התנועה הציונית; בבית העם היו חוגים, הרצאות, הצגות, דיונים ספרותיים ושיעורי עברית למבוגרים וכן פעלו שם ספריות בכל השפות המדוברות בקרב יהודי ביאליסטוק, כולל עברית.
בשנות השלושים סבלו יהודי העיר מגל האנטישמיות בפולין, שבא לידי ביטוי בחרם על עסקי יהודים, בביזת דוכני יהודים בשוק, ובקריאות לסילוק היהודים ממוסדות הציבור והחינוך בעיר.
עם הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, הוקם גטו ליהודי ביאליסטוק. בשלבי הקיום האחרונים של הגטו, בין ה-16 ל-20 באוגוסט 1943, התחולל מרד בגטו ביאליסטוק, בהובלת חברי תנועות הנוער. מעטים נמלטו ליערות והמשיכו להילחם כפרטיזנים, ויתר יהודי ביאליסטוק - כ-50,000 איש - נשלחו ברובם לאושוויץ.
עם שחרורה של ביאליסטוק בידי הצבא הסובייטי ב-27 ביולי 1944, נותרו בה כמה עשרות יהודים שהתגוררו בצד הארי של העיר בזהות בדויה או יצאו ממקומות המחבוא שלהם. עוד כ-200 יהודים שרדו במחנות עבודה גרמניים, וכ-60 יהודים שלחמו בשורות הפרטיזנים נותרו גם הם בחיים. תוך זמן קצר נאספו בביאליסטוק 1,085 ניצולים, 900 מהם תושבי העיר לפני המלחמה והיתר מיישובים סמוכים.[3] בעיר הוקם וועד שקום שניסה לסייע ליהודים שחזרו לעיר. היישוב מחדש לא צלח ועד ראשית 1947 עזבו כמעט כל היהודים את העיר.
