X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
ד"ר חדוה טרגר [צילום: יגאל יששכרוב]
ד"ר חדוה טרגר - בראשות מפלגת האזרחים החדשה
אשת החינוך והתרבות אני באה ממקום של מעשים ולא מדיבורים ולכן מתחילת דרכי זו הבנתי שיש לחפש את האנשים נקיי כפיים, בעלי שליחות חברתית ולאומית שרוצים להביא פוליטיקה אחרת למען אזרחי המדינה והדור הצעיר

התנועה שהפכה למפלגה
להיפגש עם ד"ר חדוה טרגר בביתה בקריית אתא זו חוויה בפני עצמה. היא מישירה את מבטה אליי, בוררת את מילותיה בקפידה, מקישה באגרופה על השולחן, מרימה את קולה וזועקת מדם לבה "אני לא סובלת שקר" ודמעות נקוות בעיניה. בין סגר לסגר היא גומעת קילומטרים רבים במכוניתה, מגיעה למקומות רבים בארץ, ומחברת בין אנשים. היא מחפשת את המיוחדות שבכל אדם ומקימה את תנועת האזרחים, עליה נמנים כמה מאות פעילים מכל רחבי הארץ: גברים ונשים ממג'דל שמס ועד אילת, ערבים, דרוזים, חילונים, דתיים, חרדים, צעירים ומבוגרים. רושמת את התנועה כמפלגת האזרחים אצל רשמת המפלגות ועומדת בראשה.
מטרת המפלגה, לדבריה, לייצר את האלטרנטיבה האמיתית בכנסת ישראל לאור הכאוס שנוצר והיעדר רצון המפלגות השונות לייצר חיבורים אמיתיים. החוט המקשר הוא שאין יותר ימין ושמאל או מרכז. אין יותר אידיאולוגיות כאלה או אחרות אלא יש אנשים ואזרחים שצריך לתת להם מענה כלכלי, חברתי, חינוכי תוך כדי חזרה לשגרה ובניית תשתית אנושית חברתית וביטחונית שונה, כדי לחיות ולא להסתפק בלשרוד או לנשום.
"ומכאן, אומרת ד"ר טרגר, החלטנו להתמודד בבחירות הבאות שלהערכתי תיערכנה במחזור נוסף בעוד מספר חודשים, תוך כדי בניית קהילות של אנשים במרחבי מדינת ישראל. אני באה ממקום של מעשים ולא מדיבורים ולכן מתחילת דרכי זו הבנתי שיש לחפש את האנשים נקיי כפיים, בעלי שליחות חברתית ולאומית שרוצים להביא פוליטיקה אחרת למען אזרחי המדינה והדור הצעיר, כדי שיחד נוביל את מה שהלך לאיבוד בשנים האחרונות - מנהיגות. מנהיגות חדשה "פורצת דרך" בהכשרת מנהיגים גם מקרב הדור הצעיר, רק כך נוכל להצמיח דורות של חברה למופת".
פצצת אנרגיה צהובה
ד"ר טרגר, אשת משפחה, בעלת 3 ילדים גדולים - 2 בנים ובת, ואישה רבת פעלים: סופרת ומשוררת, אשת חינוך ותרבות שניהלה מוסדות לימוד (יסודי עד מכללה דרך בית ספר קהילתי שש שנתי), עוסקת ביעוץ ארגוני, מלחינה ואף זמרת, מרצה באקדמיה, מעבירה השתלמויות למורים, למנהלים ולבעלי תפקידים ניהוליים ומכשירה עובדים בשלטון המוניציפלי. בין היתר היא גם מנגנת על מספר כלים: קלרינט, חלילית, פיאינקה, מלודיקה, גיטרה, פסנתר ואקורדיון, הכלי עמו היא מנהלת שירה בציבור ו"רוקדת אתו" במשך שנים.
