ממרום היישוב עלי - מקום עוצר נשימה ביופיו - יצא מסר חד וחלק וברור, שאני ממתין לו כבר זמן רב. הרב נתנאל אלישיב, בן 45, יליד ארצות הברית, בוגר ישיבות וחניך של תפישת הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו צבי, צנחן בשרותו הצבאי, נשוי ואב לשמונה, שיגר קרן ראשונה של אור מן השומרון.
הוא מייצג את המורשת היהודית האמיתית. זו שרצונה בשלמות הארץ ואינה מאפילה על הצורך להיות ראויים לחזון נביאי ישראל ולמוסרם, ולביטוי השכיח בפי דוד בן-גוריון - "אור לגויים". הוא מבין כי לא ניתן לחנך דור של צעירים ליושר וליושרה כאשר בראש הפירמידה עומד ראש ממשלה כבנימין נתניהו שמשקר ללא הרף ומרמה את שותפיו לדרך ואינו מכבד הסכמים, וברקע מאחור אישומים פליליים חמורים וקומבינות מעופשות בסוגיית הצוללות וכלי השיט.
הרב אלישיב סולל דרך. הוא מציל את כבודו של הימין הישראלי. ללא מורא. איש אמת. מבין כי המאבק על הארץ מותנה בין השאר בכך שבישראל יתקיים שלטון ראוי. לא שוחד ולא ניצול ולא נהנתנות ולא "אני ואפסי עוד" ולא "אני, אני, אני" (מציע להאזין לנאומו של ח"כ אלי אבידר מישראל ביתנו על המשמעות החמורה שביבי יצא את הארץ לסעודיה כגנב בלילה רק מטעמי רדיפת כבוד אישית).
בכל לבי אני מאמין כי מאחורי הרב אלישיב מפעפע ציבור של ממש, שילך ויגדל. המתיישבים ביהודה ובשומרון אזרחים לתפארת, לומדים היטב ופזורים בצה"ל ובמשק המתקדם וברפואה ובעולם המשפט, וניתן להגיע אליהם, חובה להידבר ולברר עימם ולא לפסוח עליהם. הם אחים מעולים. מי הציוני החילוני שאינו רוצה להידבר עימם? עם האוונגליסטים - כן (ואני בעד למרות שבאחרית הימים הם מבקשים להעבירנו על דתנו) ועם המתישיבים לא? טירוף.
הם אחים יקרים ויש לנו מחלוקת חריפה, בית הלל מול בית שמאי, ולמרות שכבר אז שרר מתח ביניהם הם שמרו על אחדות האומה וגם התחתנו אלה באלה. כך גם אנו עם המתנחלים. לפחות אני אומר זאת בשמי.
יש לי מחלוקת עד לב השמיים עם עמיתתי יפעת ארליך, ובשום פנים איני מעלה על הדעת לגרום לנתק. לא עולה בדעתי להינתק מן הדילמה בספרה "כמה מוכר, כמה זר" על אהבה בעייתית בין מתנחל לבין קראית, ולא על ההתחבטות בסיפור חייו הדרמטי של רב סרן בניה שראל ז"ל. לא רק במותו בקרב אלא גם בבניין חייו עם בת זוגו החילונית והתמודדות הוריו עם הסוגיה.
אסור להיפרד. לא מוותרים לעצמנו עליהם. גם אצלם יש מי שלא יוותרו עלינו. צריך לחפש אותם. צריך להבטיח משטר צודק בו "נכון יהיה הר-הבית בראש ההרים", ונבטיח את קן המוסר בראש הפירמידה ואחר כך נמשיך כל אחד בדרכו לוויכוח הציבורי והלאומי הגדול, שאולי לא יגיע לסיומו בדורות אלה.
