האם יבוזבז אפקט סער?

האם גדעון סער הוא "מחטפן" טיפוסי או אסטרטג פוליטי, שזיהה נקודות תפנית בהיסטוריה הפוליטית שלנו ומבקש לנצלה? לדעתי, זו השאלה הראשונה העולה מהמהלך שביצע ב-8.12.2020, כאשר הודיע על פרישתו מהליכוד והליכה בראש רשימה חדשה להתמודדות נגד נתניהו על ראשות הממשלה. השאלה השנייה המתבקשת, היא לגבי סיכוייו. סער בחר לבצע את המהלך בעיתוי שבו ההווי הפוליטי שלנו סוער במיוחד. אף שטרם הגיע לנקודת רתיחה, הוא מתקרב אליה במהירות. לשיבחו יאמר, שגם כשהציג את יוזמתו ונימוקיו למהלך, לא התחמק ממענה לשאלה האם יוזמה זו לא תוביל את נתניהו וגנץ יחד, לשקול מחדש את עמדותיהם לגבי בחירות במרס 2021 (בשל פיזור הכנסת באין תקציב מאושר ל-2020). כפי שהבהיר, נטל ביודעין סיכון, כשהניח שהבחירות יתקיימו במרס 2021. אם אומנם כך יהיה, הזמן להתארגנות קצר, המלאכה מרובה וחייבים לצאת לדרך.

על הדרך שבחר סער

אין זו פעם ראשונה שסער בוחר לקרוא תיגר על נתניהו. קדם למהלך הנוכחי מהלך שנעשה במסגרת הליכוד, ב-2019, בו התייצב מול נתניהו לבחירות מוקדמות, שבהן זכה במקום 5 ברשימה, ובתמיכה של כ-27.5% מקולות הבוחרים. בין שני האירועים, נדחק (על-ידי נתניהו) לשוליים המפלגתיים, כאשר חרף מקומו בצמרת הליכוד ועל-רקע התנגדותו לנתניהו, לא התמנה לשר ונותר בשולי שדרת "המשפיעים" בפועל במפלגה. הפעם בחר, כאמור, לפרוש מהמפלגה ולצאת לדרך חדשה. עם זאת הבהיר שהוא נמנה על מחנה הימין, אותו אין הוא נוטש, בתקווה למנף את הפרישה לגיוס תמיכה בדרך הימין כפי שהוא רואה ומבין את מימושה. בדרך זו מייצר סער לעצמו מספר מכשלות כבדות מאוד: ראשית, הוא מתמודד על קולות שיעברו למחנהו מהליכוד, שכבר זמן רב למדי ניצב בסקרים על כ-30 מנדטים, (בעוד בנט, השותף-יריב השלישי למחנה, ניצב על כ-21 מנדטים). מבחינה זו, הוא מעמיד עצמו כיריב מובהק לנתניהו שלוטש עיניים למצביעיו, כלומר: חותר להפלתו והדחתו מראשות הממשלה. בכך הפך סער לעוד חוליה בשרשרת "רק לא ביבי" ובכך הוא גורע מאיכותו המוסרית והמנהיגותית של המהלך. נתניהו הוכיח כבר מספר רב של פעמים את כוחו כתכססן פוליטי חריף ומפולפל; סער שבמהלכו העמיד עצמו כיריבו הראשי, צפוי לקרב קשה מאוד עם סיכויים לא מזהירים. מותר להניח שלנגד עיניו עמדה האפשרות שמותשי-ליכוד, מאוכזבי-נתניהו, ואפילו שונאיו שאינם נגד הימין בכללותו, עשויים לראות בו כתובת פוליטית, בעלת ניסיון ולתמוך במועמדותו. באותה מידה תיתכן תזוזה לעבר מחנהו גם ממפלגות מרכז, מפלגות שאין סיכוי ריאלי שיעברו את אחוז החסימה, וגם הם יתפתו להצטרף ליוזמתו. בדרך זו, ע"י איסוף קולות מימין ומשמאל, אולי יצליח, כאיש ליכוד לשעבר, להשיג תמיכה של לפחות אחת המפלגות החרדיות, אם זו תסבור שחבירה אליו טובה לאינטרסים שלהם לנוכח החלשות נתניהו. כך יוכל לגייס תמיכה אלקטורלית שתעמיד אותו בראש גוש בעל סיכויים להרכיב ממשלה. אם בוחנים הליכה אפשרית עם כוחות ממחנה המרכז - ליברמן וגנץ גם הם שותפים אפשריים, אם כי מול גנץ יתקשה יותר להשיג את ראשות הממשלה. אם לא ישיג קואליציית מרכז-ימין יציבה, יעמוד שוב בפני הברירה להיות ראש רשימה בלבד, אך לא מועמד לראשות הממשלה. מדבריו גם עולה שבכל מקרה לא ילך לקואליציה עם נתניהו. עמדה זו תחזק אותו במחנה המרכז ובין "שונאי נתניהו" מובהקים דוגמת ליברמן, אולם ככל הנראה תחליש את מעמדו בין יוצאי ימין והליכוד שיתמידו בתמיכתם ברה"מ לפחות עד מבחן הבחירות; אין ספק: משוואה דינמית ומורכבת.