אין לה סדר יום קבוע והיא מתחברת למציאות המתהווה מדי יום. העבודה גם מגיעה אל ביתה ובחייה הפרטיים אין רגע דל. דרור בעלה, אזרח עובד צה"ל, המועסק בחיל-הים כאלקטרונאי ואיש מחשבים, שהכיר אותה באחת המסיבות כשהייתה בת 17 ומאז שניהם ביחד, אומר לה כל הזמן: "הראש שלך כל הזמן בפעולה, אפילו בלילה את לא רגועה, נראית כישנה אבל את לא ישנה"... לדבריו, "מנסים למצוא את האיזון בין העבודה לחיים הפרטיים ולא תמיד זה עובד"... אנשים רבים מכנים את חדווה כבולדוזר. היטיב להגדיר אותה עמרם מצנע שכינה אותה "פצצת אנרגיה צהובה" וזאת על גוון צבע שיערה הזהוב.
חדוה היא בת לניצולי שואה: "זה חלק שהולך איתי מאוד חזק כי ההחלטה לחפש את הדרך האחרת לבניית חברה בריאה ושקולה ולא להתחבר אל מה שקיים בכנסת ישראל, באה כתוצאה משליחות שאני מוצאת במשפט האחרון שהותירה לי אמי לפני מותה: תשמרי על המשפחה ועל המדינה".
ההתייחסות למושג השונה
כל השנים חדוה רואה את עצמה כאחת שמנסה למצוא את הדבר האחר, השונה, הדבר שלא קיים, את האתגר. כל הזמן היא נמצאת בחיפוש עצמי. בכתה א' היא נבחרה על-ידי צוות מוסיקאים לשיר בפסטיבל שירי ילדים 1970. כשבישרה זאת לאמה, האם פוסלת את הרעיון ואומרת לה: "את לא הולכת לשם, את לא תהיי שונה מאחרים". בכתה י"ב היא רוצה להיבחן ללהקה צבאית ואז, היא אומרת: "גם כאן הבנתי שאין לי מה ללכת לשם, כי הקשבתי לאמי ולא אקבל את אישורה. כשחיפשו עורכת מוסיקלית לגלי צה"ל הסכמתי ללכת לבחינות ללא ידיעתה של אמי.
בשלב השלישי של הבחינות אני מוצאת לנכון לשתף את האם וגם כאן נאמר לי את לא תהיי שונה מאחרים... וכך, המשפט שלא להיות שונה מלווה אותי לכל אורך חיי... אמי, לפני פטירתה, אמרה לי: "אני יודעת שאת הולכת עם תחושות כבדות של החמצה וצר לי על כך. ואז סיפרה לי, שכשהייתה ילדה בת 12, תלמידה בבית ספר לא יהודי ברומניה, חייבו את היהודים לתפור טלאי צהוב על דש החולצה. מאותו רגע, חבריה הקרובים התחילו להתייחס אליה בצורה שונה, עברו למדרכה השנייה כשראו אותה, כאילו לא הכירוה, וקראו לה יהודייה מלוכלכת. ומאז השנאה הטביעה את קיומה כשונה.
המטען השלילי הזה ליווה אותה כל חייה. גם כשהגיעה לארץ היו חשובים לה מאוד חיי השגרה וללכת עם הזרם. הייתה אומרת לי: 'הגעת לנחלה, מה את מחפשת? עוד אתגר ומשימה חדשה? תירגעי'. ואני נאלצתי להירגע, אך לא הצלחתי. כעת החלטתי לפרוץ מוסכמות לאור הכאוס הענק ומגיפת השקר שנמצאת מסביבנו, כי כולם משקרים לכולם וחוסר האמון פוגע לא רק בין אדם לחברו אלא גם בין האדם לעצמו.
