3.4 מיליון ישראלים קיבלו עד כה את המנה הראשונה של חיסוני הקורונה. כדי שניתן יהיה לחזור לשגרה פחות או יותר, יש להעניק את שתי המנות לפחות ל-6.8 מיליון ישראלים. חשבון פשוט: אנחנו בדרך למחצית הדרך. מספר המתחסנים ירד בצורה חדה אחרי ההתחלה המרשימה של המבצע, ואם הוא יימשך בקצב של הימים האחרונים - יעברו עוד שלושה חודשים עד שנגיע למינימום הדרוש. המצב עלול להיות עוד יותר גרוע אם המגמה הנוכחית תימשך והקצב הזה יואט עוד יותר.
המשמעות ברורה כשמש: עוד אלפי מתים, עוד רבבות חולים קשה, עוד נזק אדיר לחינוך ולמשק. הסיבה היחידה היא, שיש יותר מדי ישראלים שמהססים אם להתחסן ("נראה מה יקרה לאחרים") והרבה יותר מדי ישראלים שמסרבים להתחסן ("אני לא מאמין להם"). זה הזמן לפעול בכל הכוח - תחילה בהסברה, ואז באכיפה.
לאיש אין רשות לסכן את חיי חברו. אדם שינהג במהירות של 150 קמ"ש בכביש 1, לא יוכל לטעון שהוא לוקח סיכון רק על עצמו; הרי ברור שהוא עלול לפצוע ולהרוג אחרים. אדם שינסה להתאבד על-ידי כך שירעיל את כדי המים באירוע פומבי, הוא לכל הדעות פושע מהסוג הגרוע ביותר. מי שיינשך בידי כלב שוטה ולא יתחסן, ימצא את עצמו בכלא על הפצת מחלה. אבל מול סרבני הקורונה, שמסכנים במישרין את בריאותם, רווחתם וחייהם של מאות אלפים - כל הכללים הללו נעלמים.
יתרה מזאת: כפי שכבר אמרתי (ראו קישור משמאל), החוק והפסיקה מאפשרים להכריח אדם שלא לסכן אפילו את עצמו. ניתן להאכיל בכפייה אסירים שובתי רעב, ניתן להאכיל בכפייה חולי בולימיה. דווקא חברה דמוקרטית וליברלית אינה מאפשרת לאדם המצוי בחזקתה להרוג את עצמו מסיבות אידיאולוגיות, ואינה מאפשרת לאדם שדעתו השתבשה עליו להרעיב את עצמו למוות. קל וחומר, שאין לאפשר לאדם כלשהו לסכן את הסובבים אותו.
ההאטה החמורה והמדאיגה בקצב ההתחסנות היא תוצאה ישירה מהתנהגותה של הממשלה לכל אורך המשבר: שליפות, העדר תכנון, הימנעות מחשיבה לטווח ארוך. בכל העולם ידוע שיש שיעור משמעותי של התנגדות לחיסוני הקורונה - בין אם כחלק מטירוף של התנגדות לחיסונים בכלל, ובין אם בשל דיסאינפורמציה פושעת נקודתית בנוגע לחיסונים אלו. עוד נתון בסיס ידוע הוא, שיש צורך בהתחסנות של לפחות 75% (ויש אומרים 80% ואפילו 85%) כדי להשיג את חסינות העדר המיוחלת. מה עשתה ממשלת ישראל עם המידע הזה? כלום ושום דבר.
בנימין נתניהו התגאה, ובצדק רב, בהישג המרשים של הבאת מיליוני חיסונים לישראל עוד לפני שהם זמינים בארה"ב ובאירופה. ממשלתו פעלה בצורה חכמה כאשר הפקידה את המבצע בידי קופות החולים. היא נהגה ברשלנות פושעת כאשר לא בחנה את מידת הנכונות להתחסן, לא ביצעה מהלכי הסברה מינימליים ולא התכוננה להתמודדות עם סרבנות חיסונים. התוצאה ניכרת לעין, והשלכותיה עלולות להיות קטלניות.
מה שנחוץ כעת - היום, לא מחר - הוא מהלך משולב של הסברה ואכיפה. קודם כל - קמפיין נרחב, ללא הגבלת משאבים, שיסביר את עובדות היסוד על החיסון. מדוע הוא פותח כל כך מהר? כי טכנולוגיית ה-mRNA הייתה זמינה וכעת קיבלה דחיפה, כי נעשו מאות מחקרים בכל העולם שתוצאותיהם פורסמו מיד, כי ממשל טראמפ העניק מיליארדי דולרים כרשת ביטחון לחברות התרופות. האם היו קיצורי דרך בהליכי האישור? ממש לא. האם אפשר לסמוך על האישורים? כן, נתנו אותם בדיוק אותם גורמים בישראל ובארה"ב שמאשרים את כל התרופות שאתם מכירים. יש תופעות לוואי? שום דבר החורג מאלו המוכרות היטב בכל חיסון אחר, והן קלות מאוד. אפשר לחלות גם אחרי החיסון? כן, אבל הסיכוי הוא 5% בלבד וברוב המקרים המחלה תהיה קלה בהרבה ובלתי קטלנית.