סער ובנט

אבן הנגף הגדולה ביותר העומדת בדרכו היא מפלגת "ימינה". מעמדה של "ימינה" בסקרים יציב למדי כבר תקופה ארוכה ונע מעט מעל ל-20 מנדטים. ליכוד עם 30 מנדטים וימינה עם 21, מהווים יחד 51 מכלל 61 המנדטים הדרושים לרוב פרלמנטרי. הואיל ובנט טרם התחייב שלא לחבור לנתניהו בקואליציה, האפשרות ששניהם יחד יהוו את גרעין הקואליציה הבאה אם תוצאות הבחירות הקרבות תחפופנה בקירוב את הסקרים, הינה גבוהה. במקרה כזה עומדים על הפרק גם רוטציה וגם חבירה לבנט לגוש גדול מהליכוד שראשו יעמוד בראש קואליציית ימין חזקה. האם יצליח סער, אם יתמיד בסרבנותו המוצהרת לשתף פעולה עם נתניהו באותה רשימה/גוש, לגרום לליכוד לדחוק את נתניהו מבכורתו במפלגה? - זוהי שאלה "שאלתית" ביותר; ומה יעשה אם לאו? ילך לאופוזיציה?! אם יחקק בכנסת הבאה חוק הקובע שראש ממשלה אינו יכול לכהן יותר משתי קדנציות ברציפות, יפתח הדבר פתח חדש ונוסף להסדרי-תורנות ושיתוף פוליטיים בין שתי הרשימות, ככל שתשכלנה לשמור על כוחות ממערכת בחירות אחת לבאה אחריה. נעלם נוסף ב"פלונטר" הפוליטי המתהווה בעקבות מהלכו של סער, הוא הרכבי הרשימות. ברור שלבנט מחויבות מוקדמת לחברים ב"ימינה" וכנראה גם למספר שותפים פוטנציאליים שעדיין מחוץ למפלגה. עד שיגיע סער לבחירות, גם לו תהיינה מחויבויות מוקדמות במיוחד אם יצטרפו אליו אישים כאיזנקוט. כך או כך, השוויון בפועל במעמד ובניסיון הפוליטי בין השניים, עשוי להקטין את השפעות האגו ולהקל על מציאת פשרות שתאפשרנה שת"פ פורה בין השניים.