ההורים כמודל לחיקוי
ההורים הולכים איתי לאורך כל הדרך ומלווים אותי. אומנם הם לא קיימים בפן הפיזי, אבל הם אתי, בתחושותיי ובמחשבותיי. אימי שמשה בארץ כמטפלת במוסד לילדים מפגרים ובשנותיה האחרונות עבדה כאחראית על המטבח בבית ספר ויצ"ו בחיפה וליוותה בו את הפקולטה לתזונה. היא אהבה לשדך בין זוגות, פעלה בדרכי נועם וסלדה ממלחמות בין אנשים. ממנה רכשתי את גישת החיבורים המאפשרת ומטפחת מפגש בין אנשים. אבי היה "מכור" לכדורגל ולמוזיקה, בעל קול טנור, מנגן בכל סוגי המפוחיות-פה. היינו שרים בדואט ומלוים עצמנו בנגינה משותפת: הוא על מפוחית פה ואני - על האקורדיון. הוא יזם וניהל "מפעל חיים" - רשת חנויות "מכלול". ממחסן קטן בבסמ"ת שסיפק חומרי לימוד ועטי פרקר לסטודנטים ולמרצים, בנה את חנות "מכלול" בטכניון ולאחר מכן הקים שלוחות של "מכלול" בכל הארץ (באוניברסיטת חיפה, בבית חולים רמב"ם, באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בן-גוריון ועוד ועוד). כל זאת, בנסיעה עם אוטובוסים, ללא נייד, רק עם ראש יזמי ולב רחב. "רק בשבע השנים האחרונות הבנתי שחיבורים ויזמות שמשו כצורך קיומי שרכשתי בבית הוריי".
ניהול מוסדות חינוך
חדוה טרגר פועלת מתוך אמונה ושליחות, רוצה להאמין באנשים, אוהבת לצאת מהקופסה ולהוביל יוזמות חדשות לטובת החברה ולטובת הדור הצעיר: מונעת סגירת בית ספר יסודי ומחזקת את הקשר שלו לאקדמיה ולקהילה, מגדילה את מספר הסטודנטים להנדסאים במכללה ודואגת למתן שרות לאוכלוסייה בפריפריות של חיפה. כך למשל, היא יוזמת מודל ייחודי, במכללת אורט ישראל בקריית ביאליק, אותה ניהלה כשש שנים בהצלחה רבה, פותחת כיתת אלקטרוניקה, בה משתתפים סטודנטים טרם מיונם לחייל מסוים. בסיומו של תהליך מלווה של צוות מקצועי יחד עם אנשי צבא - ממוינים הסטודנטים לחילות השונים על-פי הצרכים, הכישורים והיכולות שלהם. בין היתר, הקימה את מועדון הנשים של סניף ויצ"ו בקריית חיים, הובילה פרויקטים של משרד החינוך והתרבות תוך שיתוף אוכלוסיות מגוונות ועוד ועוד.
פוליטיקה וחיבורים בין מפלגות
חדוה זוכרת את עצמה כנערה שאינה נחה לרגע. יוצאת לרחובות, מובילה הפגנות לצד אנשים מובילים, "כאשר אני חלק מהם אבל לא המובילה. כלומר, אפשרתי לאחרים להוביל מתוך הצורך בשליחות המשימה ולא בחיפוש התפקיד, המעמד או הכיסא שלי. עניינו אותי המהות והעניין, האנשים ודרך פעולתם בהשגת המטרה. ועכשיו - זו הפעם הראשונה שאמרתי לעצמי אם הפעם לא אקח את המושכות לידי בהובלה, המדינה שהיא ביתנו תתרסק ויפגעו חיינו ועתיד ילדנו".
מאז ומתמיד היא פעילה ומעורבת בקהילה ובחברה. "בשנות העשרים שלי חברתי למפלגת העבודה בחיפה "העיר האדומה של פעם". הייתי חברת המפלגה במשך חמש שנים וכשנתקלתי בוועדה המסדרת ובפוליטיקה הישנה דאז, החלטתי לפרוש מהמפלגה ומאז אינני חברה במפלגה כלשהי. פעלתי ציבורית חינוכית וחברתית, אבל מחוץ לכל מסגרת מפלגתית. בפעילות זו נפגשתי עם יונה יהב ומשם במשך 26 שנים פעלנו יחד. בין היתר הקמתי לו את המטה של חיפה והקריות בהתמודדותו לכנסת ישראל ואת תשתיותיו כמתמודד לראשות העיר חיפה בקדנציה הראשונה להיבחרו. וזאת, במקביל לעיסוקיי בחינוך, בקהילה ובחברה, בהמשך התפתחותי המקצועית ובהרחבת משפחתי המדהימה".