את הקמפיין הזה צריך לנהל בגובה העיניים ובשימוש בכל הטכנולוגיות הזמינות. יש להפעיל מובילי דעת קהל נוסכי אמון - מי שנהנים מאהדה לאומית חסרת גבולות (מרים פרץ, יהורם גאון, ראובן ריבלין, מוני מושונוב, טל ברודי - ואלו רק דוגמאות בודדות), מי שקיבלו את החיסון בהצלחה (אנשים כמוני וכמוך, מכל השכבות ומכל העדות ובכל הגילאים) ואישים ברמה המקומית (רב מקומי, רופא קהילתי, כומר שכונתי, מואזין שבטי, מנהלי מוסדות חינוך). יש לפתוח מרכזי מידע אנושיים, שיפעלו ברציפות ובהם יתנו רופאים את כל התשובות לכל השאלות - בפייסבוק, בטלפון, בצ'אטים, בדוא"ל. יש גם להעניק הקלות משמעותיות למתחסנים, למשל: לפתוח בתי קולנוע, מסעדות וחדרי כושר שהכניסה אליהם תותר רק למתחסנים.
במקביל, יש להודיע מראש על תוכנית אכיפה חסרת פשרות שתופעל שבועיים מאוחר יותר. אפשר בהחלט לחייב בחוק לקבל את החיסון, על בסיס אותם תקדימים שציינתי. גם בלי חיוב כזה, אפשר וחובה להפעיל שורה של צעדים נגד סרבני חיסונים. קחו דוגמה מכיוון אחר לחלוטין: החוק מאפשר לפעול בצורה כמעט דרקונית נגד סרבני גט - שלילת רשיון נהיגה ודרכון, איסור להחזיק חשבון בנק וביוש פומבי. אם אפשר לעשות זאת כלפי מנוול שמאמלל אישה אחת, מדוע שלא ניתן יהיה לעשות זאת כלפי משוגעים שמסכנים את חייהם של רבבות?
ברוח זה, ניתן לשלול ביטוח לאומי ממי שיסרב להתחסן (הצעד הזה ננקט לפני מספר שנים נגד סרבנים לחיסוני חצבת והיה יעיל מאוד), אפשר למנוע ממנו להיכנס למקום עבודתו (הכי הגנה עצמית שיש), אפשר לקחת לו את רשיון הנהיגה והדרכון (המדינה לא חייבת לעזור למי שפוגע בה ובתושביה), אפשר אפילו לשקול לפרסם רשימה של סרבנים.
תאמרו: זוהי פגיעה בזכויות יסוד. אשיב לכם: בהחלט - אבל לתכלית ראויה מאין כמותה ואשר אינה עולה על הנדרש. התכלית היא לאפשר ל-9 מיליון ישראלים לחזור לעבודה וללימודים, תוך מניעת תחלואה ומוות טראגיים ומיותרים לחלוטין. המידתיות ברורה: מי שמסכן חיי אחרים - ייענש. אפשר לקבוע מראש שצעדים אלו יינקטו רק עד להשגת חסינות עדר. אפשר להעניק זכות לערער מראש עליהם בפני שופט, שיחויב להחליט בתוך 48 שעות. אפשר להטיל את העיצומים על תנאי, כך שיוחלו על מי שלא יתחסן בתוך פרק זמן קצר.
מה שצריך זה שינוי תפיסתי. זכויות הפרט, ובוודאי האוטונומיה של כל אדם על גופו, הן חשובות ביותר. אך מדוע זכות האוטונומיה של סרבן החיסון צריכה לגבור על זכותם של כל הסובבים אותו לבריאות וחיים? מדוע הרוב של המיליונים האחראים צריכים לסבול בגלל מיעוט המתנהג בהפקרות? חובתה של המדינה להגן על תושביה, הן מפני סכנות חיצוניות והן מפני סכנות פנימיות. סרבנות החיסונים מציבה סכנה הרבה יותר ברורה ומיידית מאשר עבירות נשק, ארגוני פשיעה או הקטל בדרכים. וכך צריך לטפל בה.