בין שת"פ לפני לשת"פ אחרי

לדעתי, הצמד בנט וסער ימלא תפקידים מרכזיים בבחירות הבאות, אם אלה אכן תתרחשנה במרס 2021 או בסמוך לו. אם יצליח סער להרכיב רשימה שתקבל לפחות 15 מנדטים, שלפחות 8 - 10 מהם יהיו תומכי ליכוד לשעבר, ובהנחה שבנט ישמור בקרוב על כוחו מהחודשים האחרונים, יהיה הגוש הפוליטי החדש אחרי בחירות אלה, מורכב פחות או יותר מהצירוף הבא: בנט (20), סער (14), ליברמן (7), ליכוד (ללא נתניהו) (20), וכן לפחות אחת מהרשימות הבאות: לפיד (17), גנץ (10), ש"ס (8). יהדות התורה (8). כל האמור לעיל עשוי להתרחש, כאמור, אם תהיינה בחירות בקרוב, אחרת יפוג "אפקט סער" כבר במהלך המחצית הראשונה של 2021, ובבחירות מאוחרות יותר, יהיה משקלו הפוליטי ירוד. מצב דומה ישרור אם יחול היפוך במספר המנדטים בין סער ובנט, או שוויון ביניהם. המהלך הדרמטי ביותר שיכול לחולל "אפקט סער", הוא "סולחה" בין נתניהו ל"ימינה", הליכת שתי המפלגות בגוש משותף עם התחייבות נתניהו לפרוש באמצע 2021 בתמורה לחנינה. איחוד שתי המפלגות למפלגת ימין גדולה אחת בראשות בנט והקמת ממשלת ימין עם סער ואחרים, ייצב לטווח ארוך את המערכת הפוליטית, עם רוב פרלמנטרי מוצק של הימין. מהלך דמיוני עוד יותר יהיה כזה, בו נתניהו יוזם גוש ימין גדול ומשותף וכו'. מספר האפשרויות הוא כמובן עצום ותלוי-אירועים חיצוניים שברובם עדיין אינם נראים לעין במלוא משמעויותיהם. התפתחות כזו תכין את המדינה היטב לשתי התפתחויות חשובות ביותר, שעלולות להתרחש כבר בשלהי המחצית השנייה של 2021: עימות אזורי עם אירן, ולחץ אמריקני לחידוש המו"מ עם הרשפ"ת מול החלת החוק הישראלי על איו"ש. לאחריו או כחלק ממנו תבוא יוזמה אזורית לפתרון בעיית עזה כחלק מהמדינה הפלשתינית או כישות אוטונומית בחסות משותפת ישראלית-מצרית; ולאלה דרוש ימין חזק מאוד. אפשר בהחלט שמהלכו של סער ישיג את מטרת המינימום של הכשלת נתניהו, אולם אם מטרתו היא השגת בכורה לעצמו, יעיד דווקא צעד זה שאין הוא ראוי לה. ההתלהבות הראשונית תשכך והיסודות המוצקים של האינטרסים הפוליטיים יתפסו את מקומם. ביסוד אינטרסים אלה עומד העקרון של ביסוס הגמוניית השליטה הפוליטית של גוש הימין, שיושג כך לאחר כ-70 שנות הגמוניה של גוש השמאל. מהלכו של סער מחבל במטרת-יסוד זו, שדווקא אותה שימר נתניהו ובשל כך הפך "לדמון של השמאל". בנוסף - מי שביקשו להדיח ראש ממשלה נבחר בדרכים אנטי-דמוקרטיות ומתוך כירסום חמור בחוסן הלאומי, לא יעמדו במוקד העשייה ויהיו, אם בכלל, שחקני - משנה פוליטיים במגרש עתיר אתגרים וסיכונים זה. אם כל מה שיצליח סער לעשות הוא להקים עוד רשימה בת 15 - 18 ח"כים של תאבי שררה, שתבלבל ותערבל כל אפשרות ליצירת יציבות פוליטית לקדנציה שלימה של התמודדות המדינה, ביעילות מירבית, עם כל בעיותיה, יהיה מהלכו מהלך נפל ומזיק. השמועות על חבירה ליאיר לפיד כבר בתחילת הדרך, הן עוד מקל בגלגלי ההרמוניה הימנית. הגמוניה של הימין לא תושג, אם לא יהיה בכנסת גוש ימין גדול, דומיננטי, הומוגני ונחוש. גוש כזה חייב לכלול כליבה את הליכוד, ימינה וקבוצת התומכים בסער. למען האמת, חייב היה סער להתחיל מהקמת חטיבה בתוך הליכוד, חתירה לאיחוד עם ימינה ומהלך משותף להחלפה מכובדת של נתניהו כשלב סופי באחוד של מפלגת ימין אולטימטיבית; יש להודות שזו גם הדרך הארוכה והקשה יותר. מאכזב שלפי שעה בחר בדרך הקלה יחסית ולא בזו המצביעה על נכונותו להתמודד עם אתגרים קשים אך מבטיחים.