באחרונה, יזמה חדוה פעילות לקידומו של משה יעלון שהקים את מפלגת תל"ם. היא נמניתה על הצוות המצומצם של החיבור בין אנשיו לבין אנשי השטח של בני גנץ ובחיבור עם "יש עתיד" לצורך הגיבוש של "כחול לבן". "מיד לאחר הבחירות השניות, היא אומרת, הבנתי שכחול לבן שהיא רשימה של שלוש מפלגות שכל מה שמחבר ביניהן הוא 'רק לא ביבי', לא תישאר לאורך זמן. ידעתי שהבעיה היא הרבה יותר משמעותית בגיבוש מנהיגות לטובת החברה והמדינה ולכן הודעתי לבוגי שאני פונה לעיסוקיי ומאחלת לו הצלחה. הפוליטיקה בעיניי היא מקצוע מדהים אם משתמשים בה על-פי כללי האתיקה הנכונים, מכלול הערכים ההומאנים הנרכשים וקודים התנהגותיים מוסכמים.
בפוליטיקה נפגשים אינטרסים שונים ומתוך השוני ניתן לייצר תוצרים הראויים לחברה והנכונים להפעלתה. גם במשפחה ובארגון יש פוליטיקה ואי אפשר להפריד בינה ובין החברה. האנשים הטובים ביותר צריכים להגיע לפוליטיקה ולשמש כמודל ודוגמה לדור הצעיר. לצערנו, נבחרי הציבור רואים רק את הכיס ואת הכיסא שלהם ואינם רואים את תפקידם כמשרתי ציבור ולכן אין פוליטיקה. הכל זיוף".
משפחה דתית מחסידי ויזניץ
הוריה של חדוה, נטי ושמשון קאצ'ולרו, נולדו ברומניה. האב בבוקרשט והאם בבוזאו שם גם הכירו ביניהם. שמשון עבד בעבודות כפיה במחנה ריכוז ברומניה. רבים מבני משפחתו נטבחו בבוקרשט וחלקם בגלץ. בתום מלחמת העולם השנייה עסק במסחר.
ב-1958 הם עולים לישראל. חדוה נמנית על משפחה דתית מחסידי ויזניץ מצד סבה, אביה של אמה. הסב יעקב פיסלט שלא הספיק להיות בחתונתה מפאת מחלתו בא לבקרה ואמר לה: "לא אבקש ממך להיות דתיה כמונו אבל תשמרי על שני דברים: הדלקת נרות ביום ששי כדי להכניס לבית את אווירת הקדושה והמשפחתיות, ולצום ביום הכיפורים כדי שתוכלי להתפנות למחשבה מה עשית טוב למען האחר ומה עלייך עוד לשפר".
"שני הערכים הבסיסיים שהם במהותם של החברה, ערך המשפחה וערך של אמון ואהבה "ואהבת לרעך כמוך", היא אומרת, הלכו היום לאיבוד. היום, אנחנו נתקלים בהרבה מאוד אלימות במשפחה וברחוב, והכסף הפך להיות לקלף משחית בחברה, איך שאלו אותנו נציגי מספר ארגונים? גם חרדים? כמה אתם משלמים לנו? האומנם השחתנו את עשרת הדיברות כבר מהדיבר הראשון: "לא תעשה לך אלוהים אחרים" ושטר הכסף הפך לעגל הזהב"?
