הצטרפותו של גדעון סער, מבכירי הליכוד ומראשוני הזוכים בפריימריז הליכודי, למרוץ בימין על ראשות הממשלה, לצידם של שני המועמדים האחרים בנימין נתניהו ונפתלי בנט, טרפה את הקלפים בימין. הכרזתו נפלה על ראש הממשלה ועל הליכוד כרעם ביום בהיר. סער הוא סיפור חדש לגמרי, ומסביב ייהום הסער.
לנתניהו ואנשיו אין לפי שעה שום נשק מונחה מפצח בונקרים, שיוכל לנגוס בפופולריות הגואה של סער כאלטרנטיבה מרעננת. בניגוד לאיום מימין שמציע בנט (שאמנם צמח בליכוד אך נטש), סער הוא בשר מבשרה של תנועת הליכוד. אם מותר קצת להתפייט, סער הוא הליכוד האמיתי.
רעידת האדמה שחולל סער, בדרגה 9 בסולם ריכטר, היא נחרצת: "אני לא יוצא למרוץ כדי שנתניהו ימשיך לכהן כראש ממשלה". חד וחלק. סער: "מי שרוצה בהמשך כהונתו של נתניהו, שיצביע נתניהו". אין גימגומים. כל הקופה. אני או הוא. אין מבחינתו דרך שלישית.
בניגוד לבנט, שמצטייר כיום כדרך שלישית, של היושב על הגדר, רגל פה רגל שם. לא רל"ב (רק לא ביבי) ולא ר"ב (רק ביבי). בנט חזר וגימגם רק השבוע באשר לעתיד, ונתן להבין שכל האופציות פתוחות. נכון אומנם שנתניהו, שהפך אותו לסמרטוט רצפה, איננו כוס התה שלו, אבל...
נשק סודי
העובדה שסער משמיע זמירות חדשות, שמציעות אופציה ברורה למי שבוחל בשיטת More of The Same, מחזקת את סיכוייו ונוגסת אפילו במחנות השמאל והמרכז. קרוב לחצי מיליון מצביעים 'צפים' - בהם אנשי ימין ושמאל, חילוניים ודתיים וחרדים, מכל המגזרים, כולל מאות אלפי עצמאיים ושכירים שנושלו מפרנסתם עקב התנהלות שערורייתית של ההנהגה בסוגיית הקורונה - מצטרפים, בכל סקר, לסער.
לא מפני שסער עדיף על בנט. שניהם ראויים. אלא שסער, לידיעת הקורא נפתלי בנט, הוא היחיד שמציע אופציה לא מגומגמת ברוח זו של בנט: 'או שכן או שלא ומה שבטוח אולי'. סער הוא היחיד שמצהיר שלא יחזור על התקלה ששמה כחול לבן ו/או גנץ/ניסנקורן. הוא היחיד שמפורר את המשוואה שהתאזרחה בימין, ובוודאי בקרב הביביסטים, שלפיה ימין משמעותו נתניהו: ימין = נתניהו.
הנשק הסודי היחיד, והכי הזוי, שמפעיל הליכוד נגד פצצת המימן שמרחפת מעל לראשו, היא צביעתו של סער בצבעי השמאל. ראש הממשלה נתניהו, השבוע: "יצא המרצע מן השק. סער הודיע שיחבור לממשלת שמאל" (ישראל היום, 12.12.20), ואילו ח"כ ניר ברקת (גם הוא מנפגעי נתניהו שקיבל הבטחה שלא מומשה לתיק האוצר), ציטט השבוע מדף המסרים של בלפור, בראיון רדיו, וטען שכל מי שיצביע סער, יכונן כאן ממשלת שמאל, רחמנא ליצלן.
אוי ואבוי. מדהים עד כמה דבריו של הנביא ירמיהו, "וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ, לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר", מתממשים לעינינו. ברקת, שמזהיר מפני ממשלת שמאל בראשות סער, שוכח שלנגד עינינו ממש מכהנת עכשיו ממשלה שראשה הסגיר לידי השמאל את מיטב התיקים; ע"ע מינויי עשרות שופטים אנטי שמרניים בידי ניסנקורן, תוך גילויי חוסר אונים משווע מימין. וממש לנגד עינינו הנדהמות, מנהל ראש הממשלה מגעים עם ח"כ עבאס, יו"ר התנועה האיסלאמית הדרומית.
והכי חמור, הביזיון שלא יישכח של 2013: לאחר הבחירות הזמין נתניהו לממשלתו בראש וראשונה את ציפי. אחר כך את יאיר לפיד. בו-זמנית הוא פסח במתכוון על בנט ושקד, כדי להותירם בחוץ ולכונן ממשלת שמאל נתניהו-לבני-לפיד. רק 'ברית האחים' כפתה עליו לצרף את בנט ושקד לממשלתו. זה מה שיעשה גדעון סער? ואם כן, חלילה, יש לו בהחלט ממי ללמוד.
אינסטרומנט טכני
חמור יותר הבוז לימין, שהפגין השבוע נתניהו בהאשמתו את סער בשמאלניות. זו כבר פאניקה ממש, שנובעת כנראה מן ההבנה שסער, עם כל מספר המנדטים שיקבל, אפילו כמות חד ספרתית, יוכל באמת להטות את מאזן הכוחות.
סער בשמאל? הצחקת. על-פי כל קריטריון, בהשוואה בין נתניהו לסער, סער הוא הימין האמיתי. נתניהו תמך בהינתקות; סער התנגד. נתניהו חונק בניה בירושלים ובהתיישבות; סער מעודד. נתניהו לא חזר בו מעקרון 'שתי מדינות לשני עמים'; סער נגד. נתניהו מושך כבר שנתיים את יישום הפסיקה לפינוי התנחלותם הלא חוקית של 200 בדואים בחאן אל אחמר, שמשמעותה תקיעת טריז בין ירושלים למעלה אדומים; סער בעד יישומה. נתניהו הפקיר את הר-הבית לוואקף; סער בעד יישום ריבונות ישראל בהר. נתניהו גורר רגליים בסוגיית הסדרת 69 הישובים החלוציים בני 20 שנה, שחיים עד היום ביו"ש בתנאי אי-ודאות עם תקלות תדירות באספקת החשמל והמים; סער בעד הסדרת זכויותיהם של 10,000 המתיישבים, מלח הארץ: אנשי צבא ומדענים, רופאים ומורים, עצמאיים ועובדי מדינה.
ומילה אחרונה לגבי החרדים: סקר אקראי שערך הרדיו החרדי קול חי בקרב מאזיניו, העלה שנתניהו זוכה ל-38 אחוזי תמיכה, ואחריו סער עם 18% ובנט עם 13%. מובן שהסקר אינו מדעי, והחרדים ממילא אינם מצביעים אלא למפלגות המגזר, אבל יש בו כיוונים: החרדים, יהודֵי 'פך השמן הטהור', מעדיפים אתאיסט זולל טריפות ונבילות לתיאבון, מחלל שבת, על פני השניים האחרים שכל אחד מהם מצהיר בגלוי על היותו יהודי מאמין, שומר שבת, אוכל רק מזון כשר ומניח תפילין מידי בוקר.
אולי זוהי דרכם הייחודית של החרדים לבטא את יחסם האמיתי למדינה. רבים מהם (לא כולם!) גורסים שאין לה מעמד דתי/ערכי/רוחני, והיא רק אינסטרומנט טכני שאיננו בגדר 'ראשית צמיחת גאולתנו', ולכן ממש לא משנה מהן הליכותיו - שומר מצוות או רומס אותן - של העומד בראשה.