ההורים אינם מוכרים על-ידי המדינה כניצולי שואה
"מסתבר, מציינת ד"ר טרגר, כי העולים שהגיעו לארץ עד שנת 1953 מוכרים במדינת ישראל כניצולי שואה לכל דבר ועניין ולכן הם מקבלים גם פנסיה קבועה ממשרד האוצר. לעומתם, הניצולים שהגיעו אחרי תאריך זה לא זוכים להטבה זו. רק לפני כעשרים שנה התגלה לנו שאבי יכול לבקש רנטה מסוימת מהגרמנים וזאת, בהתערבות עו"ד, אחר שנמצא שמו של אבי ברשימת העובדים בעבודת כפייה באחד ממחנות העבודה ברומניה. במדינת ישראל, משרד האוצר לא הכיר בו מעולם כניצול שואה. דבר זהה התרחש גם אצל אמי. ולכן, אומרת חדוה, המדינה צריכה להתייחס לכולם באופן שווה. המדינה צריכה לקחת אחריות על אזרחיה, דבר שמזמן כבר לא קיים! סבי יעקב פיסלט, ששימש כאב בית הכנסת בקריית מוצקין, היא מוסיפה, שהגיע לארץ ב-1950 לא ידע שצריך לבקש וכמובן גם לא קיבל...
בבית, אבי רצה לדבר על השואה, אבל אמי התנגדה לכך. היא העדיפה את ההשתלבות בחברה הישראלית. העבר הציק לה וכאב לה ולא רצתה לגעת בו. רק בשנה האחרונה לחייה, אחר שאבי נפטר, התעוורה וחלתה בסרטן, החליטה לדבר ולהתוודות בפני. זו השנה היחידה בכל ימי חיי שלקחתי פסק זמן ממרוץ פעילויותיי ונשארתי בצמידות לאמי, כאילו שהבנתי שאם לא עתה, אימתי?
ילדה יחידה בגן חסידי
עם עלייתם של הוריה ואחותה הגדולה, הועברו להתיישב בקריית גת, שם התגוררו כשנתיים. משם הם עברו לגור בכפר חסידים. חדוה, שנולדה בכפר, לפני 56 שנה, נשלחת לגן חסידי עם שמונה ילדים נוספים כשהיא הילדה היחידה בגן. אחר כך מעבירים אותה לגן דתי וגם שם היא הבת היחידה בין הבנים. המשפחה עוברת להתגורר בקריית חיים וחדוה לומדת בבית הספר ארלוזורוב. "אהבתי מוזיקה" היא אומרת לי היום ומוסיפה: "בכתה א' רציתי ללמוד לנגן על אקורדיון ואז אמרו לי שאני קטנה מדי אז למדתי חלילית במשך שנתיים ובמהלך השנה השנייה קנו לי פיאניקה. מכתה ב' הצטרפתי לתזמורת בית הספר. בכתה ג' נוסף לי כלי המלודיקה. בכתה ד' אמרו לי שחסר בתזמורת כלי נגינה בשם קסילופון וביקשו שאנסה לנגן עליו, וכך השתלבתי גם איתו בתזמורת. בכתה ה' למדתי לנגן על אקורדיון והתחלתי לעבוד אתו בכתה ו'. כשסיימתי את לימודיי בשעה 11:30 קשרתי את האקורדיון על סבל האופניים ורכבתי איתו לגני הילדים. מהפרוטות שקיבלתי מהופעותיי בפני ילדי הגן קניתי לאימי עגילים מזהב שהורדו מאזניה לפני חמש שנים בצאת נשמתה".
בילדותה, רצתה להיות שחקנית אך הייתה תמיד נחבאת אל הכלים מצנעה. כשעלתה על הבמה לנגן ולשיר, היה גופה נע לצלילי המוזיקה והכל התפלאו מכישרונה. "אני מרגישה שבאישיותי אני מקרינה משהו לאנשים, אוהבת לעבוד עם אנשים, לזהות את דפוסי התנהגותם ולחבר אותם אל אתגר חייהם, אוהבת להסתכל להם בעיניים להעלות חיוך על שפתיהם ולקרוא בין השורות. לא מתרשמת ממילים, רק מהקשר אל המעשים".
החיים עם בעלי החיים
חדוה זוכרת מתקופת ילדותה את אהבתה לבעלי חיים: "תמיד חייתי לצדם של בעלי חיים. מצד ימין גר השוחט ובחצרו הסתובבו תרנגולים רבים. מצד שמאל, הסתובבו גורי כלבים. אמי מצאה כלב ששוטט ברחוב ללא בעלים ואימצה אותו לביתנו. מתחת לביתנו היה ואדי ולשם הגיע מדי יום רועה צאן בדואי עם כבשים רבים. ירדתי לואדי עם הקלרינט, ישבתי על אחד הסלעים וניגנתי להנאתי בתוך אווירת הכבשים והואדי. בגיל שלוש התבקשתי על-ידי אמי להביא מהצרכנייה חלב ולחם ואז עליתי על גבו של הכלב שהוביל אותי לשם... . ילדי ממשיכים את האהבה לבעלי חיים, ואני גאה על כך".
לימודים באוניברסיטאות ומעורבות הורים
בתיכון קריית חיים חדוה מסיימת בגרות מלאה עם אמנות ובהמשך היא עושה את דרכה בעתודה האקדמית בחיפה במשך שלוש שנים ובמקביל לומדת באוניברסיטה הפתוחה מדעי הרוח והחברה כשההתמקדות היא על היסטוריה, מוזיקה ופסיכולוגיה. חדוה מתנדבת לחטיבה 7 ברמת הגולן בהופעותיה עם האקורדיון וכאחראית על התרבות בחטיבה. בגיל 20 נישאת לדרור ובגיל 21 כבר הופכת לאם. היא לומדת לתואר שני באוניברסיטת חיפה, במשך ארבע שנים, במסלול חדש ששולב בו מינהל חינוכי, תוכניות לימודים והדרכת מורים. אחר כך ממשיכה בלימודיה באוניברסיטת בר-אילן, שם עושה תואר שני נוסף במנהל ציבורי יחד עם חינוך קהילתי במשך שנה וחצי. מסלול המביא אותה ללימודי הדוקטורט של ארבע שנים, כשהתזה שלה: קורלציה בין מעורבות הורים בחינוך הבלתי פורמלי לבין הישגים לימודיים בתחום החינוך הפורמלי בבתי ספר יסודיים, חטיבות הביניים וחטיבות עליונות. בנוסף היא מפתחת מודל למעורבות הורים אפקטיבית במסגרות השונות.
במקביל ללימודיה, חדוה מכהנת בתפקידים רבים: כרכזת חינוך חברתי בתיכון קריית חיים, הופכת אותו לבית ספר קהילתי על בסיס מודל ייחודי בארץ ובליווי עמותה קהילתית. בין היתר, מפיקה אירועים עירוניים של העיר חיפה וקריית חיים. היא ממונה כמנחה מלווה של משרד החינוך בנושא הוראה אינדיבידואלית במסגרת הטרוגנית ואחראית על הפרויקט במגזר הדרוזי בצפון הארץ, משמשתכיועצת ארגונית ומשמשת כמנהלת אגף בעירייה וכמובילת פרויקטים עירוניים חדשניים.
לפני כשמונה שנים, היא עוזבת את המכללה הטכנולוגית של אורט ישראל בקריית ביאליק, מוציאה ספר שישמש כמדריך להורים ולמורים בשם: "הורים ממנפים הישגים". בנוסף היא מוציאה ספר נוסף בשם "למרות הכל אני חי וקיים", המבוסס על סיפור חייו של בן דודה של אמה.
השימוש בזום במערכת החינוך
בהתייחסה לסוגיית המורים וההורים בתקופת הקורונה טוענת ד"ר חדוה טרגר, שנושא השימוש בזום ללא היערכות נכונה של עבודה משותפת בין הורים למורים נועד מלכתחילה לכישלון ומחדד את הקיטוב שבין שתי המערכות. "למעשה, היא מדגישה, עבודתם של ההורים והמורים היא עבודה משלימה. מורים מקבלים הכשרות מקצועיות בעוד ההורים בעלי תפקיד כמלווים ומכוונים אינם מקבלים כל ייעוץ והכשרה, ולכן מלכתחילה נוצרים פערים גדולים בבניית שפה משותפת ביניהם. אם מערכת החינוך, שהיא הזרוע הביצועית של ממשלת מדינת ישראל, לא הייתה מייצרת את שיטת "הפרד ומשול" ואת שיטת ההפחדה של המורים בטרם עת בנושא העבודה המשותפת, היינו יכולים להקל על הבית ובית הספר בנושא העבודה עם התלמידים דרך הזום, והשימוש בו היה יכול להיות אפקטיבי יותר".
חדוה מסיימת את הראיון עם דבריו של וולד דיסני שהוא דמות ההשראה שלה בחייה - "אם אתה מסוגל לחלום זאת, אתה מסוגל לבצע זאת". ועוד - "אתה יכול לחלום ולעצב את המקום היפה ביותר בעולם, אך נדרשים אנשים כדי להפוך את החלום למציאות". זו תמצית חיי על רגל אחת!

חדוה טרגר במרפסת ביתה [צילום: יגאל יששכרוב]
חדוה טרגר כמנהלת מכללה [צילום: אלבום משפחתי]
ילדה יחידה בגן חסידי[צילום: אלבום משפחתי]
עם הוריה נטי ושמשון[צילום: אלבום משפחתי]
האב שמשון כיזם של רשת חנויות מכלול
מנגנת כתלמידת בית ספר בגני הילדים [צילום: אלבום משפחתי]
במסגרת התנדבותה בחטיבה 7 ברמת הגולן[ צילום: אלבום משפחתי]
עם כלבתה מילקי בת העשר [צילום: יגאל יששכרוב]
על הפסנתר בסלון ביתה [צילום: יגאל יששכרוב]
תאריך:  09/02/2021   |   עודכן:  09/02/2021
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
ד"ר חדוה טרגר - בראשות מפלגת האזרחים החדשה
תגובות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב תגובה 
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ד"ר דוד ארגז
תודה שחזרתם אלינו    אם קראתם את חלק א' ועדין לא הבנתם למה אתם משלמים כל כך הרבה ומקבלים כל כך מעט, זה המקום בשבילכם    לפניכם חלק ב' של מורה הנבוכים האישי שלי    מבוא להבנת ההיגיון הפנימי של מערכות רפואיות
יוסי אחימאיר
אין לקנא בבנימין נתניהו. כל ההישגים שהביא - ארבעה הסכמי שלום, הכרה בירושלים וברמת הגולן, מיליוני חיסונים ועוד - בטלים ומבוטלים בעיני יריביו. אי-אפשר שלא להשתאות על עמידתו בכל הלחצים, כאשר אנחנו בעיצומה של מגפה עולמית, בתוך סיחרור פוליטי, עם ממשלה בלתי אפשרית, יריבים מבית שאינם בוחלים בביטויים, אויבים מבחוץ שמגבירים את טון איומם, בית דין בינלאומי בהאג, ממשל חדש בוושינגטון, ו...מול שלושה שופטים ויועץ משפטי אחד
יוני בן-מנחם
הזירה הפוליטית הפלשתינית מנסה להגיע להבנות בין הפלגים שיאפשרו את עריכת הבחירות לפרלמנט ב-22 במאי. יו"ר הרש"פ דחה הצעה לסיוע כספי נכבד מאיחוד האמירויות בתמורה לפיוס עם מוחמד דחלאן, תנועת פתח עדיין מפולגת לקראת הבחירות
עומר מואב
מנקודת המבט המקרו-כלכלית, השאלה אם ריבית גבוהה זה טוב או רע היא שאלה מוזרה    הריבית הגבוהה נקבעת בשיווי משקל, היא לא הגורם, היא התוצאה
איתן קלינסקי
אני מסתייג מספר, המספר בגאווה רבה על קבלת יהדות מתוך פחד מאימתה ולא על קבלת היהדות מתוך הזדהות עם ערכיה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il